שתף
שלח לחבר
אימייל
מרגישים לעתים קרובות דכדוך? אז יש לכם מספיק סיבות טובות להרגיש ככה עם כל כך הרבה גורמי לחץ שאתם לא יכולים לעשות לגביהם דבר. אבל הרבה מגורמי הלחץ בחייכם אתם יכולים לחסל, וכך להפחית מאוד את העומס הרגשי שבו אתם חיים.

דכדוך הוא המגפה הגדולה ביותר של ימינו, ורק מעטים בינינו מצליחים לנהל את חייהם בלי דכדוך. דכדוך כולל מתח, חרדה, עייפות כרונית, הרגשה מתמדת של לחץ, דאגנות מתמדת על בסיס יומי, חוסר סיפוק ביחסים ובעבודה, ובראש המצעד העגום הזה צועד כמובן הדיכאון על כל סוגיו. מה קרה לנו?

דכדוך

אפילו האירועים המשמחים ביותר בחיינו הפכו מוקד ללחץ וחרדה, כמו חתונה, הולדת ילד או קניית בית חדש. האם החיים שלנו באמת קשים יותר מחיי הורינו? האם יש לנו יותר סיבות לדאגה וחרדה מאלה שהיו לסבא וסבתא שלנו?

אבל יש שאלה חשובה יותר: האם יש לנו מה לעשות בעניין? כמובן שיש בחיינו הרבה מלחיצנים: עומס כלכלי, תחרות מקצועית, שעות עבודה רבות, תקשורת זוגית משובשת עם הרבה מריבות וכעסים ועלבונות, ואווירה מתירנית סביבנו שיוצרת חשש מבגידה אצל כל זוג.

אין ספק שעל רבים מהמלחיצנים האלה אין לנו שליטה. ואת המלחיצנים האלה צריך פשוט לקבל. אין דבר אחר לומר עליהם. צריך לקבל את המלחיצן של פרנסה, ואת המלחיצן של תחרות על כל תפקיד, ואת המלחיצן של סביבה מתירנית שמזמינה בגידות.

אבל יש מלחיצנים רבים שתלויים רק בנו, ושאנחנו יכולים פשוט לסלק מחיינו. והשאלה שצריכה לנקר בראשנו כל הזמן היא מה אנחנו עושים עם אותם גורמי לחץ שאנחנו יכולים להיפטר מהם.

ובואו נראה: האם אנחנו לא יכולים לשפר את התקשורת הזוגית? כמובן שכן. ואנחנו לא יכולים להביא איכות של שמחה לבילוי המשפחתי? כמובן שכן. ואנחנו לא יכולים להכיר תודה לעבודה שמספקת את הבסיס הקיומי שלנו? כמובן שכן. ואנחנו לא יכולים ללמוד לתפקד גם במצבי עייפות בלי להתלונן? כמובן שכן.

ומה עם ויתור על כל כך הרבה דברים קטנים ולא חשובים במקום לאפשר להם להפוך את חיינו לגיהנום? ומה עם ויתור על נוחות כי אנחנו הורים לילדים קטנים במקום להיכנס לדיכאון לאחר לידה או למאבקי כוח בין ההורים? ומה עם ויתור על עצלנות כדי לתת מעצמנו לקרבה זוגית? כמובן שאנחנו יכולים.

רואים? אנחנו יכולים לעשות הרבה מאוד לחיסול הרבה מאוד מלחיצנים שיוצרים בנפשנו עומס כל כך גדול. אז למה אנחנו לא עושים את זה? רק מסיבה אחת: כי חשוב לנו יותר מהכל להאשים מישהו בעומס הרגשי שלנו, ולהימנע מלקחת על עצמנו את האחריות לעשות משהו בעניין.

רוצים להקל על העומס? רוצים לשפר את האווירה? רוצים לחייך יותר ולשמוח יותר? אז למדו את עצמכם לומר את המילים השנואות עליכם ביותר: "הכל בגללי". הכל בגללי אם אמשיך להתלונן או אלמד לקבל דברים שאינם בשליטתי, הכל בגללי אם אתרום לאווירה המשותפת חמיצות או סבר פנים, הכל בגללי אם אכעס או ארגיע את עצמי, הכל בגללי אם אתן ליחסים את הצד היפה או את הצד השלילי שלי.

שיחת וידאו אישית על דכדוך

האם התוכן עניין אותך?

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

כשהאסימון נופל המודעות נפתחת

אם אתה רוצה להמשיך להיות אימפולסיבי ואינטואיטיבי וספונטני, אין לך צורך במודעות. אבל אם אתה רוצה לשחק בחיים כדי להרוויח, חשוב שנית.

איזו השפעה יש לכם על אנשים אחרים?

האם אתם הורסים את מצב הרוח סביבכם או מעלים אותו? האם אתם מעודדים את האחרים או מחלישים אותם? כי להשפעה שלכם על האחרים, תהיה גם השפעה על עצמכם.

מרגישים לעתים קרובות דכדוך? אז יש לכם מספיק סיבות טובות להרגיש ככה עם כל כך הרבה גורמי לחץ שאתם לא יכולים לעשות לגביהם דבר. אבל הרבה מגורמי הלחץ בחייכם אתם יכולים לחסל, וכך להפחית מאוד את העומס הרגשי שבו אתם חיים.

דכדוך הוא המגפה הגדולה ביותר של ימינו, ורק מעטים בינינו מצליחים לנהל את חייהם בלי דכדוך. דכדוך כולל מתח, חרדה, עייפות כרונית, הרגשה מתמדת של לחץ, דאגנות מתמדת על בסיס יומי, חוסר סיפוק ביחסים ובעבודה, ובראש המצעד העגום הזה צועד כמובן הדיכאון על כל סוגיו. מה קרה לנו?

דכדוך

אפילו האירועים המשמחים ביותר בחיינו הפכו מוקד ללחץ וחרדה, כמו חתונה, הולדת ילד או קניית בית חדש. האם החיים שלנו באמת קשים יותר מחיי הורינו? האם יש לנו יותר סיבות לדאגה וחרדה מאלה שהיו לסבא וסבתא שלנו?

אבל יש שאלה חשובה יותר: האם יש לנו מה לעשות בעניין? כמובן שיש בחיינו הרבה מלחיצנים: עומס כלכלי, תחרות מקצועית, שעות עבודה רבות, תקשורת זוגית משובשת עם הרבה מריבות וכעסים ועלבונות, ואווירה מתירנית סביבנו שיוצרת חשש מבגידה אצל כל זוג.

אין ספק שעל רבים מהמלחיצנים האלה אין לנו שליטה. ואת המלחיצנים האלה צריך פשוט לקבל. אין דבר אחר לומר עליהם. צריך לקבל את המלחיצן של פרנסה, ואת המלחיצן של תחרות על כל תפקיד, ואת המלחיצן של סביבה מתירנית שמזמינה בגידות.

אבל יש מלחיצנים רבים שתלויים רק בנו, ושאנחנו יכולים פשוט לסלק מחיינו. והשאלה שצריכה לנקר בראשנו כל הזמן היא מה אנחנו עושים עם אותם גורמי לחץ שאנחנו יכולים להיפטר מהם.

ובואו נראה: האם אנחנו לא יכולים לשפר את התקשורת הזוגית? כמובן שכן. ואנחנו לא יכולים להביא איכות של שמחה לבילוי המשפחתי? כמובן שכן. ואנחנו לא יכולים להכיר תודה לעבודה שמספקת את הבסיס הקיומי שלנו? כמובן שכן. ואנחנו לא יכולים ללמוד לתפקד גם במצבי עייפות בלי להתלונן? כמובן שכן.

ומה עם ויתור על כל כך הרבה דברים קטנים ולא חשובים במקום לאפשר להם להפוך את חיינו לגיהנום? ומה עם ויתור על נוחות כי אנחנו הורים לילדים קטנים במקום להיכנס לדיכאון לאחר לידה או למאבקי כוח בין ההורים? ומה עם ויתור על עצלנות כדי לתת מעצמנו לקרבה זוגית? כמובן שאנחנו יכולים.

רואים? אנחנו יכולים לעשות הרבה מאוד לחיסול הרבה מאוד מלחיצנים שיוצרים בנפשנו עומס כל כך גדול. אז למה אנחנו לא עושים את זה? רק מסיבה אחת: כי חשוב לנו יותר מהכל להאשים מישהו בעומס הרגשי שלנו, ולהימנע מלקחת על עצמנו את האחריות לעשות משהו בעניין.

רוצים להקל על העומס? רוצים לשפר את האווירה? רוצים לחייך יותר ולשמוח יותר? אז למדו את עצמכם לומר את המילים השנואות עליכם ביותר: "הכל בגללי". הכל בגללי אם אמשיך להתלונן או אלמד לקבל דברים שאינם בשליטתי, הכל בגללי אם אתרום לאווירה המשותפת חמיצות או סבר פנים, הכל בגללי אם אכעס או ארגיע את עצמי, הכל בגללי אם אתן ליחסים את הצד היפה או את הצד השלילי שלי.

שיחת וידאו אישית על דכדוך

האם התוכן עניין אותך?

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

המודעות הנשית

נשים, למדתן לנהל, למדתם לקבל החלטות, למדתן להוביל, למדתן לקבוע מטרות. ממש כמו הגברים. הגיע הזמן להכיר את הדבר המיוחד לכן: הזהות הנשית.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות