שתף
שלח לחבר
אימייל
כל מי שאומר לכם שהחיים מדהימים בוודאי רוצה למכור לכם משהו: אולי בושם, אולי סבון, אולי חופשה. כי מה מדהים כל כך בחיים האלה? אבל אני אומרת לכם שהחיים יכולים להיות מדהימים, ואם נדמה לכם שאני מנסה למכור לכם משהו, אתם צודקים. אני מנסה למכור לכם את המתנה היפה ביותר...

החיים מדהימיםכל מי שאומר לכם שהחיים מדהימים בוודאי רוצה למכור לכם משהו: אולי בושם, אולי סבון, אולי חופשה. כי מה מדהים כל כך בחיים האלה?

אבל אני אומרת לכם שהחיים יכולים להיות מדהימים, ואם נדמה לכם שאני מנסה למכור לכם משהו, אתם צודקים. אני מנסה למכור לכם את המתנה היפה ביותר שאתם יכולים להעניק לעצמכם: חופש.

אבל רגע, חופש ממה? הרי יש לכם חופש מוחלט כבר עכשיו. לפחות כך בוודאי נדמה לכם, כי אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים. אתם יכולים להיות רווקים או נשואים, אתם יכולים לעבוד או לא לעבוד, אתם יכולים לנסוע לכל מקום שתרצו, אתם יכולים להתרועע עם כל מי שתבחרו.

ובכל זאת, איך לומר את זה בעדינות? גם אם יש לכם חופש תנועה מוחלט בעולם, חופש הוא ג'וב פנימי ולא חיצוני, ושם בפנים אין לכם שום חופש. לאף אחד אין.

אז על איזה חופש מדובר? מדובר על החופש לבחור איך לראות את הדברים. ומה שקורה במצבנו היום הוא שאנחנו רואים את המציאות בעיקר דרך מערכת העיניים של הצל שחי בתוכנו. ועיניים של צל יכולות לראות רק צללים.

אתם יכולים לשמוע את הצל שלכם ברוב התיאורים שלכם. למשל, איך עבר עליכם היום? נורא, עבדתי בלי הפסקה, לא היה לי רגע לנשום, אני מת, אני שבור וגמור והרוס ומרוסק. ומה קורה אחרי התיאור? הצל נכנס לפעולה ומחפש הוכחות לזה שהתיאור נכון. ואז אנחנו באמת מרגישים שבורים ומרוסקים.

כל אבר בגופכם ירגיש את זה. ואז לא תהיה לכם ברירה, תהיו חייבים לצנוח בחוסר אונים, כי אי אפשר לעשות משהו כשאנחנו גוססים. אז זאת אם כן השיטה: אנחנו מתארים הרגשה, והצל הפנימי בונה קונספציה שלמה להוכיח שהיא נכונה.

אבל יש לנו עוד מערכת עיניים. אלה העיניים של האמן, שרואה רק את היופי שבדברים. איך הוא היה מתאר את היום הזה? "קשה אבל עשיתי משהו חשוב", "הרבה עבודה אבל שיפרתי דברים", "עמוס מאוד אבל גם מספק מאוד".

והנה הפלא ופלא, אתם כבר לא גוועים למות. אתם מרגישים חיים לגמרי, ומוכנים להאיר פנים לסובבים אתכם ולעשות להם טוב. אתם מבינים איזה כוח יש לכם? אתם יכולים לבחור איך לתאר את ההרגשה שלכם, ואז להרגיש אותה.

אז למה לבחור בתיאורים כמו "נורא" ו"זוועה" ו"סיוט", ואז להרגיש נורא וזוועה וסיוט, אם אפשר לבחור בתיאורים כמו "קשה אבל מדהים", או "עמוס אבל נפלא", ואז להרגיש נפלא ומדהים? אם זה בידינו, למה לא לבחור להרגיש שמחים ואופטימיים בכל הנסיבות?

בכל קושי יש מידה שווה של תועלת. כשאנחנו רואים רק את צד הקושי, אנחנו חיים בצל. וכשאנחנו רואים רק את היופי, אנחנו חיים בצד של היתרונות שהקושי מציע. ובשביל זה בדיוק אנחנו זקוקים לחופש הפנימי: כדי לאפשר לנו תנועה פנימית חופשית לעקוף את הצל, ולנוע אל מערכת העיניים החיובית שלנו.

האם התוכן עניין אותך?

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

לקבל את השליליות שלנו

כולנו יודעים לקבל אנשים אחרים כשהם נחמדים אלינו. אבל מה קורה כשהם מתנגדים לנו? בדיקת האמת על כושר הקבלה שלנו.

לשמור על המשיכה הזוגית

זה לא נעים כשבן זוגנו מעיר לנו על המראה שלנו או הלבוש שלנו או המנהגים שלנו. אבל האלטרנטיבה של איבוד המשיכה שלו כלפינו גרועה הרבה יותר.

כל מי שאומר לכם שהחיים מדהימים בוודאי רוצה למכור לכם משהו: אולי בושם, אולי סבון, אולי חופשה. כי מה מדהים כל כך בחיים האלה? אבל אני אומרת לכם שהחיים יכולים להיות מדהימים, ואם נדמה לכם שאני מנסה למכור לכם משהו, אתם צודקים. אני מנסה למכור לכם את המתנה היפה ביותר...

החיים מדהימיםכל מי שאומר לכם שהחיים מדהימים בוודאי רוצה למכור לכם משהו: אולי בושם, אולי סבון, אולי חופשה. כי מה מדהים כל כך בחיים האלה?

אבל אני אומרת לכם שהחיים יכולים להיות מדהימים, ואם נדמה לכם שאני מנסה למכור לכם משהו, אתם צודקים. אני מנסה למכור לכם את המתנה היפה ביותר שאתם יכולים להעניק לעצמכם: חופש.

אבל רגע, חופש ממה? הרי יש לכם חופש מוחלט כבר עכשיו. לפחות כך בוודאי נדמה לכם, כי אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים. אתם יכולים להיות רווקים או נשואים, אתם יכולים לעבוד או לא לעבוד, אתם יכולים לנסוע לכל מקום שתרצו, אתם יכולים להתרועע עם כל מי שתבחרו.

ובכל זאת, איך לומר את זה בעדינות? גם אם יש לכם חופש תנועה מוחלט בעולם, חופש הוא ג'וב פנימי ולא חיצוני, ושם בפנים אין לכם שום חופש. לאף אחד אין.

אז על איזה חופש מדובר? מדובר על החופש לבחור איך לראות את הדברים. ומה שקורה במצבנו היום הוא שאנחנו רואים את המציאות בעיקר דרך מערכת העיניים של הצל שחי בתוכנו. ועיניים של צל יכולות לראות רק צללים.

אתם יכולים לשמוע את הצל שלכם ברוב התיאורים שלכם. למשל, איך עבר עליכם היום? נורא, עבדתי בלי הפסקה, לא היה לי רגע לנשום, אני מת, אני שבור וגמור והרוס ומרוסק. ומה קורה אחרי התיאור? הצל נכנס לפעולה ומחפש הוכחות לזה שהתיאור נכון. ואז אנחנו באמת מרגישים שבורים ומרוסקים.

כל אבר בגופכם ירגיש את זה. ואז לא תהיה לכם ברירה, תהיו חייבים לצנוח בחוסר אונים, כי אי אפשר לעשות משהו כשאנחנו גוססים. אז זאת אם כן השיטה: אנחנו מתארים הרגשה, והצל הפנימי בונה קונספציה שלמה להוכיח שהיא נכונה.

אבל יש לנו עוד מערכת עיניים. אלה העיניים של האמן, שרואה רק את היופי שבדברים. איך הוא היה מתאר את היום הזה? "קשה אבל עשיתי משהו חשוב", "הרבה עבודה אבל שיפרתי דברים", "עמוס מאוד אבל גם מספק מאוד".

והנה הפלא ופלא, אתם כבר לא גוועים למות. אתם מרגישים חיים לגמרי, ומוכנים להאיר פנים לסובבים אתכם ולעשות להם טוב. אתם מבינים איזה כוח יש לכם? אתם יכולים לבחור איך לתאר את ההרגשה שלכם, ואז להרגיש אותה.

אז למה לבחור בתיאורים כמו "נורא" ו"זוועה" ו"סיוט", ואז להרגיש נורא וזוועה וסיוט, אם אפשר לבחור בתיאורים כמו "קשה אבל מדהים", או "עמוס אבל נפלא", ואז להרגיש נפלא ומדהים? אם זה בידינו, למה לא לבחור להרגיש שמחים ואופטימיים בכל הנסיבות?

בכל קושי יש מידה שווה של תועלת. כשאנחנו רואים רק את צד הקושי, אנחנו חיים בצל. וכשאנחנו רואים רק את היופי, אנחנו חיים בצד של היתרונות שהקושי מציע. ובשביל זה בדיוק אנחנו זקוקים לחופש הפנימי: כדי לאפשר לנו תנועה פנימית חופשית לעקוף את הצל, ולנוע אל מערכת העיניים החיובית שלנו.

האם התוכן עניין אותך?

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

הכל בסדר גם כשמרגישים רע

כולנו מתנסים לפעמים בצער ובאכזבה, אבל לא כולנו נתקעים לזמן רב עם דיכאון או אובססיה. מה גורם לרגשות קשים להפוך אותנו לאומללים קבועים?

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות