שתף
שלח לחבר
אימייל
איך אתם מתמודדים עם הערות? האם אתם מתמוטטים מביקורת? זה סיפור של ביטחון עצמי וכמה הוא חזק או חלש אצלנו. אבל הבשורה הטובה היא שכל אחד יכול לחזק אותו.

איך אתם מרגישים כשאתם מקבלים מחמאה? שאלה טיפשית. כל אחד נהנה לשמוע שהוא מדהים, שהוא יפה, שהוא חכם. אבל ליהנות ממילה טובה זה סיפור אחד, ולהזדקק למילה טובה זה סיפור אחר.

והפוך: איך אתם מרגישים כשמתקנים אתכם? כשמבקרים אתכם? כשמעירים לכם שעשיתם משהו לא נכון? שאלה עוד יותר טיפשית. אף אחד לא מרגיש נוח כשמבקרים אותו. אבל להרגיש לא נוח מהערה זה סיפור אחד, ולהתמוטט בגללה סיפור אחר.

ויש קשר הדוק בין השניים כי הם שני צדדים של אותו מטבע: מי שנהנה ממחמאה אבל חי בסדר גמור גם בלעדיה, לא קורס בגלל הערה גם אם הוא לא נהנה ממנה.

מדובר בשתי גישות חיים שונות: אלה שמבינים שהם לא מושלמים ושהם יכולים לטעות, ואלה שחייבים להרגיש שהם מעל לטעויות, והם מאבדים את כל ביטחונם העצמי כשלא מרוצים מהם. או במילים שמוכרות לנו יותר: חסרי ביטחון ואלה שבטוחים בעצמם.

מה ההבדל בין שתי הגישות? גם הבטוחים בעצמם וגם חסרי הביטחון רוצים להיות מושלמים. אבל חסרי הביטחון רוצים לקבל אישור שהם מושלמים כפי שהם, והם מרגישים שאסור להם להיתפס בטעות. לכן הם יתגוננו מפני כל הערה או ביקורת, והם יכחישו או יסובבו את הדברים בתחכום כדי להראות שהדרך שלהם נכונה.

ואילו הבטוחים בעצמם יודעים שהם לא מושלמים כפי שהם, והם רוצים להשקיע כל מה שאפשר כדי להשיג את השלמות. לגבי אדם חסר ביטחון הערה אומרת שמישהו לא מכיר בשלמותו, ואילו לאדם בטוח בעצמו הערה היא תזכורת ללמוד יותר ולהתאמץ יותר.

מה שמבדיל אם כן בין שתי גישות החיים האלה הן שתי מילים קטנות אבל יקרות מפז: "כבר" ו"עדיין". אלה רוצים לקבל אישור שהם "כבר" חכמים גם בלי למידה, ואלה מבינים שהם "עדיין" לא חכמים כפי שהם יהיו אחרי למידה.

אז מה אתכם? מתי אתם מרגישים חכמים, כשאתם מקבלים שבחים? כשאתם נלחמים להיות צודקים? כשאתם מוכיחים שאין בכם פגמים? או האם אתם מרגישים חכמים כשלמדתם משהו חדש? כשהתברר לכם שטעיתם? כשהבנתם משהו שקודם לא הבנתם? כשגיליתם זווית ראייה חדשה? כשתפסתם שראיתם קודם משהו לא נכון?

הפואנטה: הצורך לדחות הערות כדי לקבל אישור שאנחנו כבר נהדרים כפי שאנחנו בולם את ההתפתחות שלנו. ואילו ההכרה בכך שאנחנו עדיין רחוקים מלהיות נהדרים כפי שאנחנו יכולים להיות היא תמריץ להתפתחות ולהרחבת דעת.

אז אל תשכחו אף פעם את המילה "עדיין". היא תעזור לכם ברגע שמתקנים אתכם או מעירים לכם, כי היא תאפשר לכם להודות: "אולי באמת אני עדיין לא יודע מספיק", "אולי אני באמת טועה". וזה המנוף להתפתחות.

האם התוכן עניין אותך?

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

לקבל שמחה ואהבה בחינם

מה צריך כדי לחיות בשלום ואהבה? או כדי לקבל שמוחה ואהבה בחינם? רק דבר אחד. אם נעשה אותו לא נצטרך לעשות יותר דבר, ואם לא נעשה אותו לא נשנה דבר. כדאי לכל אחד לגלות את הסוד הזה.

נתינה מהתחשבנות או מהלב

אם אתם נותנים הרבה לבני זוגכם אבל מרגישים תמיד מפסידים, כדאי שתבדקו אם הנתינה של שניכם באה מהלב או ממחלקת החשבונות.

גם לכם מגיע יחסים של אחד למען השני

אם אתם חיים בהתחשבנויות, ואם אתם לא יכולים לפתור את הקונפליקטים שלכם ברוח טובה, אין ספק שנלכדתם בשני מרחבים אישיים שמנתקים אתכם אחד מהשני, ולא מאפשרים לכם למצוא מרחב משותף לקרבה ולאינטימיות נפשית.

טיפול זוגי להתמודדות עם התחשבנות הדדית

איך להפוך את ההתחשבנות ביניכם מאויב לידיד? במקום להתחשבן כדי להבטיח שאתם לא נותנים יותר מכפי שאתם מקבלים, עשו חשבון כדי להבטיח שאתם לא נותנים פחות מכפי שאתם יכולים לתת.

איך אתם מתמודדים עם הערות? האם אתם מתמוטטים מביקורת? זה סיפור של ביטחון עצמי וכמה הוא חזק או חלש אצלנו. אבל הבשורה הטובה היא שכל אחד יכול לחזק אותו.

איך אתם מרגישים כשאתם מקבלים מחמאה? שאלה טיפשית. כל אחד נהנה לשמוע שהוא מדהים, שהוא יפה, שהוא חכם. אבל ליהנות ממילה טובה זה סיפור אחד, ולהזדקק למילה טובה זה סיפור אחר.

והפוך: איך אתם מרגישים כשמתקנים אתכם? כשמבקרים אתכם? כשמעירים לכם שעשיתם משהו לא נכון? שאלה עוד יותר טיפשית. אף אחד לא מרגיש נוח כשמבקרים אותו. אבל להרגיש לא נוח מהערה זה סיפור אחד, ולהתמוטט בגללה סיפור אחר.

ויש קשר הדוק בין השניים כי הם שני צדדים של אותו מטבע: מי שנהנה ממחמאה אבל חי בסדר גמור גם בלעדיה, לא קורס בגלל הערה גם אם הוא לא נהנה ממנה.

מדובר בשתי גישות חיים שונות: אלה שמבינים שהם לא מושלמים ושהם יכולים לטעות, ואלה שחייבים להרגיש שהם מעל לטעויות, והם מאבדים את כל ביטחונם העצמי כשלא מרוצים מהם. או במילים שמוכרות לנו יותר: חסרי ביטחון ואלה שבטוחים בעצמם.

מה ההבדל בין שתי הגישות? גם הבטוחים בעצמם וגם חסרי הביטחון רוצים להיות מושלמים. אבל חסרי הביטחון רוצים לקבל אישור שהם מושלמים כפי שהם, והם מרגישים שאסור להם להיתפס בטעות. לכן הם יתגוננו מפני כל הערה או ביקורת, והם יכחישו או יסובבו את הדברים בתחכום כדי להראות שהדרך שלהם נכונה.

ואילו הבטוחים בעצמם יודעים שהם לא מושלמים כפי שהם, והם רוצים להשקיע כל מה שאפשר כדי להשיג את השלמות. לגבי אדם חסר ביטחון הערה אומרת שמישהו לא מכיר בשלמותו, ואילו לאדם בטוח בעצמו הערה היא תזכורת ללמוד יותר ולהתאמץ יותר.

מה שמבדיל אם כן בין שתי גישות החיים האלה הן שתי מילים קטנות אבל יקרות מפז: "כבר" ו"עדיין". אלה רוצים לקבל אישור שהם "כבר" חכמים גם בלי למידה, ואלה מבינים שהם "עדיין" לא חכמים כפי שהם יהיו אחרי למידה.

אז מה אתכם? מתי אתם מרגישים חכמים, כשאתם מקבלים שבחים? כשאתם נלחמים להיות צודקים? כשאתם מוכיחים שאין בכם פגמים? או האם אתם מרגישים חכמים כשלמדתם משהו חדש? כשהתברר לכם שטעיתם? כשהבנתם משהו שקודם לא הבנתם? כשגיליתם זווית ראייה חדשה? כשתפסתם שראיתם קודם משהו לא נכון?

הפואנטה: הצורך לדחות הערות כדי לקבל אישור שאנחנו כבר נהדרים כפי שאנחנו בולם את ההתפתחות שלנו. ואילו ההכרה בכך שאנחנו עדיין רחוקים מלהיות נהדרים כפי שאנחנו יכולים להיות היא תמריץ להתפתחות ולהרחבת דעת.

אז אל תשכחו אף פעם את המילה "עדיין". היא תעזור לכם ברגע שמתקנים אתכם או מעירים לכם, כי היא תאפשר לכם להודות: "אולי באמת אני עדיין לא יודע מספיק", "אולי אני באמת טועה". וזה המנוף להתפתחות.

האם התוכן עניין אותך?

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

להשכין שלום בין השכל ובין הרגש

מפגש בין בני זוג שאחד מהם בעיקר שכלתן והשני בעיקר רגשן מוליד תקשורת בשתי שפות שונות, ומבטיח חוסר הבנה תמידי אם לא תלמדו לדבר בשפה אחת.

לאף אחד לא תזיק קצת יותר שמחת חיים

למה יש כל כך מעט שמחת חיים סביבנו? ולמה כל כך מעטה שמחת החיים בתוכנו? הסיבה היא שאנחנו חונקים את השמחה הפנימית בגלל פחד. ובוודאי תרצו לדעת ממה בעצם אנחנו מפחדים.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות