שתף
שלח לחבר
אימייל
אנחנו לא יכולים לשלוט במה להרגיש. מספיק נהג אחד חצוף על הכביש כדי להפוך אותנו לחיית טרף. אבל לנהל את הרגשות שלנו אנחנו דווקא יכולים.

אתם לא יכולים לבחור מה להרגיש. ולא משנה כמה ספרים תקראו על אחריות אישית לרגשות שלכם, הרגשות שלכם ימשיכו להגיח לפתע פתאום בתגובה למשהו שקורה סביבכם, בלי לשאול אתכם ובלי לחכות להזמנה מצדכם.

לדעת איך לריב

דרוש רק נהג אחד חצוף על הכביש כדי להפוך אתכם לחיית טרף. אז לבחור ברגשות אתם לא יכולים, אבל לקחת מאה אחוז אחריות על הניהול שלהם אתם דווקא יכולים.

אז שוב: גירויים חיצוניים לא יוצרים את הרגשות שלנו. הם רק מעוררים רגשות שקיימים בתוכנו ומקננים בנו כל הזמן. והנהג החצוף לא יצר את הכעס שלנו, הוא רק עורר אותו. אבל למה נהג חצוף מטריף אותנו והרבה חצופים אחרים משאירים אותנו שווי נפש? מדוע דבר אחד מעורר בנו רגש ודברים רבים אחרים לא נוגעים לנו?

כי במשך הזמן נוצרו בתוכנו קשרים קבועים בין תופעות מסוימות סביבנו ובין התגובה הרגשית בתוכנו, והתגובה שלנו תתעורר בתוכנו רק מהתופעות המסוימות האלה. אולי אותי מקפיץ כל נהג חצוף אבל אני סובלנית מאוד לגבי קצת בלגן בבית, ואילו אתה אולי שליו ורגוע על הכביש אבל אתה מתפרץ בכעס כאשר דברים בבית לא מונחים במקומם.

הרבה הרבה דברים מרגיזים קורים סביבנו: אנשים מדברים אלינו לא יפה, אנשים מעשנים לתוך הפרצוף שלנו, אנשים מדברים בקול רם על יד האוזן שלנו, ואל כל הדברים האלה אנחנו יכולים להישאר שווי-נפש. אבל אם חיברנו את האנרגיה הרגשית שלנו דווקא אל קונספציית הנהג החצוף, אנחנו מוכנים להרוג אחד כזה שצופר לידינו.

ואז, מהרגע שנוצרו בתוכנו חיבורים חזקים בין גירויים מסוימים מבחוץ ובין התגובות אצלנו בפנים, הגירויים האלה יהיו המפעילים הקבועים של רגשותינו. לכן יהיו תמיד דברים מסוימים שירגיזו אותנו, שיפגעו בנו, שיפחידו אותנו, שילהיבו אותנו ושירגשו אותנו, ושאר הדברים ישאירו אותנו אדישים.

כאילו אנחנו יושבים בבית קפה וסביבנו רעשים רבים שלא מעוררים בנו שום רגש. עד שמישהו בשולחן סמוך מתחיל לדבר בטלפון בקול רם, ופתאום משהו משתנה בנו לגמרי: הכעס התעורר.

איך לקחת אחריות על ניהול הרגשות שלנו?

ראשית לזכור: לקחת אחריות על הגירויים החיצוניים אנחנו לא יכולים כי הם לא שלנו. אבל החיבור עם הגירויים האלה הוא בהחלט שלנו, ועליו אנחנו יכולים לקחת אחריות. זה אומר לזכור כל הזמן שהרגשות הם שלנו, אבל הטריגר לא שייך לנו אלא למישהו אחר שאנחנו חיברנו את עצמנו אליו.

אז עכשיו לזכור: אנחנו מתרגזים על נהג חצוף כי חיברנו את עצמנו אליו על ידי מחשבה שכולם צריכים לנהוג בהתחשבות. המחשבה הזאת היא הדבר שמנהל את הרגשות שלנו, והיא הדבר שאנחנו צריכים לסלק מאתנו.

ונוכל לסלק את המחשבה הזאת מאתנו אם נזכור שהיא פשוט לא נכונה. כי מה לעשות, אנשים לא נוהגים כפי שאנחנו מצפים מהם לנהוג. זה לא בסדר אבל ככה זה. נקסט.

שיחת וידיאו אישית על ניהול רגשות נכון וחכם

ניהול רגשות נכון וחכם
האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

לא חבל לאבד את הזוגיות בגלל שטויות?

אם אתם רבים בגלל כל שטות, אתם יכולים להניח בוודאות שחשבון החיסכון הרגשי שלכם הגיע לתחתית. ומכיוון ששטויות ימשיכו להטריד אתכם תמיד, הסיכוי הוא שגם משברים יהיו תמיד בני לוויה שלכם.

מעבר מקנאה לאמון

אל תאמינו לשום הבטחות של נאמנות לנצח, לא של בן זוגכם ולא של עצמכם. אתם לא יכולים לדעת מה יקרה. אבל אתם יכולים לבטוח באמון ביניכם אם כל אחד מכם יתחייב להיות אחראי לאמון ולביטחון של השני.

אנחנו לא יכולים לשלוט במה להרגיש. מספיק נהג אחד חצוף על הכביש כדי להפוך אותנו לחיית טרף. אבל לנהל את הרגשות שלנו אנחנו דווקא יכולים.

אתם לא יכולים לבחור מה להרגיש. ולא משנה כמה ספרים תקראו על אחריות אישית לרגשות שלכם, הרגשות שלכם ימשיכו להגיח לפתע פתאום בתגובה למשהו שקורה סביבכם, בלי לשאול אתכם ובלי לחכות להזמנה מצדכם.

לדעת איך לריב

דרוש רק נהג אחד חצוף על הכביש כדי להפוך אתכם לחיית טרף. אז לבחור ברגשות אתם לא יכולים, אבל לקחת מאה אחוז אחריות על הניהול שלהם אתם דווקא יכולים.

אז שוב: גירויים חיצוניים לא יוצרים את הרגשות שלנו. הם רק מעוררים רגשות שקיימים בתוכנו ומקננים בנו כל הזמן. והנהג החצוף לא יצר את הכעס שלנו, הוא רק עורר אותו. אבל למה נהג חצוף מטריף אותנו והרבה חצופים אחרים משאירים אותנו שווי נפש? מדוע דבר אחד מעורר בנו רגש ודברים רבים אחרים לא נוגעים לנו?

כי במשך הזמן נוצרו בתוכנו קשרים קבועים בין תופעות מסוימות סביבנו ובין התגובה הרגשית בתוכנו, והתגובה שלנו תתעורר בתוכנו רק מהתופעות המסוימות האלה. אולי אותי מקפיץ כל נהג חצוף אבל אני סובלנית מאוד לגבי קצת בלגן בבית, ואילו אתה אולי שליו ורגוע על הכביש אבל אתה מתפרץ בכעס כאשר דברים בבית לא מונחים במקומם.

הרבה הרבה דברים מרגיזים קורים סביבנו: אנשים מדברים אלינו לא יפה, אנשים מעשנים לתוך הפרצוף שלנו, אנשים מדברים בקול רם על יד האוזן שלנו, ואל כל הדברים האלה אנחנו יכולים להישאר שווי-נפש. אבל אם חיברנו את האנרגיה הרגשית שלנו דווקא אל קונספציית הנהג החצוף, אנחנו מוכנים להרוג אחד כזה שצופר לידינו.

ואז, מהרגע שנוצרו בתוכנו חיבורים חזקים בין גירויים מסוימים מבחוץ ובין התגובות אצלנו בפנים, הגירויים האלה יהיו המפעילים הקבועים של רגשותינו. לכן יהיו תמיד דברים מסוימים שירגיזו אותנו, שיפגעו בנו, שיפחידו אותנו, שילהיבו אותנו ושירגשו אותנו, ושאר הדברים ישאירו אותנו אדישים.

כאילו אנחנו יושבים בבית קפה וסביבנו רעשים רבים שלא מעוררים בנו שום רגש. עד שמישהו בשולחן סמוך מתחיל לדבר בטלפון בקול רם, ופתאום משהו משתנה בנו לגמרי: הכעס התעורר.

איך לקחת אחריות על ניהול הרגשות שלנו?

ראשית לזכור: לקחת אחריות על הגירויים החיצוניים אנחנו לא יכולים כי הם לא שלנו. אבל החיבור עם הגירויים האלה הוא בהחלט שלנו, ועליו אנחנו יכולים לקחת אחריות. זה אומר לזכור כל הזמן שהרגשות הם שלנו, אבל הטריגר לא שייך לנו אלא למישהו אחר שאנחנו חיברנו את עצמנו אליו.

אז עכשיו לזכור: אנחנו מתרגזים על נהג חצוף כי חיברנו את עצמנו אליו על ידי מחשבה שכולם צריכים לנהוג בהתחשבות. המחשבה הזאת היא הדבר שמנהל את הרגשות שלנו, והיא הדבר שאנחנו צריכים לסלק מאתנו.

ונוכל לסלק את המחשבה הזאת מאתנו אם נזכור שהיא פשוט לא נכונה. כי מה לעשות, אנשים לא נוהגים כפי שאנחנו מצפים מהם לנהוג. זה לא בסדר אבל ככה זה. נקסט.

שיחת וידיאו אישית על ניהול רגשות נכון וחכם

ניהול רגשות נכון וחכם
האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

להתגרש ולשמור על שפיות

גירושין הם תקופה של התארגנות מחודשת בכל תחומי חיינו, וכדי לצאת ממנה בריאים וחזקים בנפשנו, רצוי להיערך למה שצפוי על ידי הכרת חמשת השלבים שצריך לעבור עד להרגשה שהסערה מאחורינו.

לכודים ברשת

מה שהופך את חיינו לכל כך מעצבנים או התלות שלנו זה בדעתו של זה. איך להשתחרר?

שיחה 5: המאבק בין הצודק והצודקת

בשיחה החמישית אתם כבר יודעים שתקשורת מרחיקה היא המחלה שלנו, ושתקשורת מקרבת היא הריפוי שלנו. מכאן אתם עולים לכיתה גבוהה יותר, ולוקחים את הדברים צעד גדול קדימה לתיקון שתי טעויות ענקיות בתקשורת שכולם עושים, ושבגללן התקשורת שלכם נשארת ברמה של גן ילדים.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות