שתף
שלח לחבר
אימייל
למה יש כל כך מעט שמחת חיים סביבנו? ולמה כל כך מעטה שמחת החיים בתוכנו? הסיבה היא שאנחנו חונקים את השמחה הפנימית בגלל פחד. ובוודאי תרצו לדעת ממה בעצם אנחנו מפחדים.

באנו לעולם בלי שום יכולות אפילו בלי שמחת חיים מפותחת. לא יכולנו להבין, לא יכולנו לבטא את עצמנו, לא יכולנו לשיר, לא יכולנו לחשב, לא יכולנו לתכנן וליצור ולבנות. היו לנו רק שני דברים: כושר למידה אין-סופי ללמוד כל דבר, ופוטנציאל אין-סופי לפתח כל תכונה שיש בנו. וזה הספיק לנו כדי להיות מי שאנחנו היום.

כל יום למדנו משהו חדש, וכל למידה חדשה הרחיבה את תודעתנו. וככל שתודעתנו התרחבה, היא רצתה לדעת עוד ולהבין עוד ולהתרחב עוד. למדנו ללכת ולרוץ ולקפוץ, למדנו לשחק, למדנו לכתוב ולקרוא, למדנו להתעניין ולשאול שאלות ולחפש תשובות. למדנו מה טוב ומה רע, מה אנחנו אוהבים ומה אנחנו לא אוהבים, מה אנחנו רוצים ומה אנחנו לא רוצים.

שמחת חיים

עד שהפסקנו ללמוד ולגדול והתחלנו לקדש את "מי שאנחנו", כלומר את מי שהיינו עד היום. ומאותו רגע הפסיקה ההתפתחות שלנו.

אבל האם אנחנו יודעים כבר כל מה שאנחנו צריכים לדעת? מבינים כל מה שאנחנו צריכים להבין? מסוגלים לעשות כל מה שאנחנו רוצים לעשות? כמובן שלא. למידה וגדילה והתרחבות לא אמורות להפסיק לעולם. וזה בדיוק מה שיקרה אם לא נפריע לעצמנו לגדול בגלל הפחד שלנו לשנות ולהשתנות.

באנו לעולם יצורים מתהווים שנוצרים מחדש כל יום, מתרחבים כל יום, מתגלים לעצמם באופן חדש כל יום. אבל בגלל הפחד מהלא נודע אנחנו מתאמצים להישאר אותו הדבר, עם כל ההרגלים הרעים והדעות הקבועות והרגשות השליליים שלנו.

עם התפתחות טבעית שלא נפסקת היינו אמורים ליצור את האני העתידי שלנו עם כל מילה שאנחנו אומרים, עם כל מעשה שאנחנו עושים ועם כל מחשבה שאנחנו חושבים, והיינו אמורים לגלות בתוכנו עוד ועוד כוחות בכל מצב שבו אנחנו מעורבים. אבל בגלל הפחד מחוסר הוודאות אנחנו רק מחפשים אישור והצדקה למה שחשבנו עד היום, ומתאמצים להבטיח שמחר לא יהיה שונה מאתמול.

המחסומים המונעים שמחת חיים

אבל איך קשורה התפתחות שנבלמה עם חוסר שמחה? קשורה מאוד, כי אם אנחנו תופסים את עצמנו כדבר קבוע, עם אופי קבוע, עם שיגעונות קבועים ועם השקפת עולם קבועה, אנחנו חונקים בתוכנו את הביטוי הטבעי של "אני" הרבה יותר יפה וחכם שאנחנו שואפים בסתר לבנו להיות.

אז זה רשמי: אין בנו שום דבר קבוע מטבעו. הכל בנו אמור להשתנות כל הזמן: הידע שלנו, הדעות שלנו, ההרגלים שלנו, המשיכות שלנו, וגם מסגרות החיים שלנו, התפקידים שלנו והשאיפות שלנו. ובמקום להיאחז ולהיצמד ולהיתקע במי שהיינו ולהתנגד לשינויים שהתפתחות בריאה מזמנת לנו, אנחנו אמורים ליהנות מהתהוות מתמדת יחד עם החיים והזמן והמציאות המשתנה.

וזה הדבר שאנחנו חייבים לעצמנו, כי כך מרגישה נפש חופשית מכפייתיות, כך מרגיש לב חופשי מסערות רגשיות, וכך מרגישה שמחה חופשית שלא מפריעים לה להתקיים. זוהי שמחת חיים.

סרטון בנושא לחיות עם שמחת חיים

האם התוכן עניין אותך?

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

האם אנחנו באמת נותנים כפי שנדמה לנו?

אנחנו בטוחים שאנחנו נותנים המון, אבל האם הדברים שאנחנו נותנים לבן זוגנו הם הדברים שהוא רוצה לקבל מאתנו? האם הנתינה שלנו באמת נותנת לו להרגיש כמה הוא אהוב?

פתרון קונפליקטים ברוח שובבה

ההבדל בין יחסים טובים ויחסים רעים לא נמדד במספר הקונפליקטים שמתעוררים בינינו, אלא ביכולת שלנו לפתור אותם בלי להשאיר פצועים בדרך.

למה יש כל כך מעט שמחת חיים סביבנו? ולמה כל כך מעטה שמחת החיים בתוכנו? הסיבה היא שאנחנו חונקים את השמחה הפנימית בגלל פחד. ובוודאי תרצו לדעת ממה בעצם אנחנו מפחדים.

באנו לעולם בלי שום יכולות אפילו בלי שמחת חיים מפותחת. לא יכולנו להבין, לא יכולנו לבטא את עצמנו, לא יכולנו לשיר, לא יכולנו לחשב, לא יכולנו לתכנן וליצור ולבנות. היו לנו רק שני דברים: כושר למידה אין-סופי ללמוד כל דבר, ופוטנציאל אין-סופי לפתח כל תכונה שיש בנו. וזה הספיק לנו כדי להיות מי שאנחנו היום.

כל יום למדנו משהו חדש, וכל למידה חדשה הרחיבה את תודעתנו. וככל שתודעתנו התרחבה, היא רצתה לדעת עוד ולהבין עוד ולהתרחב עוד. למדנו ללכת ולרוץ ולקפוץ, למדנו לשחק, למדנו לכתוב ולקרוא, למדנו להתעניין ולשאול שאלות ולחפש תשובות. למדנו מה טוב ומה רע, מה אנחנו אוהבים ומה אנחנו לא אוהבים, מה אנחנו רוצים ומה אנחנו לא רוצים.

שמחת חיים

עד שהפסקנו ללמוד ולגדול והתחלנו לקדש את "מי שאנחנו", כלומר את מי שהיינו עד היום. ומאותו רגע הפסיקה ההתפתחות שלנו.

אבל האם אנחנו יודעים כבר כל מה שאנחנו צריכים לדעת? מבינים כל מה שאנחנו צריכים להבין? מסוגלים לעשות כל מה שאנחנו רוצים לעשות? כמובן שלא. למידה וגדילה והתרחבות לא אמורות להפסיק לעולם. וזה בדיוק מה שיקרה אם לא נפריע לעצמנו לגדול בגלל הפחד שלנו לשנות ולהשתנות.

באנו לעולם יצורים מתהווים שנוצרים מחדש כל יום, מתרחבים כל יום, מתגלים לעצמם באופן חדש כל יום. אבל בגלל הפחד מהלא נודע אנחנו מתאמצים להישאר אותו הדבר, עם כל ההרגלים הרעים והדעות הקבועות והרגשות השליליים שלנו.

עם התפתחות טבעית שלא נפסקת היינו אמורים ליצור את האני העתידי שלנו עם כל מילה שאנחנו אומרים, עם כל מעשה שאנחנו עושים ועם כל מחשבה שאנחנו חושבים, והיינו אמורים לגלות בתוכנו עוד ועוד כוחות בכל מצב שבו אנחנו מעורבים. אבל בגלל הפחד מחוסר הוודאות אנחנו רק מחפשים אישור והצדקה למה שחשבנו עד היום, ומתאמצים להבטיח שמחר לא יהיה שונה מאתמול.

המחסומים המונעים שמחת חיים

אבל איך קשורה התפתחות שנבלמה עם חוסר שמחה? קשורה מאוד, כי אם אנחנו תופסים את עצמנו כדבר קבוע, עם אופי קבוע, עם שיגעונות קבועים ועם השקפת עולם קבועה, אנחנו חונקים בתוכנו את הביטוי הטבעי של "אני" הרבה יותר יפה וחכם שאנחנו שואפים בסתר לבנו להיות.

אז זה רשמי: אין בנו שום דבר קבוע מטבעו. הכל בנו אמור להשתנות כל הזמן: הידע שלנו, הדעות שלנו, ההרגלים שלנו, המשיכות שלנו, וגם מסגרות החיים שלנו, התפקידים שלנו והשאיפות שלנו. ובמקום להיאחז ולהיצמד ולהיתקע במי שהיינו ולהתנגד לשינויים שהתפתחות בריאה מזמנת לנו, אנחנו אמורים ליהנות מהתהוות מתמדת יחד עם החיים והזמן והמציאות המשתנה.

וזה הדבר שאנחנו חייבים לעצמנו, כי כך מרגישה נפש חופשית מכפייתיות, כך מרגיש לב חופשי מסערות רגשיות, וכך מרגישה שמחה חופשית שלא מפריעים לה להתקיים. זוהי שמחת חיים.

סרטון בנושא לחיות עם שמחת חיים

האם התוכן עניין אותך?

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

איך לא לחזור על טעויות

לזיכרון שלנו יש תפקיד חשוב מאוד, גם כדי להביא את חיינו לנתיב של שמחה, וגם כדי להשאיר את חיינו בנתיב של תסכול ודכדוך. למעשה יכול הזיכרון שלנו לפעול בעד האושר שלנו או נגדו. אם נשתמש בו בתבונה נדע איך לא לחזור על טעיות.

מאבקי כוח בזוגיות

אנחנו לא יכולים לגרום לבן זוגנו להיות מי שאנחנו חושבים שהוא צריך להיות, אבל אנחנו יכולים לגרום לעצמנו לנהוג בדרכים הרבה יותר אפקטיביות לטובתנו.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות