שתף
שלח לחבר
אימייל
רוצים להיות סוף סוף מאושרים ביחסים? אז בואו נעבור מהמודל הזוגי הישן של "מה אתה עושה עבורי לעומת מה שאני עושה עבורך", למודל הזוגי החדש של "מה אני יכול לעשות עבורך בתמורה למה שאתה עושה עבורי".

אז התחתנו כי לחיות ביחד זה כיף, לפעמים. אבל יחד עם זה יש גם הרבה עבודה לעשות, ותמיד. ויחד עם העבודה הרבה מתחילות גם השאלות המציקות: מי לוקח על עצמו את תחזוקת הבית, את תשלום החשבונות, את הטיפול בילדים, את היוזמה לבילוי המשותף. ומכיוון שיחסים הם השקעה לטווח ארוך, אנחנו רוצים את התשובות הטובות ביותר כדי להיות מאושרים ביחסים.

כבר ניסינו את מודל החצי-חצי, שנראה הוגן וצודק ושוויוני. אבל גילינו שהמודל הזה הוא האבא והאמא של כל ההתחשבנויות, ורוב הוויכוחים בינינו מתנהלים על השאלה "מי צריך לעשות מה". ובינתיים, בגלל השאלה מי יוריד את הזבל אנחנו מפסידים את השלום והשמחה והאהבה. מדוע? כי לא משנה אם זה מודל צודק והוגן או לא, מה שברור הוא שזה מודל שלא עובד ולא הופך אותנו להיות מאושרים ביחסים.

זה המודל שממנו צמחה שפת ההתחשבנות שכולנו מכירים כל כך טוב: "אתה לא עושה כלום", "אני עושה הכל", "אתה לא מקיים את ההסכמות שלנו", "אם אני לא אעשה את זה שום דבר לא ייעשה", "למה אין לי תחתונים נקיים", "אני עשיתי כביסה ואתה אמור לקפל אותה", "עכשיו התור שלך". זה מודל שבו רושמים כל דבר שאנחנו כן עשינו וכל דבר שהצד השני לא עשה, ומכינים את תיק ההאשמות לקראת המריבה הבאה.

אבל אנחנו לא אשמים, כי אף אחד לא לימד אותנו את המודל היעיל שמוביל אותנו להיות מאושרים ביחסים והוא מודל של נתינה ותמורה: כל דבר שאנחנו רוצים מהצד השני אנחנו צריכים להציע לו תמורה. על פי המודל הישן חשבתם שנכון לתת לבן זוגכם הרבה אבל לצפות לתמורה באותה מידה. ועם גישה כזאת כמובן שפנקסי החשבונות ביניכם היו פתוחים כל הזמן. במודל החדש הגישה הפוכה: אתם שמחים לקבל מהשני את מה שאתם רוצים, אבל מבטיחים שהוא יקבל תמורה באותה מידה.

להיות מאושרים ביחסים

זה מעביר אותנו מהמודל של "מה אתה עושה עבורי לעומת מה שאני עושה עבורך", למודל של "מה אני יכול לעשות עבורך בתמורה למה שאתה עושה עבורי".

על פי המודל החדש, תפקידי הבית לא יהיו יותר זירת מלחמה של שני צדדים ששומרים כל אחד על גבולות החלק שלו, אלא הם יהיו עסקה הוגנת בין שני צדדים שעושים הכל כדי להבטיח שהצד השני מקבל את מלוא התמורה למה שהוא נותן.

תחשבו על שיחה כזאת ביניכם:

"מאמי, מה אתה רוצה שאני אעשה בתמורה לזה שאתה תשטוף את הכלים כל ערב"?

"אני אשמח אם את תיקחי עלייך כביסה פעם בשבוע".

"אבל זה לא הוגן כי אתה תעשה יותר ממני. אולי תבקש ממני עוד משהו?"

"בשמחה. קחי על עצמך גם אחריות לדייט שבועי שיהיה בינינו".

האם אי פעם היתה ביניכם שיחה מהסוג הזה? אם אתם כמו שאר הזוגות סביבכם אז קרוב לוודאי שלא. כי קרוב לוודאי שהשיח על תחזוקת הבית התרכז בעיקר בכל הדברים שאתם עושים, ובדרך כלל עם עיגול פינות והגזמות לטובתכם.

זאת האווירה הזוגית שהוליד המודל הישן של חצי-חצי. ואיזו אווירה מציע המודל החדש? הוא מציע אווירה של "כל אחד יהיה מרוצה בלי שהשני יהיה מרוצה פחות".

אז בואו נסכם את הרעיון הזה: על פי המודל הישן אנחנו עסוקים בהבטחת התמורה שאנחנו מקבלים מהשני עבור הדברים שאנחנו נותנים לו, ועל פי המודל החדש אנחנו עסוקים בהבטחת התמורה שהשני מקבל מאתנו עבור הדברים שהוא נותן לנו.

וכך, במקום תסכולים אנחנו נותנים אחד לשני הכרת תודה, וזה גם מה שאנחנו מקבלים זה מזה. וגם אם זה לא בדיוק חצי-חצי, זה תמיד הסדר הוגן ומלא אהבה לשני הצדדים.

שיחת וידיאו אישת על איך להיות מאושרים ביחסים
https://www.youtube.com/watch?v=2-taQyWy_zE

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

ליצור יחסי אהבה

יחסי אהבה בינינו יכולים להתקיים רק כשאנחנו מחליפים את המחשבה של “קודם כל אני” במחשבה של “קודם כל שנינו”.

יחסי גיהנום או יחסי גן עדן

ההבדל בין יחסי גיהנום וליחסי גן עדן פשוט מאוד: ביחסי גיהנום כל אחד מבני הזוג חושב קודם על עצמו, ביחסי גן עדן כל אחד מהם חושב קודם על השני.

אהבה רוחנית

אהבה רוחנית היא הפרס הגדול למי שמוכן לפגוש רוחניות אמיתית.

זאת תמיד הבחירה שלכם

מבחן פתע: מי בוחר את המילים הפוגעות שאתם אומרים? ומי בוחר את המעשים השליליים שאתם עושים? אנחנו עושים שמיניות באוויר כדי להוכיח שבן זוגנו מוציא מאתנו את הרע, אבל כדאי שנחשוב על זה שוב.

רוצים להיות סוף סוף מאושרים ביחסים? אז בואו נעבור מהמודל הזוגי הישן של "מה אתה עושה עבורי לעומת מה שאני עושה עבורך", למודל הזוגי החדש של "מה אני יכול לעשות עבורך בתמורה למה שאתה עושה עבורי".

אז התחתנו כי לחיות ביחד זה כיף, לפעמים. אבל יחד עם זה יש גם הרבה עבודה לעשות, ותמיד. ויחד עם העבודה הרבה מתחילות גם השאלות המציקות: מי לוקח על עצמו את תחזוקת הבית, את תשלום החשבונות, את הטיפול בילדים, את היוזמה לבילוי המשותף. ומכיוון שיחסים הם השקעה לטווח ארוך, אנחנו רוצים את התשובות הטובות ביותר כדי להיות מאושרים ביחסים.

כבר ניסינו את מודל החצי-חצי, שנראה הוגן וצודק ושוויוני. אבל גילינו שהמודל הזה הוא האבא והאמא של כל ההתחשבנויות, ורוב הוויכוחים בינינו מתנהלים על השאלה "מי צריך לעשות מה". ובינתיים, בגלל השאלה מי יוריד את הזבל אנחנו מפסידים את השלום והשמחה והאהבה. מדוע? כי לא משנה אם זה מודל צודק והוגן או לא, מה שברור הוא שזה מודל שלא עובד ולא הופך אותנו להיות מאושרים ביחסים.

זה המודל שממנו צמחה שפת ההתחשבנות שכולנו מכירים כל כך טוב: "אתה לא עושה כלום", "אני עושה הכל", "אתה לא מקיים את ההסכמות שלנו", "אם אני לא אעשה את זה שום דבר לא ייעשה", "למה אין לי תחתונים נקיים", "אני עשיתי כביסה ואתה אמור לקפל אותה", "עכשיו התור שלך". זה מודל שבו רושמים כל דבר שאנחנו כן עשינו וכל דבר שהצד השני לא עשה, ומכינים את תיק ההאשמות לקראת המריבה הבאה.

אבל אנחנו לא אשמים, כי אף אחד לא לימד אותנו את המודל היעיל שמוביל אותנו להיות מאושרים ביחסים והוא מודל של נתינה ותמורה: כל דבר שאנחנו רוצים מהצד השני אנחנו צריכים להציע לו תמורה. על פי המודל הישן חשבתם שנכון לתת לבן זוגכם הרבה אבל לצפות לתמורה באותה מידה. ועם גישה כזאת כמובן שפנקסי החשבונות ביניכם היו פתוחים כל הזמן. במודל החדש הגישה הפוכה: אתם שמחים לקבל מהשני את מה שאתם רוצים, אבל מבטיחים שהוא יקבל תמורה באותה מידה.

להיות מאושרים ביחסים

זה מעביר אותנו מהמודל של "מה אתה עושה עבורי לעומת מה שאני עושה עבורך", למודל של "מה אני יכול לעשות עבורך בתמורה למה שאתה עושה עבורי".

על פי המודל החדש, תפקידי הבית לא יהיו יותר זירת מלחמה של שני צדדים ששומרים כל אחד על גבולות החלק שלו, אלא הם יהיו עסקה הוגנת בין שני צדדים שעושים הכל כדי להבטיח שהצד השני מקבל את מלוא התמורה למה שהוא נותן.

תחשבו על שיחה כזאת ביניכם:

"מאמי, מה אתה רוצה שאני אעשה בתמורה לזה שאתה תשטוף את הכלים כל ערב"?

"אני אשמח אם את תיקחי עלייך כביסה פעם בשבוע".

"אבל זה לא הוגן כי אתה תעשה יותר ממני. אולי תבקש ממני עוד משהו?"

"בשמחה. קחי על עצמך גם אחריות לדייט שבועי שיהיה בינינו".

האם אי פעם היתה ביניכם שיחה מהסוג הזה? אם אתם כמו שאר הזוגות סביבכם אז קרוב לוודאי שלא. כי קרוב לוודאי שהשיח על תחזוקת הבית התרכז בעיקר בכל הדברים שאתם עושים, ובדרך כלל עם עיגול פינות והגזמות לטובתכם.

זאת האווירה הזוגית שהוליד המודל הישן של חצי-חצי. ואיזו אווירה מציע המודל החדש? הוא מציע אווירה של "כל אחד יהיה מרוצה בלי שהשני יהיה מרוצה פחות".

אז בואו נסכם את הרעיון הזה: על פי המודל הישן אנחנו עסוקים בהבטחת התמורה שאנחנו מקבלים מהשני עבור הדברים שאנחנו נותנים לו, ועל פי המודל החדש אנחנו עסוקים בהבטחת התמורה שהשני מקבל מאתנו עבור הדברים שהוא נותן לנו.

וכך, במקום תסכולים אנחנו נותנים אחד לשני הכרת תודה, וזה גם מה שאנחנו מקבלים זה מזה. וגם אם זה לא בדיוק חצי-חצי, זה תמיד הסדר הוגן ומלא אהבה לשני הצדדים.

שיחת וידיאו אישת על איך להיות מאושרים ביחסים
https://www.youtube.com/watch?v=2-taQyWy_zE

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

קוטלי התשוקה

גם אם עייפנו את התשוקה, והטבענו אותה בכעסים, וכמעט סילקנו אותה מחיינו, אנחנו יכולים להחזיר את ניצוץ הריגוש אל המיטה הזוגית, אם נלמד מה קוטל את החשק המיני, ואיך להבטיח שהוא לא יברח מאתנו, וישאיר אותנו הפיהוקים והתסכולים.

משני מפסידים לשני מרוויחים

אם אתם מרגישים צודקים, בוודאי תילחמו עד טיפת דמכם האחרונה כדי להוכיח את זה. הבעיה היא שבמלחמה הזאת יש רק מפסידים, ולא חשוב מי צודק.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות