האם יש זוגיות עם אינטימיות רגשית? כשאנחנו מסכימים להיכנס למערכת יחסים מחייבת, אנחנו מסכימים גם להכניס לחיינו עד שרואה ושומע הכל, ואנחנו לא יכולים יותר להתעלם מאחריותנו לכל דבר שאנחנו עושים. אנחנו חייבים לחתום על כל מעשה שלנו, כי אם אנחנו לא נעשה את זה, הוא יעשה את זה. וגם אם אנחנו לא נכיר במעשים אגואיסטיים שלנו, יהיה בחיינו תמיד מישהו שיזכיר לנו אותם אחד אחד. אין יותר פרטיות שבה אנחנו יכולים להסתיר את מה שאנחנו מתביישים בו.

אבל התגמול גבוה מאוד, כי במקום פרטיות יש לנו קרבה ושייכות שבשום מקום אחר לא נוכל להשיג כמוהן. וזאת הסיבה היחידה שהסכמנו להיכנס למערכת יחסים: כדי שיהיה מישהו שייך רק לנו, שיכיר כל תא בגופנו ובנפשנו, שתמיד יבין אותנו ותמיד יקבל אותנו, ושתמיד יאהב רק אותנו.

זאת האינטימיות הרגשית בהתגלמותה: קרבה בכל תחום של חיינו. ואינטימיות רגשית היא הדבר שמאפשר לשני אנשים להרגיש שייכות. בלי אינטימיות רגשית העולם נעשה קר ובודד, ועם קרבה רגשית אנחנו לא מרגישים אף פעם לבד, וכדי להשיג את זה אנחנו מוכנים לתת את כל הפרטיות שלנו.

שייכות היא אם כן הפרס של אינטימיות, אבל ויתור על הפרטיות הוא המחיר שלה. כי תמורת אינטימיות אנחנו חייבים לוותר חלק מהמרחבים האישיים שלנו, על חלק מההגנות שלנו, ועל הרבה מהחופש שלנו לעשות כראות עינינו. ולפני הכל, אינטימיות לא מאפשרת לנו להסתתר. אינטימיות היא העד שחושף את כל החטאים שלנו, ושרואה גם את כל הצדדים המכוערים שלנו.

אבל אינטימיות לא חייבת להיות בחירה בין פרטיות ובין חשיפה, כי אינטימיות יכולה להיות גם חכמה. ובאינטימיות חכמה אנחנו רוקדים ביחד בצעדים שמשתלבים אלה עם אלה, אבל כל אחד רוקד את הריקוד שלו. כי אינטימיות חכמה היא האמנות העדינה של הסכמה על גבולות, והבטחה שכל אחד יכבד גם את הגבול של עצמו וגם את הגבול של השני.

אינטימיות חכמה לא אמורה אם כן להיות ויתור על עצמנו או על האינדיווידואליות שלנו. היא מאפשרת גם קרבה וגם פרטיות, אבל לא באותו הזמן. אינטימיות חכמה היא אם כן לפעמים יחד ולפעמים לחוד.

לא תמיד אנחנו רוצים סקס, לא תמיד אנחנו רוצים לצאת בערב, לא תמיד אנחנו רוצים ללכת להורים, לא תמיד אנחנו רוצים לדבר, לא תמיד אנחנו רוצים לספר כל פרט. ואת הגבול הזה אנחנו צריכים לכבד משני הצדדים שלו, כי אם צד אחד מנסה לכפות על השני את מה שהוא רוצה, השני מרגיש פלישה.

ועם זאת, אנחנו לא רוצים לחיות במדבר כי במדבר אין פרחים, יש רק קוצים של תסכול ובדידות. לכן בני זוג אינטימיים מסכימים שלקיים יחסי מין חייבים, ולצאת מדי פעם חייבים, ולבקר אצל ההורים חייבים, ולשוחח חייבים. ובהסכמה לכל אחד מותר לומר: "לא היום, מאמי". בהסכמה מוצאים קצב שמתאים לשני הצדדים, ואז זה שרוצה "כל יום" חייב להתאים את עצמו לזה שרוצה "אף פעם".

עם אינטימיות חכמה מסתדרים אם כן על ידי הסכמות לגבי כל דבר שאין בו תמימות דעים. ואז אף אחד לא אומר יותר "לא היום", או "לא בא לי היום", או "אין לי חשק היום", בלי לציין מתי כן. זה כבר לא נשמע דחייה, ואף אחד לא נשאר עם הרגשה שהוא פולש לתוך עולמו של השני, או שהשני פולש לתוך עולמו.

אז תזכרו את שני הדברים: אתם לא רוצים יחסים של פלישה, ואתם גם לא רוצים יחסי מדבר. אתם רוצים שייכות חזקה, אבל אתם רוצים גם חופש אישי, כשגבולות מוסכמים מציינים את שתי הטריטוריות האלה.

ואז תוכלו לראות את עצמכם הרכב מוסיקלי של שתי גיטרות: כל אחד מנגן בגיטרה שלו, אבל המיתרים של שתי הגיטרות רוטטים לאותה מנגינה בהרמוניה ובקצב משותף.