פרשנות היא מחשבה דמיונית, אבל אנחנו מתייחסים אליה כאילו היא עובדה. והשיבוש המחשבתי הזה הוא מקור להרבה מאוד חוסר הבנה בינינו. כמו למשל: "אתה צועק עלי כי אתה רוצה לפגוע בי", "אתה מתפרץ בזעם כי אתה מביא עצבים מהעבודה", "אתה שותק כי לא אכפת לך ממני".

המעשים של בן זוגנו גלויים לגמרי: הוא צועק, הוא שותק, הוא מקלל, הוא פוגע, הוא מתעלם. אבל הכוונות שמאחורי המעשים האלה עלומות בפנינו, ואין לנו מושג למה הוא מתנהג ככה. אולי הוא מוטרד ממשהו? אולי פגענו בו? אולי הוא סתם עצבני או עייף או חושב מאין להביא עוד הכנסה הביתה.

וכך כמובן גם הפוך: בן זוגנו ער רק למעשים שלנו, ואין לו מושג למה עשינו אותם, איך הרגשנו ומה היתה הכוונה שלנו. והנה עולם של חוסר הבנה: כל צד ער למעשים של השני ועיוור לכוונות של השני, ובכל זאת כל צד מרשה לעצמו לפרש את הכוונות של השני ולהתייחס אליו בהתאם.

וכאן הבעיה: אף פעם לא ננסה לאמת את ההשערה שיש לנו על הסיבה להתנהגותו. מדוע? מכוון שאנחנו חכמים גדולים, ואנחנו תמיד יודעים בעצמנו על מה הוא חושב. והרי "אנחנו מכירים אותו כל כך טוב", ולכן קשה לנו מאוד להודות שאנחנו לא יודעים מה המניע להתנהגותו. וכך ההשערות שלנו הופכות לאמת שלנו, ואנחנו נגיב כמובן על פי האמת הזאת.

וכך "האמת שלנו" היא בסך הכל הדעות הקדומות שאנחנו ממציאים לגבי הכוונות שלו. וכך זה עובד: אם אנחנו מאמינים שיש לו כוונות טובות כלפינו, הפרשנות שלנו למעשיו תהיה תמיד חיובית גם אם המעשים שלו לא ייראו לנו. תמיד נמצא סיבה ללמד עליו זכות. ולהפך, אם אנחנו מאמינים שיש לו כוונות רעות כלפינו, תמיד נפרש את המעשים שלו באור שלילי.

אז אם נקודת המוצא שלי היא שלא אכפת לך ממני, כל מעשה שלך עלול להיראות בעיני כוונה שלילית כלפי. אבל רגע, אולי אתה פגוע? אולי אני פגעתי בך? שום דבר לא יעזור. מהרגע שתודעתי מייחסת לך כוונה שלילית כלפי, אני לא יכולה לראות אותך באור אחר. ואני תמיד אמצא דרך להסביר את המעשים שלך דרך הפריזמה הזאת שלא אכפת לך ממני.

רואים את הבעיה כאן? אני תמיד מניחה שאני יודעת מה הכוונות של האחרים, כשלמעשה אין לי שמץ של מושג מהן באמת. וזה יותר גרוע, כי בכל מצב שבו אני לא יודעת מה הכוונות של האחר, אני נוטה לייחס לו כוונות שליליות, וזה יטה לכיוון שלילי גם את הכוונות שלי כלפיו.

אז כוונות הן בלתי נראות, וכשנדמה לנו שאנחנו יודעים למה השני מתכוון, אנחנו בסך הכל בודים את זה מלבנו. וברוב המקרים אנחנו טועים והשני בכלל לא מתכוון לפגוע בנו, הוא פשוט מגיב מנהמת לבו הפצוע אחרי שאנחנו הכאבנו לו.

טיפול זוגי אמור לעזור לבני הזוג לבדוק את ההנחות שלהם לגבי הכוונות של השני, כדי להכיר בכך שאולי הם טועים לגמרי לגבי האמת. וזה אחד היעדים העיקריים של טיפול זוגי שעוסק במעבר לתקשורת מקרבת.