שרון התפטרה ממקום עבודתה כדי למצוא משרה הולמת יותר, ואז התברר לה שבעת הסיכום הסופי היא לא קיבלה את מלוא הפיצויים המגיעים לה. "עשיתי מעל ומעבר", הגיבה בזעם, "עבדתי עד שעות הלילה המאוחרות, ולא פעם אפילו לקחתי עבודה הביתה, וכל מה שקיבלתי בתמורה היתה משכורת רעב. לא מגיע לי שיעשקו אותי גם לגבי הפיצויים שלי".
היא הרגישה שהיא חייבת לומר לממונה עליה לשעבר מה היא חושבת על ניצול יושרה ותמימותה. אבל התעוררה דילמה: כדי להתקבל למקום עבודה אחר היא היתה זקוקה להמלצתו. האגו תבע פעולת נקם, השׂכל הישר דרש איפוק. וכפי שקורה לנו כשאנחנו במודעות סגורה, האגו משתלט. שרון ראתה רק את העוול והקיפוח שלדעתה נגרם לה, וכמעט סיכלה את הסיכוי לצאת לדרך חדשה עם המלצה בידה.
כדי לסייע לה לראות את מצבה בראייה מודעת, שאלתי אותה אם היא לא רואה רווח נוסף שהיא הפיקה מלבד "משכורת הרעב". היא הרהרה בשאלתי. "בעצם", אמרה לאיטה, "במשך חמש שנים טיפסתי ועליתי מתפקיד של מזכירה קטנה לדרגת ניהול. הכישורים שלי זכו להכרה מלאה, הוזמנתי לישיבות הנהלה ואנשים רבים התחשבו בדעתי. הכרתי אנשים חשובים בענף, ואני בטוחה שהם ישמחו לשמוע שאני פנויה להצעות".
שרון עברה למעשה ממודעות מוגבלת שרואה רק צרכים צרים ומיידיים, למודעות פתוחה שרואה את המצב על כל היבטיו, ומספקת לנו פרופורציות הרבה יותר הגיוניות. במקום מנהרה חד-קווית של עוול וקיפוח, נפרש בפניה מרחב הנסיבות במלוא הטווח שלהן, והיא ראתה גם את התועלת שהפיקה מעבודתה. "לפני חמש שנים לא היה לי כמעט מה להציע. בזכות העבודה הזאת אני יוצאת אל שוק העבודה עם ניסיון מרשים, שבוודאי יפתח בפני דלתות רבות. ומה אני עושה? מתחשבנת על כמה שקלים עלובים", סיכמה היא עצמה את צרוּת אופקיה.

אין צורך במודעות כדי להיות אימפולסיבי

הצורך להיות חלק מהמציאות מחייב אותנו להתאים את עצמנו בכל רגע ובכל שניה לנסיבות המתפתחות. זה תהליך ההסתגלות האנושית שבו נבחן הפוטנציאל שלנו להתאים את עצמנו לנסיבות. רמת יכולתנו להיות חלק מהמציאות המשתנה נקבעת באופן ישיר על ידי רמת המודעות שלנו. הכרה בכך היא הצעד הראשון לקראת התפתחות משלב הגולם של מודעות אגוצנטרית הסגורה כפקעת סביב עצמנו, לשלב הפרפר של מודעות בוגרת ובשלה, האחראית להתפתחותנו ולמטרותינו הגבוהות.
מעשה ותוצאותיו הם שני צדדים של אותו מטבע, משום שמעשה אינו יכול להיות מופרד לעולם מהתוצאות שיוליד. מודעות פתוחה וחוכמה גם הן שני צדדים של אותו מטבע, משום שלא יכולה להיות חוכמה כאשר הדעת מוסחת מהמציאות. כשאנחנו ערים לחלוטין "כאן" ו"עכשיו", אנחנו מחזיקים אם כן בידינו את המפתח להתנהגות אינטליגנטית בכל מצב.
אם אתה מסתפק בניהול חייך כפי שניהלת אותם עד היום, אין לך צורך במודעות פתוחה. לא דרושה מודעות כדי לנהוג ב"ספונטניות" או באופן "אינטואיטיבי" או באופן "אינסטינקטיבי" או "כמו שאתה מרגיש". תגובות כאלה, שהן רפלקס מותנה ואינן באות משיקול דעת או מהיגיון, הן ברירת המחדל שלך. גם באמצע הלילה, מתוך שינה, תגיב כך.
אבל אם אתה רוצה להביא את חייך למדרגה גבוהה יותר, הבחירות שלך צריכות להיעשות במודעות. אכן, אתה יכול להמשיך במסע שמוביל לשום-מקום ולחשוב שזה השיא. אבל אתה יכול גם להפסיק ללכת בעקבות החיים, ולהתחיל ללכת בראשם. אתה יכול לפקוח עיניים ולעורר את המודעות שלך, והעיוורון החלקי ייעלם מחייך אל האין כמו חלום בלהות שנמוג בהקיצנו.

לחיות בקוטב הגבוה

מודעות פתוחה היא הוויה פנימית חדשה, ובראשית הדרך היא אינה יכולה להיות הלוך-נפש קבוע. אנחנו עדיין שבויים בדפוסי החשיבה ובהרגלי התגובה הישנים שלנו. מודעות פתוחה "למתחילים" היא תמיד רגעים פתאומיים ובלתי צפויים, בעלי אפקט חזק מאוד של התעוררות: "פתאום נפל לי האסימון", "פתאום קלטתי", "פתאום תפסתי את עצמי", "פתאום הבנתי", "פתאום ראיתי". אלה הם רגעים קטנים שבאים בהתחלה לגמרי במקרה. אבל אנחנו יכולים ללמוד להזמינם באופן מכוון לעתים קרובות יותר ויותר, עד שהם יצטרפו לרצף של הוויה מודעת וישתרעו על כל חיינו.
אלה הם אם כן שני הקטבים של התפתחות האדם: בקוטב הנמוך נמצאות תגובות אימפולסיביות, אוטומטיות, מכניות, בלתי נשלטות ובלתי יעילות, ובקוטב הגבוה נמצאות תגובות מודעות, מכוּונות, נשלטות ואחראיות. רק כוחה העצום של המודעות הפתוחה יכול לספק השראה להתנהגות האינטליגנטית של הקוטב הגבוה, ורק הוא יכול לאפשר לנו לכוון את מהלכי התפתחותנו בכיוון הרצוי לנו.
כל אחד יכול להתחבר עם המודעוּת הפתוחה אם ירצה. כל אחד יכול להחליף פירוד בחיבור אם ירצה. כל אחד יכול להחליף מאבק כוחות באיחוד כוחות אם ירצה. כל אחד יכול להחליף תגובות אימפולסיביות בהתכוונות ובשליטה עם ירצה. וכל אחד יכול, אם ירצה, להציע בכל מצב דוגמה של בגרות ותבונה.

להכיר באווילותנו

את המסע לפיתוח מודעוּת פתוחה עלינו להתחיל בהכרה שהווייתנו מתקיימת עדיין במודעוּת סגורה, שעדיין אנחנו מרוכזים בצורכי האגו, שעדיין אנחנו מופעלים על ידי מנגנון אוטומטי, שעדיין אנחנו פועלים ללא שליטה וללא אחריות, ושעדיין אנחנו מנוהלים על ידי מחשבות אקראיות ורגשות הפכפכים והסחת דעת. הכרה בכך היא השער שבעדו אנחנו נכנסים אל הווייתנו החדשה.
מודעות "כאן" ו"עכשיו" היא התעוררות רכה ופשוטה, כמו פקיחת עיניים אל אור היום כשאין לנו צורך עוד בשינה. כשהיא מונחת על מאזני התבונה, היא משחררת אותך מנטל האשליות שלך. לכן היא הצעד המכריע במסע אל הטוב ביותר שבך.
אינך יכול ואינך רוצה עוד להסתיר את פניך מפני התנהגויותיך האוויליות. אתה יכול להתחיל להשתמש בתובנות שרכשת על עצמך כמנוף לתיקון כל מה שאינו הטוב ביותר. "עכשיו" הוא כל רגע בחייך שבו אתה סוגר את הדלת על העבר, וכל רגע שאינך דואג עוד מפני העתיד אלא יוצר אותו.