יש המצפים לטוב ויש המצפים לרע. ומי צודק, יהיה טוב או יהיה רע?
כולם צודקים כמובן. כי בטוח שלפעמים יהיה טוב ובטוח שלפעמים יהיה רע. לכל אחד מאתנו. לפעמים נצליח ונזכה ונרוויח, ולפעמים ניכשל ונאבד ונפסיד. האם מחשבה יוצרת מציאות?

אבל המצפים לטוב מצפים להצלחה ופועלים להשיג אותה, והמצפים לרע מאמינים שלא תהיה הצלחה, ולכן הם לא עושים דבר כדי להצליח. לכן למצפים לטוב יש סיכוי הרבה יותר גדול להצליח, ולמצפים לרע יש סיכוי הרבה יותר גדול להפסיד. כך הציפיות שלנו יוצרות את המציאות שלנו, כך מחשבה יוצרת מציאות.

ואם ציפיות מגשימות את עצמן גם לטוב וגם לרע, רק טיפש לא ירצה ללמוד ליצור רק ציפיות שהגשמתן תביא לו טוב.

איך מחשבה יוצרת מציאות?

אבל איך זה עובד? איך קורה שציפייה לטוב מושכת אלינו עוד ועוד דברים טובים, וציפייה לרע מושכת אלינו עוד ועוד אירועים שליליים? זה קורה מסיבה פשוטה: כי ציפיות הופכות למעשים שמתאימים להן.

כלומר, הדברים שאנחנו עושים מיועדים להגשים את הדברים שלהם אנחנו מצפים.

אם הציפיות שלנו הן לטוב, המעשים שלנו יהיו בהתאם: אנחנו נחזק את הרוח הטובה שלנו, נפתח את הכוחות שלנו, נלמד ונחפש דרכים טובות יותר לממש את עצמנו. ואם הציפיות שלנו הן לרע נעשה דברים שלא יאפשרו לטוב להתממש בחיינו: נחשוב רק על הרע הצפוי לנו, נימנע מלהיענות להזדמנויות להצליח, ונקיף את עצמנו בחברים שיתמכו בפסימיות שלנו. כך המחשבה יוצרת מציאות.

מחשבה יוצרת מציאות - בין ציפייה לרצון

אבל הרי ברור שכל אחד רוצה שיהיה לו טוב. למה רבים כל כך בינינו מצפים שיהיה להם רע?
נוכל להבין את זה אם נבחין בין "מצפה" ובין "רוצה". כמובן שכל אחד רוצה שיקרו לו דברים טובים, אבל לא כל אחד גם מצפה שיקרו לו דברים טובים. והמעשים שאנחנו עושים לא מגשימים את מה שאנחנו רוצים שיקרה לנו, אלא את מה שאנחנו מצפים שיקרה לנו.

אז לא משנה כמה חזק הרצון שלנו שיהיה לנו טוב. אם אנחנו מצפים שלא יהיה טוב, לא נעשה את מה שדרוש כדי שיהיה טוב. וכך אנחנו יוצרים קשר שאי אפשר לנתק בין הציפיות שלנו ובין המציאות שלנו.

המציאות היא סופרמרקט שבו אנחנו מקבלים את מה שאנחנו מצפים לקבל. אותו הדבר קורה עם רשימת הקניות שאנחנו מביאים אל החיים: נקבל רק מה שרשום בה, ולא נקבל מה שאיננו בה.

במציאות יש הרבה הרבה דברים נפלאים, אבל אם אנחנו לא מצפים לקבל אותם, המציאות תשמור אותם עבור אלה שכן מצפים להם.