נקודה למחשבה: כולנו אוהבים רעיונות יפים וחדשים, אם כי יש בינינו רבים מאוד שתגובתם היחידה תהיה: "זה יפה אבל כל כך קשה ליישם את זה".

אלה אנשים שלא מאמינים שאנחנו יכולים לשנות באמת משהו בעצמנו כי אנחנו מה שאנחנו, מעין מוצרים מוגמרים ארוזים בקופסה יפה ומונחים על המדף. כזה אני. בעיניהם אחד נולד חרוץ ונחוש ואחד נולד עצל וחסר מוטיבציה, וכך הם ישארו תמיד. או אחד נולד עם קשיים לקום בבוקר ואחד מנצנץ עם השחר, וכך שניהם ישארו תמיד.

בעלי האמונה הזאת יכולים להיות משכילים מאוד, וללמוד הרבה מאוד על דברים רבים מאוד, אבל הם לא ינסו להכיל את מה שהם יודעים בתוך הוויית חייהם. ידע לחוד וחיים לחוד. ההתפתחות שלהם חלה רק בקו הידע. אשר לקו ההוויה, אותו הם משאירים ללא שינוי. התוצאה היא של "יודעים הכל ועושים כלום".
חייו של מי שאומר "זה נורא קשה" מלאים דרגונים שמעודדים אותו להוכיח שהוא בסדר כפי שהוא, ושלא כדאי לשנות משהו כי הוא עלול להיכשל או לטעות או להיות לצחוק.

לכן הוא רוצה לדעת דברים חדשים בתנאי שהוא לא מוותר על הדברים הישנים שהוא יודע. כך אי אפשר יהיה לטעון נגדו שהוא לא יודע מה הוא חושב. אבל בינתיים הוא תקוע עם מה שהוא חושב. זה הטיפוס שהכי חשוב לו להוכיח את עצמו: הידע שלו הוא הידע הנכון, מה שהוא עושה הוא המעשה הנכון, מה שהוא חושב הוא המחשבה הנכונה. כמה מכל זה מתלבש עלינו בול?

אבל לא כולנו חושבים כך, ולא כולנו מסלקים הצדה רעיונות שיכולים לשפר את חיינו כי "זה כל כך קשה". אלה הם המאמינים באפשרות לשנות דברים רבים על ידי מאמץ ויגיעה. בעיניהם מאמץ ויגיעה אינן מילים גסות. "יש רעיון שיכול לשפר את החיים? יאללה, אני רוצה אותו בחיי", כך אומר אדם כזה. ואחרי שהוא ימצא את כל המידע הרלוונטי לרעיון הזה, הוא יעשה הכל כדי לממש אותו בחייו.

הוא יאמן את עצמו להתרגל אליו, הוא יאמן את עצמו לחשוב עליו, והוא יתאים את עצמו לדרך החיים החדשה שהרעיון הזה מציע. אצל בעלי אמונה כזאת ההתפתחות מקבילה גם בקו הידע וגם בקו ההוויה, וכשהם קולטים רעיונות משפרי חיים, הם מכלילים אותם בתוך חייהם. וזוהי הגדילה שאנחנו מחפשים בחיינו, והצמיחה שאנחנו מאחלים לעצמנו.

אז מה אתנו? אנחנו מאמינים שאנחנו מי שאנחנו, או אנחנו מאמינים שיש בנו עוד הרבה יכולות שמחכות שנפתח אותן? התשובה מתחילה ונגמרת בשאלה הפשוטה מה באמת חשוב לנו: שיעריכו אותנו ושיאהבו אותנו ושיקבלו אותנו כפי שאנחנו, או להתאמץ ולפתח כל פוטנציאל שיש בנו כדי להיות יותר ויותר ראויים להערכה ואהבה וקבלה.
האם אנחנו סוגרים את שערי תודעתנו בפני התפתחות, או פותחים אותם לרווחה?