שתף
שלח לחבר
אימייל
עדיין מחפשים.

מאת ריצ'רד פיינמן

יום אחד קיבלתי שיחת חוץ מחברה ותיקה בלוס אגנ'לס. היא אומרת בקול רציני מאוד: "ריצ'רד, יש לי בשורה עצובה בשבילך. הרמן מת".
תמיד אני מרגיש לא נוח שאני לא זוכר שמות, ולא נעים לי שאני לא מקדיש מספיק תשומת לב לאנשים. "באמת?" אני אומר כדי לשמוע ממנה עוד פרטים, ומשתדל להישמע מופתע ורציני ועצוב, אבל אני חושב לעצמי: מי זה הרמן, לעזאזל?
היא אומרת: "הרמן ואמא שלו נהרגו שניהם בתאונת דרכים ליד לוס אנג'לס. מכיוון שאמא שלו באה משם, הלוויה תתקיים בלוס אנג'לס, בבית הלוויות רוז הילס, ב-3 במאי בשעה שלוש". והיא מוסיפה: "הרמן היה שמח מאוד אילו היה יכול לדעת שאתה תהיה אחד מנושאי הארון".
אין לי מושג מאין לה מה היה משמח את הרמן, אבל אני מוטרד יותר מהעובדה שעדיין אני לא מסוגל לזכור מיהו. ואני אומר: "בטח, אני אשמח לעשות את זה". לפחות כך אני אצליח לגלות מי זה הרמן.
פתאום עולה על דעתי רעיון. אני מתקשר לבית הלוויות. "יש לכם לוויה ב-3 במאי בשעה שלוש..."
"על איזו לוויה אתה מדבר, של גולדשמיט או של פרנל?"
שמות לא מוכרים. "טוב, אה, אני לא יודע". ואז אני נזכר. "זאת לוויה כפולה. אמא שלו מתה גם כן".
"אה, כן. אז זאת הלוויה של גולדשמיט".
ובכן, מדובר בהרמן גולדשמיט. אבל אני עדיין לא זוכר שום הרמן גולדשמיט. אין לי מושג איך יכולתי לשכוח. לפי האופן שבו החברה שלי דיברה, היא היתה בטוחה שהרמן ואני הכרנו אחד את השני היטב.
הסיכוי האחרון שיש לי זה לבוא ללוויה ולהציץ לתוך הארון.
אני בא ללוויה. החברה שלי באה לקראתי לבושה בשחור, ואומרת בקול מלא עצב: "אני כל כך שמחה שבאת. הרמן היה מאושר אילו ידע".
אם היא אומרת, היא כנראה יודעת. כולם עושים פרצוף עצוב, וגם אני, כי אני בטוח שאילו ידעתי מיהו הרמן, הייתי עצוב מאוד שהוא מת.
הלוויה נמשכת. כשמגיע הזמן לעבור לפני הארון, אני ניגש, מציץ לתוך הארון של אמא של הרמן, ואחר כך לארון של הרמן. ואני נשבע לכם שבחיים לא ראיתי אף אחד מהם.
הגיע הזמן לשאת את הארון החוצה, ואני תופס מקום בין נושאי הארון. אני עוזר להטמין את הרמן במקום מנוחתו האחרון, כי אני יודע שהוא היה מעריך את זה מאוד. אבל אין לי מושג עד עצם היום הזה מי היה הרמן.
כעבור שנים רבות מצאתי בתוכי מספיק אומץ להעלות את זה לפני החברה שלי. "זוכרת את הלוויה לפני עשר שנים בערך?"
"אתה מתכוון להרמן".
"נכון, הרמן. את יודעת, אין לי מושג מי היה הרמן. אפילו בארון לא זיהיתי אותו".
"אבל ריצ'רד, הכרתם אחד את השני בלוס אלמוס, מיד אחרי המלחמה. שניכם הייתם חברים טובים שלי ושוחחנו המון ביחד".
"אני עדיין לא מסוגל לזכור אותו".
כעבור כמה ימים היא התקשרה אלי ואמרה לי מה קרה: היא הכירה את הרמן זמן קצר אחרי שאני עזבתי את לוס אלמוס, ומכיוון שהיא היתה חברה כל כך טובה של שנינו, היא חשבה שאנחנו בטח הכרנו. היא טעתה אם כן, ולא אני, כפי שקורה בדרך כלל.
אבל מה אם היא אמרה את זה רק לשם נימוס? היא מסוגלת, האישה הטובה הזאת. אותה לפחות אני מכיר.
פרופ' ריצ'רד פיינמן היה פיזיקאי דגול ומאבות מכניקת הקוואנטים. בין השאר הוא אהב גם לנגן בחצוצרה בבארים, וכן לספר סיפורים.

מי זה הרמן לעזאזל?
דירוג 2 כוכבים (40%) 2 הצבעות

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

מה אנחנו מחפשים בבן הזוג שלנו

למה אנחנו אף פעם לא מרוצים אחד מהשני? כל אחד מחפש בן זוג שיתאים בדיוק לגודל ולצורה של חלל הבדידות בתוכו, והבעיה היא שאין בן זוג כזה.

להחליף שפה פסימית בשפה אופטימית

אופטימיות ופסימיות הן גישות חיים שנוצרו אי שם בעברנו בלי שום התערבות מצדנו. הן גישות אוטומטיות לגמרי שלא הזמנו, לא יזמנו ואנחנו לא שולטים בהן, ובלי כל כוונה מצדנו הן הפכו לקו המוביל באישיותנו. אבל אופטימיות ופסימיות לא חייבות להישאר גישות אוטומטיות, כי אנחנו יכולים גם לבחור את הגישה הרצויה לנו.

להכיר את השליליות שלנו

כולנו רוצים אהבה וקרבה, אבל מעשינו יוצרים הרחקה ואיבה. איך יכולה אהבה להוליד כל כך הרבה כעסים ופגיעות? בדיקת הכוונות האמיתיות שלנו.

עדיין מחפשים.

מאת ריצ'רד פיינמן

יום אחד קיבלתי שיחת חוץ מחברה ותיקה בלוס אגנ'לס. היא אומרת בקול רציני מאוד: "ריצ'רד, יש לי בשורה עצובה בשבילך. הרמן מת".
תמיד אני מרגיש לא נוח שאני לא זוכר שמות, ולא נעים לי שאני לא מקדיש מספיק תשומת לב לאנשים. "באמת?" אני אומר כדי לשמוע ממנה עוד פרטים, ומשתדל להישמע מופתע ורציני ועצוב, אבל אני חושב לעצמי: מי זה הרמן, לעזאזל?
היא אומרת: "הרמן ואמא שלו נהרגו שניהם בתאונת דרכים ליד לוס אנג'לס. מכיוון שאמא שלו באה משם, הלוויה תתקיים בלוס אנג'לס, בבית הלוויות רוז הילס, ב-3 במאי בשעה שלוש". והיא מוסיפה: "הרמן היה שמח מאוד אילו היה יכול לדעת שאתה תהיה אחד מנושאי הארון".
אין לי מושג מאין לה מה היה משמח את הרמן, אבל אני מוטרד יותר מהעובדה שעדיין אני לא מסוגל לזכור מיהו. ואני אומר: "בטח, אני אשמח לעשות את זה". לפחות כך אני אצליח לגלות מי זה הרמן.
פתאום עולה על דעתי רעיון. אני מתקשר לבית הלוויות. "יש לכם לוויה ב-3 במאי בשעה שלוש..."
"על איזו לוויה אתה מדבר, של גולדשמיט או של פרנל?"
שמות לא מוכרים. "טוב, אה, אני לא יודע". ואז אני נזכר. "זאת לוויה כפולה. אמא שלו מתה גם כן".
"אה, כן. אז זאת הלוויה של גולדשמיט".
ובכן, מדובר בהרמן גולדשמיט. אבל אני עדיין לא זוכר שום הרמן גולדשמיט. אין לי מושג איך יכולתי לשכוח. לפי האופן שבו החברה שלי דיברה, היא היתה בטוחה שהרמן ואני הכרנו אחד את השני היטב.
הסיכוי האחרון שיש לי זה לבוא ללוויה ולהציץ לתוך הארון.
אני בא ללוויה. החברה שלי באה לקראתי לבושה בשחור, ואומרת בקול מלא עצב: "אני כל כך שמחה שבאת. הרמן היה מאושר אילו ידע".
אם היא אומרת, היא כנראה יודעת. כולם עושים פרצוף עצוב, וגם אני, כי אני בטוח שאילו ידעתי מיהו הרמן, הייתי עצוב מאוד שהוא מת.
הלוויה נמשכת. כשמגיע הזמן לעבור לפני הארון, אני ניגש, מציץ לתוך הארון של אמא של הרמן, ואחר כך לארון של הרמן. ואני נשבע לכם שבחיים לא ראיתי אף אחד מהם.
הגיע הזמן לשאת את הארון החוצה, ואני תופס מקום בין נושאי הארון. אני עוזר להטמין את הרמן במקום מנוחתו האחרון, כי אני יודע שהוא היה מעריך את זה מאוד. אבל אין לי מושג עד עצם היום הזה מי היה הרמן.
כעבור שנים רבות מצאתי בתוכי מספיק אומץ להעלות את זה לפני החברה שלי. "זוכרת את הלוויה לפני עשר שנים בערך?"
"אתה מתכוון להרמן".
"נכון, הרמן. את יודעת, אין לי מושג מי היה הרמן. אפילו בארון לא זיהיתי אותו".
"אבל ריצ'רד, הכרתם אחד את השני בלוס אלמוס, מיד אחרי המלחמה. שניכם הייתם חברים טובים שלי ושוחחנו המון ביחד".
"אני עדיין לא מסוגל לזכור אותו".
כעבור כמה ימים היא התקשרה אלי ואמרה לי מה קרה: היא הכירה את הרמן זמן קצר אחרי שאני עזבתי את לוס אלמוס, ומכיוון שהיא היתה חברה כל כך טובה של שנינו, היא חשבה שאנחנו בטח הכרנו. היא טעתה אם כן, ולא אני, כפי שקורה בדרך כלל.
אבל מה אם היא אמרה את זה רק לשם נימוס? היא מסוגלת, האישה הטובה הזאת. אותה לפחות אני מכיר.
פרופ' ריצ'רד פיינמן היה פיזיקאי דגול ומאבות מכניקת הקוואנטים. בין השאר הוא אהב גם לנגן בחצוצרה בבארים, וכן לספר סיפורים.

מי זה הרמן לעזאזל?
דירוג 2 כוכבים (40%) 2 הצבעות

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

אהבה אובססיבית ואיך להשתחרר ממנה

מתי יש בצד אחד מישהו חולה באהבה אובססיבית? כשבצד השני יש מישהו שהוא לא מושג באיזושהי צורה. אולי הוא נשוי, ואולי הוא בלתי נגיש מבחינה רגשית, אבל זה לא משנה, כי התאהבות באדם לא מושג מבטיחה שיגעון.

למה יחסי זוגיות הם זירה למריבות

אפשר לחיות בזוגיות גם בלי מריבות. תעברו מיריבות לחברות כשתפטרו את מנהל החשבונות הפנימי. אז הקשיבו לשיחה הזאת כדי להחליף מאבקי כוח באהבה.

יחסי גיהנום או יחסי גן עדן

ההבדל בין יחסי גיהנום וליחסי גן עדן פשוט מאוד: ביחסי גיהנום כל אחד מבני הזוג חושב קודם על עצמו, ביחסי גן עדן כל אחד מהם חושב קודם על השני.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות