יחסים לא אמורים להיות הימור. יחסים אמורים להיות יצירה משותפת שמתהווה על ידי כל מה שאנחנו עושים, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד. ולהיכנס למערכת יחסים עם הרגשה של "נראה מה יקרה", או "הלוואי שיצליח", או "נראה אם יהיה לנו מזל", מקורה בגישה לא בוגרת של שני אנשים שחושבים שיחסים הם גורל, ושלהם עצמם אין שום השפעה על מהלך הדברים. ועם גישה כזאת לא פלא שכל כך רבים בינינו בטוחים שהם עצמם אף פעם לא אחראים לבעיות הזוגיות, כי כל המריבות הן תמיד בגלל השני והם עצמם "רק מגיבים".

זאת חשיבה של אדם מושפע, שרואה בעצמו בסך הכל הד למה השני. איך חושב המושפע? "ברור שגם אני צועק", הוא אומר, "אבל זה תמיד אחרי שהוא צעק קודם". המושפע לא מרגיש שהוא מכווץ את עצמו לממדים הכי זעירים של מי שבסך הכל פועל בתגובה לפעולה של מישהו אחר: הוא מתפרץ כי בן זוגו הטריף אותו, הוא קילל כי בן זוגו התחיל, הוא ברוגז כי בן זוגו לא מדבר אתו. כלומר, בן זוגו קובע בשבילו מה הוא ירגיש ומה הוא יעשה ואיך הוא יגיב.

זה "המושפע", ואילו "המשפיע" אף פעם לא מוסר למישהו אחר את הכוח להחליט איך הוא יגיב. הכוח הזה שייך רק לו והוא לא יוותר עליו. לכן אי אפשר לשאוב אותו לבורות הכעס והתסכול של מישהו אחר. ועם זאת, זה לא אומר שהוא אטום לכעס ולתסכול של מישהו אחר. זה אומר רק שהוא מחליט איך להתמודד עם הכעס של השני: להחזיר לו או להזמין את שניהם לשיחה טובה.

זאת גישה של מנהיג שבוחר לאן לקחת את המצב מכאן והלאה. ואל תתבלבלו: הוא לא מנסה לשלוט בבן זוגו. את זה בדיוק עושה "המושפע", שאין בארסנל שלו שום הסדרי שלום, וכל מה שהוא יודע זה לצעוק יותר חזק כשבן זוגו צועק עליו, או להיות ברוגז יותר זמן כשבן זוגו לא מדבר אתו.

כלומר, ההבדל בין "המושפע" ו"המשפיע" ברור מאוד: "המושפע" נותן לבן זוגו להכתיב את הטון של השיח ביניהם, ו"המשפיע" נשלט על ידי המנהיג שבתוכו.

מבינים את הפואנטה? כדי לשלוט במצב אנחנו צריכים קודם כל לשלוט בעצמנו. ואז לא משנה מהי הפרובוקציה שעושה לנו בן זוגנו: מעיר לנו, צוחק על חשבוננו או צועק עלינו, אנחנו מחליטים מה לעשות עם זה ולאן לקחת את זה.

אבל כדי שנהיה "משפיעים" אנחנו צריכים מנהיג ער ופעיל בתוכנו, שנוכל להטיל עליו לקחת את הדברים לאן שאנחנו רוצים. אחרת ניפול לכל בור שבן זוגנו הכועס יחפור לנו. וכשהמנהיג שבנו ער ופעיל לא נרגיש צורך להחזיר לו, ללמד אותו לקח, לחנך אותו ולגעור בו. כל מה שנצטרך לעשות הוא להטיל על המנהיג הפנימי להביא את המצב למקום של שקט ופיוס, והוא כבר יידע מהם המעשים הנכונים שנעשה ומהן המילים הנכונות שנאמר.