שתף
שלח לחבר
אימייל
אנחנו לא יכולים לשלוט במה להרגיש. מספיק נהג אחד חצוף על הכביש כדי להפוך אותנו לחיית טרף. אבל לנהל את הרגשות שלנו אנחנו דווקא יכולים.

אתם לא יכולים לבחור מה להרגיש. ולא משנה כמה ספרים תקראו על אחריות אישית לרגשות שלכם, הרגשות שלכם ימשיכו להגיח לפתע פתאום בתגובה למשהו שקורה סביבכם, בלי לשאול אתכם ובלי לחכות להזמנה מצדכם.

לדעת איך לריב

דרוש רק נהג אחד חצוף על הכביש כדי להפוך אתכם לחיית טרף. אז לבחור ברגשות אתם לא יכולים, אבל לקחת מאה אחוז אחריות על הניהול שלהם אתם דווקא יכולים.

אז שוב: גירויים חיצוניים לא יוצרים את הרגשות שלנו. הם רק מעוררים רגשות שקיימים בתוכנו ומקננים בנו כל הזמן. והנהג החצוף לא יצר את הכעס שלנו, הוא רק עורר אותו. אבל למה נהג חצוף מטריף אותנו והרבה חצופים אחרים משאירים אותנו שווי נפש? מדוע דבר אחד מעורר בנו רגש ודברים רבים אחרים לא נוגעים לנו?

כי במשך הזמן נוצרו בתוכנו קשרים קבועים בין תופעות מסוימות סביבנו ובין התגובה הרגשית בתוכנו, והתגובה שלנו תתעורר בתוכנו רק מהתופעות המסוימות האלה. אולי אותי מקפיץ כל נהג חצוף אבל אני סובלנית מאוד לגבי קצת בלגן בבית, ואילו אתה אולי שליו ורגוע על הכביש אבל אתה מתפרץ בכעס כאשר דברים בבית לא מונחים במקומם.

הרבה הרבה דברים מרגיזים קורים סביבנו: אנשים מדברים אלינו לא יפה, אנשים מעשנים לתוך הפרצוף שלנו, אנשים מדברים בקול רם על יד האוזן שלנו, ואל כל הדברים האלה אנחנו יכולים להישאר שווי-נפש. אבל אם חיברנו את האנרגיה הרגשית שלנו דווקא אל קונספציית הנהג החצוף, אנחנו מוכנים להרוג אחד כזה שצופר לידינו.

ואז, מהרגע שנוצרו בתוכנו חיבורים חזקים בין גירויים מסוימים מבחוץ ובין התגובות אצלנו בפנים, הגירויים האלה יהיו המפעילים הקבועים של רגשותינו. לכן יהיו תמיד דברים מסוימים שירגיזו אותנו, שיפגעו בנו, שיפחידו אותנו, שילהיבו אותנו ושירגשו אותנו, ושאר הדברים ישאירו אותנו אדישים.

כאילו אנחנו יושבים בבית קפה וסביבנו רעשים רבים שלא מעוררים בנו שום רגש. עד שמישהו בשולחן סמוך מתחיל לדבר בטלפון בקול רם, ופתאום משהו משתנה בנו לגמרי: הכעס התעורר.

איך לקחת אחריות על ניהול הרגשות שלנו?

ראשית לזכור: לקחת אחריות על הגירויים החיצוניים אנחנו לא יכולים כי הם לא שלנו. אבל החיבור עם הגירויים האלה הוא בהחלט שלנו, ועליו אנחנו יכולים לקחת אחריות. זה אומר לזכור כל הזמן שהרגשות הם שלנו, אבל הטריגר לא שייך לנו אלא למישהו אחר שאנחנו חיברנו את עצמנו אליו.

אז עכשיו לזכור: אנחנו מתרגזים על נהג חצוף כי חיברנו את עצמנו אליו על ידי מחשבה שכולם צריכים לנהוג בהתחשבות. המחשבה הזאת היא הדבר שמנהל את הרגשות שלנו, והיא הדבר שאנחנו צריכים לסלק מאתנו.

ונוכל לסלק את המחשבה הזאת מאתנו אם נזכור שהיא פשוט לא נכונה. כי מה לעשות, אנשים לא נוהגים כפי שאנחנו מצפים מהם לנהוג. זה לא בסדר אבל ככה זה. נקסט.

שיחת וידיאו אישית על ניהול רגשות נכון וחכם

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

למה פורצות מריבות זוגיות

למה פורצות מריבות זוגיות? כי לאף אחד מבני הזוג לא אכפת מה השני רוצה, מה השני חושב ומה השני רוצה. וזה הסיפור של המריבות הזוגיות.

האם אנחנו בוחרים להיפגע?

כולנו דורכים מדי פעם אחד על הרגל של השני בלי כוונה, וכולנו לפעמים אומרים בלי כוונה משהו שפוגע בשני. דרושה רק מילה אחת קטנה כדי לסלק את האירוע מחיינו.

להתחיל לחשוב על עצמנו

רק כשאנחנו מתמקדים בדברים שאנחנו אומרים ובמעשים שאנחנו עושים, אנחנו יכולים לראות את הקשר בין היחס שאנחנו נותנים לבן זוגנו ובין היחס שאנחנו מקבלים ממנו.

אנחנו לא יכולים לשלוט במה להרגיש. מספיק נהג אחד חצוף על הכביש כדי להפוך אותנו לחיית טרף. אבל לנהל את הרגשות שלנו אנחנו דווקא יכולים.

אתם לא יכולים לבחור מה להרגיש. ולא משנה כמה ספרים תקראו על אחריות אישית לרגשות שלכם, הרגשות שלכם ימשיכו להגיח לפתע פתאום בתגובה למשהו שקורה סביבכם, בלי לשאול אתכם ובלי לחכות להזמנה מצדכם.

לדעת איך לריב

דרוש רק נהג אחד חצוף על הכביש כדי להפוך אתכם לחיית טרף. אז לבחור ברגשות אתם לא יכולים, אבל לקחת מאה אחוז אחריות על הניהול שלהם אתם דווקא יכולים.

אז שוב: גירויים חיצוניים לא יוצרים את הרגשות שלנו. הם רק מעוררים רגשות שקיימים בתוכנו ומקננים בנו כל הזמן. והנהג החצוף לא יצר את הכעס שלנו, הוא רק עורר אותו. אבל למה נהג חצוף מטריף אותנו והרבה חצופים אחרים משאירים אותנו שווי נפש? מדוע דבר אחד מעורר בנו רגש ודברים רבים אחרים לא נוגעים לנו?

כי במשך הזמן נוצרו בתוכנו קשרים קבועים בין תופעות מסוימות סביבנו ובין התגובה הרגשית בתוכנו, והתגובה שלנו תתעורר בתוכנו רק מהתופעות המסוימות האלה. אולי אותי מקפיץ כל נהג חצוף אבל אני סובלנית מאוד לגבי קצת בלגן בבית, ואילו אתה אולי שליו ורגוע על הכביש אבל אתה מתפרץ בכעס כאשר דברים בבית לא מונחים במקומם.

הרבה הרבה דברים מרגיזים קורים סביבנו: אנשים מדברים אלינו לא יפה, אנשים מעשנים לתוך הפרצוף שלנו, אנשים מדברים בקול רם על יד האוזן שלנו, ואל כל הדברים האלה אנחנו יכולים להישאר שווי-נפש. אבל אם חיברנו את האנרגיה הרגשית שלנו דווקא אל קונספציית הנהג החצוף, אנחנו מוכנים להרוג אחד כזה שצופר לידינו.

ואז, מהרגע שנוצרו בתוכנו חיבורים חזקים בין גירויים מסוימים מבחוץ ובין התגובות אצלנו בפנים, הגירויים האלה יהיו המפעילים הקבועים של רגשותינו. לכן יהיו תמיד דברים מסוימים שירגיזו אותנו, שיפגעו בנו, שיפחידו אותנו, שילהיבו אותנו ושירגשו אותנו, ושאר הדברים ישאירו אותנו אדישים.

כאילו אנחנו יושבים בבית קפה וסביבנו רעשים רבים שלא מעוררים בנו שום רגש. עד שמישהו בשולחן סמוך מתחיל לדבר בטלפון בקול רם, ופתאום משהו משתנה בנו לגמרי: הכעס התעורר.

איך לקחת אחריות על ניהול הרגשות שלנו?

ראשית לזכור: לקחת אחריות על הגירויים החיצוניים אנחנו לא יכולים כי הם לא שלנו. אבל החיבור עם הגירויים האלה הוא בהחלט שלנו, ועליו אנחנו יכולים לקחת אחריות. זה אומר לזכור כל הזמן שהרגשות הם שלנו, אבל הטריגר לא שייך לנו אלא למישהו אחר שאנחנו חיברנו את עצמנו אליו.

אז עכשיו לזכור: אנחנו מתרגזים על נהג חצוף כי חיברנו את עצמנו אליו על ידי מחשבה שכולם צריכים לנהוג בהתחשבות. המחשבה הזאת היא הדבר שמנהל את הרגשות שלנו, והיא הדבר שאנחנו צריכים לסלק מאתנו.

ונוכל לסלק את המחשבה הזאת מאתנו אם נזכור שהיא פשוט לא נכונה. כי מה לעשות, אנשים לא נוהגים כפי שאנחנו מצפים מהם לנהוג. זה לא בסדר אבל ככה זה. נקסט.

שיחת וידיאו אישית על ניהול רגשות נכון וחכם

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

איך להבטיח שליטה עצמית

אם אתם מתפרצים בזעם זה לא בגלל חוסר שליטה עצמית. הסיבה היא אחרת: נשארתם עם הציפייה הילדותית להשיג כל דבר שאתם רוצים, ולא פיתחתם יכולת בוגרת להבין שאין לכם כל דבר שאתם רוצים וזה בסדר.

המדכא

מסתובב בינינו טיפוס שנראה כאילו יש לו רק מטרה אחת בחיים: למרר את חיינו. הוא מתלונן ומתבכיין ומרוקן אותנו מאנרגיות. הנה הסימנים איך לזהות אותו.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות