אם אנחנו אוהבים לנפנף ברשימת הדברים הטובים שאנחנו עושים למען בן זוגנו, הסיבה היא כנראה שבעצמו הוא פשוט לא שם לב לזה, לא מציין את זה, אולי מבטל את זה, ואולי הוא אפילו אומר שאנחנו לא עושים כלום.

ומכיוון שהוא לא מציין את הדברים הטובים שאנחנו עושים אנחנו מציינים את זה בעצמנו, פעם ועוד פעם, בתקווה לשמוע ממנו סוף סוף מילה טובה. אנחנו רק שוכחים שהוא עסוק בינתיים בציפייה מאתנו לדברים הטובים שהוא עצמו עושה.

זה המצב במערכת יחסים "מפסידה": כל אחד מצפה מהשני למילה טובה על הדברים הטובים שהוא עושה ולא מקבל אותה, ולכן כל אחד מרגיש צורך להזכיר בעצמו שוב ושוב את מעשיו הטובים.

ואיך נראית מערכת יחסים "מרוויחה"? ההבדל ברור מאוד: בן זוג "מפסיד" מציין רק את מה שהוא עושה עבור בן הזוג השני, ובן זוג "מרוויח" מציין רק את מה שבן הזוג השני עושה עבורו.

קראו שוב ושוב את המשפט הזה, כי הוא יהיה גשר המעבר שלכם מתקשורת מרחיקה לתקשורת מקרבת.

אם אתם "מפסידים" אתם מרוכזים בדברים הטובים שאתם עושים, ולא מזכירים את הדברים הטובים שהשני עושה, ובינתיים אותו הדבר קורה גם בצד השני, וגם הוא מרוכז בדברים הטובים שלו ולא מזכיר את הדברים הטובים שלכם. והתוצאה היא שכל אחד מכם חוזר ומנפנף ברשימת המעשים הטובים שלו ואף אחד לא שומע.

אם אתם "מרוויחים" הכל הפוך: אתם מרוכזים רק בדברים הטובים שהשני עושה ולא מזכירים את הדברים הטובים שאתם עושים. עשיתם, שכחתם. הוא עשה, אתם זוכרים. ובינתיים כך בדיוק עושה גם השני, וגם הוא מציין רק את הדברים הטובים שאתם עושים ולא מציין את הדברים הטובים שהוא עצמו עושה.

מבינים איך חיים בני זוג בזוגיות מהמודל החדש? אף אחד לא עושה יחסי ציבור לעצמו, ואף אחד לא מנפנף ברשימת המעשים הטובים של עצמו, ואף אחד לא מנסה להראות כמה הוא יותר טוב וכמה השני יותר גרוע. ובכל זאת כל אחד מרגיש מסופק, וכל אחד רוצה לתת לשני עוד ועוד.

וזה התפקיד של טיפול זוגי מהמודל החדש: להראות לבני זוג את ההבדל בין יחסי גיהנום ויחסי גן עדן. בגיהנום מגיש כל אחד מבני הזוג שהוא עושה יותר מדי ומקבל מעט מדי, ובגן העדן מרגיש כל אחד מבני הזוג תודה לשני על כל מה שהוא עושה עבורו ורצון חזק לעשות עוד ועוד.

אז מה מציע לכם טיפול זוגי מהמודל החדש? מעבר מיחסים רצופים בהתחשבנויות, בתביעות ובתסכולים, ליחסים רצופים בהכרת תודה הדדית, בהערכה הדדית ובסיפוק הדדי.