כל רגע בתוך פסיפס היחסים הוא בחירה בין שתי אפשרויות: להיות מאושרים ביחד או להיות אומללים ביחד. אז שימו לב: אתם בוחרים ביחד את אופי היחסים שלכם, וביחד אתם בוחרים אם בוחרים אם יהיו לכם יחסי אושר או יחסי אומללות. זאת אף פעם לא יצירה של אחד מכם, אלא זאת תמיד היצירה של שניכם.

אף אחד לא יכול להיות מאושר לאורך זמן אם בן זוגו אומלל. לכן מי שדואג רק לאושר של עצמו, צפוי למפח נפש במוקדם או במאוחר. והנה כך קושר את שנינו בגורל הזוגי שלנו אל הבחירה החשובה ביותר בחיינו: להיות מאושרים ביחד או להיות אומללים ביחד.

כמובן שזאת לא בחירה ישירה של "אני רוצה להיות אומלל" או "אני רוצה להיות מאושר". זאת רק בחירה במעשים שנעשה מדי יום ומדי שעה, שיגרמו לנו להיות מאושרים או אומללים. אז בואו נראה מהם המעשים שאנחנו בוחרים לעשות כשאנחנו בוחרים להיות מאושרים ביחד, ומה אנחנו בוחרים לעשות כשאנחנו בוחרים להיות אומללים ביחד.

כשאתם בוחרים להיות אומללים ביחד אתם מקדישים הרבה מזמנכם לכעסים, לעלבונות, לתלונות ולצבירת משקעים. האווירה ביניכם מרוצפת בביקורת הדדית ובטענות הדדיות. כל אחד עוסק בעיקר במגרעות של השני ולא שם לב בכלל למעלות שלו. וכמובן שאף אחד לא מרגיש מסופק ממה שהוא מקבל מהשני.

מהרגע הראשון של הבוקר אתם שני אנשים עייפים, רוטנים, מדוכדכים ועוינים, וכשאתם כבר מדברים ביניכם אתם מתרכזים בעיקר בהתחשבנות: כל אחד מפאר את הדברים שהוא עצמו עושה ומבטל את הדברים שהשני עושה. ולזה אתם קוראים "אנחנו מדברים על הכל".

בעיות אתם אף פעם לא פותרים כי כל אחד מעוניין רק להיות צודק, ואף אחד מכם לא מציע פתרון ששניכם תוכלו לחיות אתו כי אף אחד מכם לא שמע על דבר כזה.

מי יכול להיות מאושר ביחסים כאלה?

כשאתם בוחרים להיות מאושרים ביחד אתם בוחרים לעשות את המעשים שזוגות אומללים לא מוכנים לעשות, ואתם בוחרים להימנע ממעשים שזוגות אומללים בוחרים לעשות.

כל אחד פוקח עיניים בבוקר עם מבט חם אל השני. אף אחד לא משאיר לשני משימות של בוקר כדי לגנוב לעצמו עוד כמה דקות שינה. כל אחד מגויס למלא את כל התפקידים סביב הילדים. כל אחד מציע לשני עזרה במשימות שלו. כל אחד מחפש דרך להקל באופן כלשהו על השני. אף אחד לא יושב על הכורסה בזמן שהשני מתזז.

ברוח הזאת מתנהלות בבית גם שעות הערב: כל אחד מציע לשני עזרה, וכל אחד מציע לשני לנוח קצת, וכל אחד מסרב לקבל הקרבה גדולה מהשני. לאחר כל תקרית ביניהם שניהם מתנצלים, וכל אחד מציין מה הוא לא היה צריך לעשות.

טיפול זוגי אמור לעזור לבני הזוג לראות ביחסים שלהם ריקוד טנגו מתואם היטב, בלי לדרוך אחד על רגלו של השני. טיפול זוגי אמור גם לעזור להם לראות בתקשורת שביניהם מקום שבו הם מתקרבים אחד אל השני: כל אחד מתעניין בהרגשתו של השני, כל אחד מציין לטובה את מה שעושה השני, כל אחד מציע להקל על השני, כל אחד מפנה זמן כדי להיות עם השני.

באווירה כזאת אף אחד לא מעיר לשני, אף אחד לא מבקר את השני ואף אחד לא אומר לשני מה לעשות. להפך, כל אחד משבח את השני. ואם משהו לא בסדר, מדברים על זה בשיחת הערב בלי להאשים ובלי לפגוע.

מי יכול להיות אומלל ביחסים כאלה?