קחו דעה כלשהי על נושא כלשהו, שימו לידה עוד דעה שונה, ומה קיבלתם? מריבה. למה? למה כשאת חושבת על הנושא ככה ואתה חושב על אותו נושא אחרת אתם מתחילים לריב באופן אוטומטי? והרי תמיד יש אלטרנטיבה הרבה יותר יעילה לפתור את המחלוקת: שיחה שקטה ויעילה. אז למה בכל זאת כל מפגש בין שתי דעות שונות מעורר מריבה?

רק מסיבה אחת: כי כל מפגש בין שתי דעות שונות מעורר מיד את הצורך של כל אחד להבטיח שהדעה שלו היא הצודקת. זה המניע המשותף לכל המריבות. הוא אף פעם לא משתנה, ומעולם לא פרצה מריבה בלי שהמניע הזה יחרחר את המלחמה, כי הצורך להיות צודקים הוא החמצן שאנחנו נושמים. כל הדימוי העצמי שלנו נשען על הצורך הזה. וככל שחשוב לנו יותר להיות צודקים, אנחנו פחות בודקים את ההיגיון בדעה שלנו.

כשאף אחד מבני הזוג לא יכול לסבול את האפשרות שהוא לא צודק, מספיק בשטות הקטנה ביותר כדי להצית את האש. כי הרי בסופו של דבר לא באמת משנה לנו אם דבר מסוים יהיה כמו שהוא רוצה או כמו שהיא רוצה. על זה לא היינו מתאבדים. הדבר שבגללו אנחנו מוכנים להתאבד הוא הפחד שלא נהיה צודקים. לכן מספיקה הערה קטנטנה כדי שהבית יעלה בלהבות.

הבעיה היא שזה לא רק עצוב, זה גם מצחיק, כי כל המלחמה הזאת על הצדק שלכם לגמרי מיותרת, מכיוון שכל אחד מכם צודק. לגמרי צודק. תמיד צודק. הצדק מובטח לכם ואין לכם צורך להילחם על זה. בכל דעה שיש לכם על משהו אתם צודקים. בכל צורה שבה אתם מבינים את הדברים אתם צודקים. בכל צורה שבה אתם זוכרים מה בדיוק קרה אתם צודקים. אתם פשוט צודקים, ושוב צודקים, ושוב צודקים.

העניין הוא שלא רק אתם צודקים. העניין הוא שגם הצד השני צודק. גם הוא צודק בכל דעה שיש לו על משהו, בכל צורה שבה הוא מבין את הדברים, בכל צורה שבה הוא זוכר את הדברים. כלומר, אתם תמיד צודקים, אבל לא רק אתם צודקים, אלא גם אתם וגם הצד השני צודקים.

עד היום התרגלתם לחשוב שבכל מחלוקת יש רק אחד צודק ורק אחד טועה. לכן נאבקתם בחירוף נפש כזה להבטיח שאתם תהיו הצד הצודק. אבל זאת המחשבה המוטעית ביותר שאי פעם חלפה בראשנו, וכל הדרמות הבין אישיות בין בני זוג מתחוללות בגלל הטעות הזאת. רק תחשבו בעצמכם איך היו היחסים שלכם נראים אילו הייתם זוכרים בכל מצב שיש כאן שני צודקים ולא רק צודק אחד. ותחשבו איך היו היחסים שלכם נראים אילו בכל מצב היה כל אחד מכם מבין שהוא צודק במאה אחוזים, אבל יש עוד מאה אחוזים של צדק ששייכים לצד השני.

אז החליפו את התפיסה הישנה בתפיסה חדשה. התפיסה של "רק אני צודק" היתה תמיד המקור לכל הכאב והדמעות והפרידות שלנו. התפיסה החדשה של "אני צודק אבל גם אתה צודק" היא המקור לכל התקוות וההזדמנויות שלנו. אז עכשיו נשאר לכם רק ליישם אותה. ומהר מאוד תראו איך כל חלקי הפאזל נופלים מאליהם כל אחד למקומו.