שתף
שלח לחבר
אימייל
עדיין מחפשים.

מאת ריצ'רד פיינמן

יום אחד קיבלתי שיחת חוץ מחברה ותיקה בלוס אגנ'לס. היא אומרת בקול רציני מאוד: "ריצ'רד, יש לי בשורה עצובה בשבילך. הרמן מת".
תמיד אני מרגיש לא נוח שאני לא זוכר שמות, ולא נעים לי שאני לא מקדיש מספיק תשומת לב לאנשים. "באמת?" אני אומר כדי לשמוע ממנה עוד פרטים, ומשתדל להישמע מופתע ורציני ועצוב, אבל אני חושב לעצמי: מי זה הרמן, לעזאזל?
היא אומרת: "הרמן ואמא שלו נהרגו שניהם בתאונת דרכים ליד לוס אנג'לס. מכיוון שאמא שלו באה משם, הלוויה תתקיים בלוס אנג'לס, בבית הלוויות רוז הילס, ב-3 במאי בשעה שלוש". והיא מוסיפה: "הרמן היה שמח מאוד אילו היה יכול לדעת שאתה תהיה אחד מנושאי הארון".
אין לי מושג מאין לה מה היה משמח את הרמן, אבל אני מוטרד יותר מהעובדה שעדיין אני לא מסוגל לזכור מיהו. ואני אומר: "בטח, אני אשמח לעשות את זה". לפחות כך אני אצליח לגלות מי זה הרמן.
פתאום עולה על דעתי רעיון. אני מתקשר לבית הלוויות. "יש לכם לוויה ב-3 במאי בשעה שלוש..."
"על איזו לוויה אתה מדבר, של גולדשמיט או של פרנל?"
שמות לא מוכרים. "טוב, אה, אני לא יודע". ואז אני נזכר. "זאת לוויה כפולה. אמא שלו מתה גם כן".
"אה, כן. אז זאת הלוויה של גולדשמיט".
ובכן, מדובר בהרמן גולדשמיט. אבל אני עדיין לא זוכר שום הרמן גולדשמיט. אין לי מושג איך יכולתי לשכוח. לפי האופן שבו החברה שלי דיברה, היא היתה בטוחה שהרמן ואני הכרנו אחד את השני היטב.
הסיכוי האחרון שיש לי זה לבוא ללוויה ולהציץ לתוך הארון.
אני בא ללוויה. החברה שלי באה לקראתי לבושה בשחור, ואומרת בקול מלא עצב: "אני כל כך שמחה שבאת. הרמן היה מאושר אילו ידע".
אם היא אומרת, היא כנראה יודעת. כולם עושים פרצוף עצוב, וגם אני, כי אני בטוח שאילו ידעתי מיהו הרמן, הייתי עצוב מאוד שהוא מת.
הלוויה נמשכת. כשמגיע הזמן לעבור לפני הארון, אני ניגש, מציץ לתוך הארון של אמא של הרמן, ואחר כך לארון של הרמן. ואני נשבע לכם שבחיים לא ראיתי אף אחד מהם.
הגיע הזמן לשאת את הארון החוצה, ואני תופס מקום בין נושאי הארון. אני עוזר להטמין את הרמן במקום מנוחתו האחרון, כי אני יודע שהוא היה מעריך את זה מאוד. אבל אין לי מושג עד עצם היום הזה מי היה הרמן.
כעבור שנים רבות מצאתי בתוכי מספיק אומץ להעלות את זה לפני החברה שלי. "זוכרת את הלוויה לפני עשר שנים בערך?"
"אתה מתכוון להרמן".
"נכון, הרמן. את יודעת, אין לי מושג מי היה הרמן. אפילו בארון לא זיהיתי אותו".
"אבל ריצ'רד, הכרתם אחד את השני בלוס אלמוס, מיד אחרי המלחמה. שניכם הייתם חברים טובים שלי ושוחחנו המון ביחד".
"אני עדיין לא מסוגל לזכור אותו".
כעבור כמה ימים היא התקשרה אלי ואמרה לי מה קרה: היא הכירה את הרמן זמן קצר אחרי שאני עזבתי את לוס אלמוס, ומכיוון שהיא היתה חברה כל כך טובה של שנינו, היא חשבה שאנחנו בטח הכרנו. היא טעתה אם כן, ולא אני, כפי שקורה בדרך כלל.
אבל מה אם היא אמרה את זה רק לשם נימוס? היא מסוגלת, האישה הטובה הזאת. אותה לפחות אני מכיר.
פרופ' ריצ'רד פיינמן היה פיזיקאי דגול ומאבות מכניקת הקוואנטים. בין השאר הוא אהב גם לנגן בחצוצרה בבארים, וכן לספר סיפורים.

מי זה הרמן לעזאזל?
דירוג 2 כוכבים (40%) 2 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

ייעוץ זוגי ומשפחתי

ייעוץ זוגי ומשפחתי – תמיכה חשובה בהישגי הטיפול בשיטת “אחד למען השני” שפיתחה ד”ר צביה גרנות ניתן להשיג בתוך חמישה שבועות בלבד, ולעיתים אף פחות

לקבל שמחה ואהבה בחינם

מה צריך כדי לחיות בשלום ואהבה? או כדי לקבל שמוחה ואהבה בחינם? רק דבר אחד. אם נעשה אותו לא נצטרך לעשות יותר דבר, ואם לא נעשה אותו לא נשנה דבר. כדאי לכל אחד לגלות את הסוד הזה.

איזה סקס רוצות הנשים? איזה סקס רוצים הגברים?

המפגש המיני בין גברים ונשים ישתפר ברגע שגם הם וגם הן יבינו את הצרכים הרגשיים של הצד השני וייענו להם. אז הם יגלו שהפער בין שני המינים ניתן לגישור, והם יכולים להגיע לקשר מיני עשיר ומספק לשני הצדדים.

עדיין מחפשים.

מאת ריצ'רד פיינמן

יום אחד קיבלתי שיחת חוץ מחברה ותיקה בלוס אגנ'לס. היא אומרת בקול רציני מאוד: "ריצ'רד, יש לי בשורה עצובה בשבילך. הרמן מת".
תמיד אני מרגיש לא נוח שאני לא זוכר שמות, ולא נעים לי שאני לא מקדיש מספיק תשומת לב לאנשים. "באמת?" אני אומר כדי לשמוע ממנה עוד פרטים, ומשתדל להישמע מופתע ורציני ועצוב, אבל אני חושב לעצמי: מי זה הרמן, לעזאזל?
היא אומרת: "הרמן ואמא שלו נהרגו שניהם בתאונת דרכים ליד לוס אנג'לס. מכיוון שאמא שלו באה משם, הלוויה תתקיים בלוס אנג'לס, בבית הלוויות רוז הילס, ב-3 במאי בשעה שלוש". והיא מוסיפה: "הרמן היה שמח מאוד אילו היה יכול לדעת שאתה תהיה אחד מנושאי הארון".
אין לי מושג מאין לה מה היה משמח את הרמן, אבל אני מוטרד יותר מהעובדה שעדיין אני לא מסוגל לזכור מיהו. ואני אומר: "בטח, אני אשמח לעשות את זה". לפחות כך אני אצליח לגלות מי זה הרמן.
פתאום עולה על דעתי רעיון. אני מתקשר לבית הלוויות. "יש לכם לוויה ב-3 במאי בשעה שלוש..."
"על איזו לוויה אתה מדבר, של גולדשמיט או של פרנל?"
שמות לא מוכרים. "טוב, אה, אני לא יודע". ואז אני נזכר. "זאת לוויה כפולה. אמא שלו מתה גם כן".
"אה, כן. אז זאת הלוויה של גולדשמיט".
ובכן, מדובר בהרמן גולדשמיט. אבל אני עדיין לא זוכר שום הרמן גולדשמיט. אין לי מושג איך יכולתי לשכוח. לפי האופן שבו החברה שלי דיברה, היא היתה בטוחה שהרמן ואני הכרנו אחד את השני היטב.
הסיכוי האחרון שיש לי זה לבוא ללוויה ולהציץ לתוך הארון.
אני בא ללוויה. החברה שלי באה לקראתי לבושה בשחור, ואומרת בקול מלא עצב: "אני כל כך שמחה שבאת. הרמן היה מאושר אילו ידע".
אם היא אומרת, היא כנראה יודעת. כולם עושים פרצוף עצוב, וגם אני, כי אני בטוח שאילו ידעתי מיהו הרמן, הייתי עצוב מאוד שהוא מת.
הלוויה נמשכת. כשמגיע הזמן לעבור לפני הארון, אני ניגש, מציץ לתוך הארון של אמא של הרמן, ואחר כך לארון של הרמן. ואני נשבע לכם שבחיים לא ראיתי אף אחד מהם.
הגיע הזמן לשאת את הארון החוצה, ואני תופס מקום בין נושאי הארון. אני עוזר להטמין את הרמן במקום מנוחתו האחרון, כי אני יודע שהוא היה מעריך את זה מאוד. אבל אין לי מושג עד עצם היום הזה מי היה הרמן.
כעבור שנים רבות מצאתי בתוכי מספיק אומץ להעלות את זה לפני החברה שלי. "זוכרת את הלוויה לפני עשר שנים בערך?"
"אתה מתכוון להרמן".
"נכון, הרמן. את יודעת, אין לי מושג מי היה הרמן. אפילו בארון לא זיהיתי אותו".
"אבל ריצ'רד, הכרתם אחד את השני בלוס אלמוס, מיד אחרי המלחמה. שניכם הייתם חברים טובים שלי ושוחחנו המון ביחד".
"אני עדיין לא מסוגל לזכור אותו".
כעבור כמה ימים היא התקשרה אלי ואמרה לי מה קרה: היא הכירה את הרמן זמן קצר אחרי שאני עזבתי את לוס אלמוס, ומכיוון שהיא היתה חברה כל כך טובה של שנינו, היא חשבה שאנחנו בטח הכרנו. היא טעתה אם כן, ולא אני, כפי שקורה בדרך כלל.
אבל מה אם היא אמרה את זה רק לשם נימוס? היא מסוגלת, האישה הטובה הזאת. אותה לפחות אני מכיר.
פרופ' ריצ'רד פיינמן היה פיזיקאי דגול ומאבות מכניקת הקוואנטים. בין השאר הוא אהב גם לנגן בחצוצרה בבארים, וכן לספר סיפורים.

מי זה הרמן לעזאזל?
דירוג 2 כוכבים (40%) 2 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

השופטת

לשפוט, לבקר, להיות צודקת, לחנך ולהטיף מוסר, אלה הרגלים בולטים בהתנהגותך אם את שייכת לטיפוס הזה. למדי איך לעטוף את דעותייך בנימה רכה, ובדקי איזה מהדברים שאת נוהגת לבקר נמצאים גם אצלך.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות