טוב לגברים, אבל מה עם הנשים?

אחד הדברים המאפיינים את תקופתנו הוא ללא ספק המתירנות המינית. לאחר שעבר מן העולם האיסור החברתי הגדול ביותר של פעילות מינית מחוץ למסגרת הנישואין, התייצב המין על הקו הרשמי של "הכל מותר".

אבל התוצאה העיקרית היא שהחופש המיני מאפשר לגברים ליהנות מכל הטוב שנשים מציעות להם, בלי שיידרשו לקבל על עצמם מחויבות רגשית ואינטימית. החופש המיני שהיה אמור לאפשר לנשים ליהנות ממין כמו הגברים, פגע אם כן קודם כל בנשים עצמן.

דרך אחת לראות את הדברים היא לשמוח בשמחתן של כל אותן נשים ששואבות הנאה מהתעלסות מוצלחת. אין ספק שיותר נשים חוות היום אורגזמה, ושיותר נשים יכולות לחפש בן זוג שמגעו ינעם להן. אבל האם באמת יותר נשים נהנות היום מיחסי מין מספקים והרמוניים? איזו השפעה יש לחופש המיני על הצורך הראשון של רוב הנשים ליצור מערכת יחסים זוגית בריאה ויציבה?

התשובות העצובות לשאלות אלה הן חד-משמעיות: הנהנים העיקריים מהחופש המיני הם הגברים, הקורבנות העיקריים שלו הן הנשים. הגברים מקבלים בזרועות פתוחות את שפע העילוסים שנשים מציעות להם על מגש של כסף, ונותנים בתמורה פחות התחייבות, פחות המשכיות, פחות נאמנות. אשר לנשים, אכן בתחומים רבים מצבן טוב בימינו יותר לאין ערוך. הן השתחררו מהפחד מהיריון ומבושה, והן הגשימו את אחת המשאלות העיקרית החרותות על דגל השחרור: מין מתוך חירות מוחלטת.

אבל הרבה מאוד נשים בנות ימינו לא זוכות להגשים את המשאלה העיקרית החרותה בלבה של כל אישה: ליהנות מיחסי מין מספקים במסגרת של מערכת יחסים מְסַפקת וקבועה, עם בן זוג אוהב ואהוב. בלי מסגרת כזאת, וחרף כל המיתוסים על ההנאה המינית של הנשים שהן עצמן מפיצות, נשים נהנות אולי ממחטף זמני של מין נפלא פה ושם, אבל לא מחיי מין מספקים.

המיתוס והאמת

מין סתמי הוא התוצר העיקרי של המתירנות. הוא קל להשגה, הוא לא מחייב, הוא לא כרוך בהמשכיות, הוא לא תובע שום השקעה נפשית, ואם הוא לא מזליף באקראי גם איזושהי מחלה או היריון בלתי רצוי, הוא פשוט לא משאיר עקבות. השם המבטא אותו בצורה מושלמת הוא "מין מזדמן". אבל המטרה האמיתית של רוב הנשים איננה ליהנות מכמה רגעים חושניים מדי פעם, אלא לבנות שותפות זוגית אמיתית. והחופש המיני מפחית במידה משמעותית מאוד את מספר הגברים שמעוניינים בזה גם הם.

חוסר הבנה בין הסדינים, תסכולים וחוסר הנאה, זה הקנס שגובה מאתנו המתירנות. בצד הרווחים שמפיקות נשים משחרורן אדירים בתחום המקצועי וההישגי, השחרור גרם לנשים גם עוול גדול בתחום האינטימיות והזוגיות. נשים יצאו להפגנות מחאה, שרפו חזיות, צרחו מעל הגגות, והשיגו את הדבר שבו הן רצו: הכרה בשוויון מיני ובחופש מיני. אבל הן השיגו גם דבר שכלל לא רצו בו: בדידות של המוני נשים, שמספקות לגברים את מבוקשם החשקני בלי לקבל בתמורה יחסי אהבה.

וזה המחיר העיקרי של המתירנות המינית. את הגברים הצליחו הנשים לשכנע שהן נהנות מפעילות מינית בדיוק כמוהם, אבל את עצמן הן לא שכנעו, ובוודאי הן לא שכנעו את הטבע שממשיך לטעון בתוקף שנשים אינן גברים, וטופח בפניהן עם האמת פעם אחרי פעם.