שתף
שלח לחבר
אימייל
מסתובב בינינו טיפוס שנראה כאילו יש לו רק מטרה אחת בחיים: למרר את חיינו. הוא מתלונן ומתבכיין ומרוקן אותנו מאנרגיות. הנה הסימנים איך לזהות אותו.

מסתובב בינינו טיפוס מסוים שיש לו תחביב מוזר: לדכא אותנו. הוא לא זן נדיר. להיפך, כולנו מכירים את הטיפוס הזה, ורבים בינינו נאלצים לחיות אתו. ומכיוון שההתמחות שלו היא לעשות חיים קשים לסובבים אותו, כדאי שנכיר אותו קצת יותר. אולי זה יעזור לנו להתחסן מפני המאמצים שלו להוריד אותנו ביגון שאולה.

הוא נראה אדם רגיל לגמרי. הוא לא קם בבוקר ומחליט לעשות קציצות מהסובבים אותו. הוא פשוט משוכנע שאנשים אחרים מחכים להזדמנות להתנכל לו, ולכן כדי להישרד עליו לעשות הכל כדי לעצור אותם ולקטול אותם קודם.

הוא יכול להיראות עגמומי או זועף או חביב בזמן שהוא הורס את היום שלך. אבל לא משנה איך הוא נראה, סימן ההיכר שלו הוא שאנשים נפגעים סביבו כל הזמן. וככל שהוא אינטליגנטי יותר, הוא מצטיין יותר במציאת הנקודה הרגישה של הקורבן כדי להכניס בה את הסיכה שלו.

איך לזהות את "המדכא"

לטיפוס אנטי-חברתי זה אין קרניים והוא לא יורק אש. הוא יכול להיות כוכב של קבוצת ספורט שאתה אוהד. הוא יכול להיות הבוס או השכן או החבר שלך, או הקשיש הנחמד היושב על הספסל ואומר לילדים שהם צריכים להתנהג יפה. והוא יכול להיות אפילו הגננת של בנך שמתקנת בדבקות רבה את הטעויות שלו. תזהה אותו רק על פי התוצאות ההרסניות של מעשיו.

זה אדם שהעמיס על עצמו אבנים רגשיות כבדות מאוד אי שם בנעוריו, וכמו בהמת משא הוא נושא על שכמו כעס גדול על העבר שקיפח אותו. הוא עדיין משחזר את הפחדים שלו מגיל ארבע וחמש שיעירו לו ויבקרו אותו וינזפו בו, והוא גורר אחריו חוסר שביעות רצון קבוע כמו שלשלאות המקשקשות סביב רגלי האסיר. הוא משוכנע שכולם נגדו, והוא רואה במלחמה עם הסביבה הישרדות. הוא לא שוכח טינה, והוא לא יתעייף להזכיר לך את מעלליך הרעים.

שמחה וצחוק מכאיבים לו. אולי הוא משתתף לפעמים באווירה קלילה, אבל שעות האושר האמיתיות שלו הן אלה שבהן הוא מוצא מישהו שאפשר לגלות לו מה לא בסדראצלו. הנושא שמעורר את "המדכא" הוא צרוֹת. השלילה היא ידידו הטוב ביותר. הוא ממלא את חייו בשלילות, מדבר עליהן, סופר אותן, ומאחסן אותן לשימוש חוזר בעתיד.

על מה מדבר "המדכא"

"המדכא" מרבה להתלונן. הוא פשוט אוהב את זה, ואם אין לו על מה, הוא ממציא. נסה לשוחח אתו על נקודות האור והוא יתחיל להשתעמם. הוא פשוט לא יודע להיות מרוצה. הקדרות אופפת אותו כמו כותלי בית סוהר. לכל מקום הולכות אתו הערותיו מרפות הידיים: "שמעתי היום שסגן המנהל מרוויח עשרים אלף שקל בחודש", הוא יספר לך, בעוד אתה מביט בתלוש המשכורת העלובה שלך. ואם תזכה בפרס העובד המצטיין הוא יאמר לך: "סוף סוף, הגיע הזמן, כל כך התאמצת".

הוא עוסק בעיקר בשלילה ובפסילה. הוא קופץ על כל ידיעה רעה, מוסיף עליה ומהדר אותה, ואז מעביר אותה הלאה. אין פלא שהוא אוהב את חברתם של אנשים שקל לדכא. ואם הסובבים אותו עדיין אינם מדוכאים, הוא ידאג לכך.

הרבה מהערותיו מוסוות כמחמאות, ואתה לא יודע למה אתה נשאר מעוצבן: "איזו חולצה יפה", הוא יאמר לך, "אני אוהב אותה כבר עשר שנים". או: "את בטוחה שאת מעדיפה שיער קצר?" וזה יום אחד לאחר שגזזת את שיערך הארוך.

הוא תמיד יצליח להשחיל איכשהו את הרעיון שכל מה שקורה לך הוא קצת טיפשי, לא כל כך חכם, ובלי ספק אתה ראוי לצרות שלך.

איך מתגונן "המדכא"

"המדכא" אינו מוכן לקבל שום השפעה ממישהו אחר, וכדי למנוע מאחרים לשלוט בו הוא מרגיש שהוא חייב לשלוט בהם. והאסטרטגיה שלו היא לערער בעקביות את הביטחון העצמי שלהם. הוא כאילו מכריז: "לא תוכל לפגוע בי כי אני אקדים ואפרק אותך מנשקך". ההגנות שלו הן בלתי חדירות. הוא לא טוען שהוא צודק, הוא רק תמיד יודע איפה אתה טועה. כך הוא קובע שליטה על רגשותיך.

איך תדע אם אתה "מדכא"

כל אחד מאתנו יכול להשמיע פה ושם הערה מדכאת: ביקורת חסרת תועלת שאיש לא הזמין, עקיצה מלאת חביבות שפוגעת בציפור הנפש של הקורבן, הכרזה מלאת גאווה של "אמרתי לך" כאשר מישהו נכשל במשהו. זה עדיין לא עושה אותנו ל"מדכאים".

אז איך תדע אם אתה טיפוס "מדכא"? הקשב לעצמך. האם אתה נוהג לדבר בעיקר על הדברים הלא נעימים סביבך? האם שמות התואר החביבים עליך ביותר הם נורא, איום, זוועה, משעמם, רע, הכל שטויות, וכו'? האם אתה נוהג לזרוק הערות לאחרים בנוסח "היית צריך לעשות את זה אחרת", או "חבל שלא התייעצת אתי קודם"?

אבל הנה הסימן המוחץ: אם אתה מתחרט על ביקורת שאתה משמיע, אתה לא טיפוס "מדכא" אלא סתם נאכס מצוי כמו כולנו, שלרגע קל נמאסו עליו החיים. אם לעומת זאת אתה מרגיש שהביקורת שלך מוצדקת ובונה, ושמגיע לך תודה עבורה, אז אלוהים ישמור על אלה שנמצאים סביבך.

איך לטפל "במדכא"

אינך יכול לטפל ב"מדכא" משום שהוא מסרב לקבל עזרה. למה שיקבל עזרה אם הוא מאושר כשהמצב רע? לכן עליך להתרכז רק בשאלה איך אתה יכול לעזור לעצמך.

ויש לך רק שלוש אפשרויות:

אל"ף, לסלק את הברנש מחייך.

בי"ת, אם זה לא ניתן, לבקש רחמים.

גימ"ל, אם גם זה לא ניתן, עשה הכל כדי להישאר שפוי, אחרת תצטרך לבחור באפשרות דל"ת: כדור בראש. ואתה תבחר באיזה ראש.

המדכא
דירוג 1 כוכבים (20%) 2 הצבעות

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

בשביל מה יש לנו שכל

הרבה מאוד דברים עברנו בחיינו. הצלחנו ונכשלנו, תכננו תכניות והתאכזבנו, טעינו ותיקנו, סבלנו והתמודדנו. צעד אחר צעד, ניסיון אחרי ניסיון, התפתח בנו הנכס החשוב ביותר שיש לנו: יכולת לחשוב וכמובן שכל ישר.
אז איך ייתכן שעם שכל כל כך מפואר אנחנו עושים כל כך הרבה שטויות? איך ייתכן שעם יכולת חשיבה כל כך גבוהה חיינו נראים כמו מסע אלונקות של טירונים בצבא?

אתגר העוצמה הנשית

דורות רבים שולטת בעולם הכוחניות הגברית. נשים רכשו עצמאות כדי להביא לעולם משהו אחר: את העוצמה הנשית. אבל זה יקרה רק כשנשים יפסיקו לראות בעצמן העתק גברי.

מסתובב בינינו טיפוס שנראה כאילו יש לו רק מטרה אחת בחיים: למרר את חיינו. הוא מתלונן ומתבכיין ומרוקן אותנו מאנרגיות. הנה הסימנים איך לזהות אותו.

מסתובב בינינו טיפוס מסוים שיש לו תחביב מוזר: לדכא אותנו. הוא לא זן נדיר. להיפך, כולנו מכירים את הטיפוס הזה, ורבים בינינו נאלצים לחיות אתו. ומכיוון שההתמחות שלו היא לעשות חיים קשים לסובבים אותו, כדאי שנכיר אותו קצת יותר. אולי זה יעזור לנו להתחסן מפני המאמצים שלו להוריד אותנו ביגון שאולה.

הוא נראה אדם רגיל לגמרי. הוא לא קם בבוקר ומחליט לעשות קציצות מהסובבים אותו. הוא פשוט משוכנע שאנשים אחרים מחכים להזדמנות להתנכל לו, ולכן כדי להישרד עליו לעשות הכל כדי לעצור אותם ולקטול אותם קודם.

הוא יכול להיראות עגמומי או זועף או חביב בזמן שהוא הורס את היום שלך. אבל לא משנה איך הוא נראה, סימן ההיכר שלו הוא שאנשים נפגעים סביבו כל הזמן. וככל שהוא אינטליגנטי יותר, הוא מצטיין יותר במציאת הנקודה הרגישה של הקורבן כדי להכניס בה את הסיכה שלו.

איך לזהות את "המדכא"

לטיפוס אנטי-חברתי זה אין קרניים והוא לא יורק אש. הוא יכול להיות כוכב של קבוצת ספורט שאתה אוהד. הוא יכול להיות הבוס או השכן או החבר שלך, או הקשיש הנחמד היושב על הספסל ואומר לילדים שהם צריכים להתנהג יפה. והוא יכול להיות אפילו הגננת של בנך שמתקנת בדבקות רבה את הטעויות שלו. תזהה אותו רק על פי התוצאות ההרסניות של מעשיו.

זה אדם שהעמיס על עצמו אבנים רגשיות כבדות מאוד אי שם בנעוריו, וכמו בהמת משא הוא נושא על שכמו כעס גדול על העבר שקיפח אותו. הוא עדיין משחזר את הפחדים שלו מגיל ארבע וחמש שיעירו לו ויבקרו אותו וינזפו בו, והוא גורר אחריו חוסר שביעות רצון קבוע כמו שלשלאות המקשקשות סביב רגלי האסיר. הוא משוכנע שכולם נגדו, והוא רואה במלחמה עם הסביבה הישרדות. הוא לא שוכח טינה, והוא לא יתעייף להזכיר לך את מעלליך הרעים.

שמחה וצחוק מכאיבים לו. אולי הוא משתתף לפעמים באווירה קלילה, אבל שעות האושר האמיתיות שלו הן אלה שבהן הוא מוצא מישהו שאפשר לגלות לו מה לא בסדראצלו. הנושא שמעורר את "המדכא" הוא צרוֹת. השלילה היא ידידו הטוב ביותר. הוא ממלא את חייו בשלילות, מדבר עליהן, סופר אותן, ומאחסן אותן לשימוש חוזר בעתיד.

על מה מדבר "המדכא"

"המדכא" מרבה להתלונן. הוא פשוט אוהב את זה, ואם אין לו על מה, הוא ממציא. נסה לשוחח אתו על נקודות האור והוא יתחיל להשתעמם. הוא פשוט לא יודע להיות מרוצה. הקדרות אופפת אותו כמו כותלי בית סוהר. לכל מקום הולכות אתו הערותיו מרפות הידיים: "שמעתי היום שסגן המנהל מרוויח עשרים אלף שקל בחודש", הוא יספר לך, בעוד אתה מביט בתלוש המשכורת העלובה שלך. ואם תזכה בפרס העובד המצטיין הוא יאמר לך: "סוף סוף, הגיע הזמן, כל כך התאמצת".

הוא עוסק בעיקר בשלילה ובפסילה. הוא קופץ על כל ידיעה רעה, מוסיף עליה ומהדר אותה, ואז מעביר אותה הלאה. אין פלא שהוא אוהב את חברתם של אנשים שקל לדכא. ואם הסובבים אותו עדיין אינם מדוכאים, הוא ידאג לכך.

הרבה מהערותיו מוסוות כמחמאות, ואתה לא יודע למה אתה נשאר מעוצבן: "איזו חולצה יפה", הוא יאמר לך, "אני אוהב אותה כבר עשר שנים". או: "את בטוחה שאת מעדיפה שיער קצר?" וזה יום אחד לאחר שגזזת את שיערך הארוך.

הוא תמיד יצליח להשחיל איכשהו את הרעיון שכל מה שקורה לך הוא קצת טיפשי, לא כל כך חכם, ובלי ספק אתה ראוי לצרות שלך.

איך מתגונן "המדכא"

"המדכא" אינו מוכן לקבל שום השפעה ממישהו אחר, וכדי למנוע מאחרים לשלוט בו הוא מרגיש שהוא חייב לשלוט בהם. והאסטרטגיה שלו היא לערער בעקביות את הביטחון העצמי שלהם. הוא כאילו מכריז: "לא תוכל לפגוע בי כי אני אקדים ואפרק אותך מנשקך". ההגנות שלו הן בלתי חדירות. הוא לא טוען שהוא צודק, הוא רק תמיד יודע איפה אתה טועה. כך הוא קובע שליטה על רגשותיך.

איך תדע אם אתה "מדכא"

כל אחד מאתנו יכול להשמיע פה ושם הערה מדכאת: ביקורת חסרת תועלת שאיש לא הזמין, עקיצה מלאת חביבות שפוגעת בציפור הנפש של הקורבן, הכרזה מלאת גאווה של "אמרתי לך" כאשר מישהו נכשל במשהו. זה עדיין לא עושה אותנו ל"מדכאים".

אז איך תדע אם אתה טיפוס "מדכא"? הקשב לעצמך. האם אתה נוהג לדבר בעיקר על הדברים הלא נעימים סביבך? האם שמות התואר החביבים עליך ביותר הם נורא, איום, זוועה, משעמם, רע, הכל שטויות, וכו'? האם אתה נוהג לזרוק הערות לאחרים בנוסח "היית צריך לעשות את זה אחרת", או "חבל שלא התייעצת אתי קודם"?

אבל הנה הסימן המוחץ: אם אתה מתחרט על ביקורת שאתה משמיע, אתה לא טיפוס "מדכא" אלא סתם נאכס מצוי כמו כולנו, שלרגע קל נמאסו עליו החיים. אם לעומת זאת אתה מרגיש שהביקורת שלך מוצדקת ובונה, ושמגיע לך תודה עבורה, אז אלוהים ישמור על אלה שנמצאים סביבך.

איך לטפל "במדכא"

אינך יכול לטפל ב"מדכא" משום שהוא מסרב לקבל עזרה. למה שיקבל עזרה אם הוא מאושר כשהמצב רע? לכן עליך להתרכז רק בשאלה איך אתה יכול לעזור לעצמך.

ויש לך רק שלוש אפשרויות:

אל"ף, לסלק את הברנש מחייך.

בי"ת, אם זה לא ניתן, לבקש רחמים.

גימ"ל, אם גם זה לא ניתן, עשה הכל כדי להישאר שפוי, אחרת תצטרך לבחור באפשרות דל"ת: כדור בראש. ואתה תבחר באיזה ראש.

המדכא
דירוג 1 כוכבים (20%) 2 הצבעות

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

אחריות אישית – בחירה בדרך אחרת

אם היחסים שלנו רצופים תסכולים, הדבר האחרון שאנחנו צריכים לעשות הוא לצפות שבן זוגנו ישתנה, ובמקום זה לשנות את הגישות של עצמנו. ולזה קוראים אחריות אישית.

טיפול זוגי לזוגיות עם כבוד הדדי

כבוד יכול להיות רק הדדי או בכלל לא, כי כבוד הוא רוח קבוצתית, ואין כבוד חד צדדי. אז תחשבו מה קורה אצלכם: האם אתם עושים הכל כדי ששניכם תקבלו אחד מהשני יחס של כבוד?

אמפתיה בזוגיות – יש לכם או אין לכם?

שלוש שאלות: למה אנחנו מרשים לעצמנו לנחש מה בן זוגנו חושב ומרגיש? ולמה אנחנו מצפים שהוא ינחש מה אנחנו מרגישים ולמה אנחנו מדוכדכים?
בגלל אמפתיה כוזבת, שזורעת כל כך הרבה אי הבנות בין בני זוג. אבל אמפתיה אמיתית אפשרית לכל אחד שרוצה בה.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות