שתף
שלח לחבר
אימייל
איך לקבל החלטות זוגיות משותפות מתוך כבוד גם לרצון של השני.

פעם הכל היה פשוט כי החלטות זוגיות היו מתקבלות תמיד על ידי צד אחד, ואילו הצד השני ציית. היום החלטות זוגיות אמורות להתקבל במשותף. וזה כבר סיפור חדש לגמרי, כי זאת מיומנות מיוחדת שפעם לא היתה לנו, ושלא הבאנו אתנו בארגז הכלים שלנו. לכן זאת מיומנות שאנחנו חייבים לרכוש כמו כל מיומנות שאנחנו רוכשים במהלך חיינו.

אבל רובנו לא עושים את זה. ואז כשבני זוג צריכים לקבל החלטה שנוגעת לעתידם המשותף הם משתמשים, ברוב המקרים, בכלים ששימשו את הדורות הקודמים של החלטה חד צדדית. ההבדל הוא שאז כל אחד ידע את מקומו ואת תפקידו, וכל אחד ידע אם הוא המחליט או אם הוא המציית. והיום כל אחד רוצה להיות המחליט, וכל אחד מצפה שהשני יקבל את ההחלטות שלו.

והנה המקור לכאוס. זה אמור לגבי החלטות פעוטות כמו מי יקלח את הילדים, וכך גם לגבי החלטיות ענקיות כמו החלפת מקום מגורים, ניהול המשק הכלכלי והגישות החינוכיות: כל צד נאבק להשליט את הדרך שהוא מאמין ב ה, וכל צד מצפה שהשני יקבל את זה.

ומה לגבי הדרך שהשני מאמין בה לגבי המגורים או חינוך הילדים או ההתנהלות הכלכלית? זה פשוט: אם הדרך של השני שונה מהדרך שלי, מובן מאליו שהדרך שלו מוטעית, ומובן מאליו שמקומה בפח. וההמשך ידוע מראש: כל צד מנסה לכפות על השני את הדרך שלו, ואף צד לא מוכן לקבל את הדרך של השני. ובבית כזה אף אחד לא צריך לחיות.

לא הגיע הזמן להיפרד מכל הגישות הישנות האלה של "או אני או אתה", שהפילו כבר כל כך הרבה חללים והרסו כבר כל כך הרבה מערכות יחסים? לא הגיע הזמן להתוודע אל הגישות החדשות של "גם אני וגם אתה", שמציעות לשלב את שתי הדרכים הפרטיות לדרך משותפת אחת? לא הגיע הזמן להפוך את שיטת הפתרונות של "אני מרוויח ואתה מפסיד", לשיטת הפתרון המשותף של "גם אני מרוויח וגם אתה מרוויח"?

איך להתפשר בלי להפסיד

אז המקום הטוב ביותר להתחיל הוא בהתחייבות משותפת שאף אחד מכם לא יסכים לפתרון שבו השני מפסיד. אתם מפסיקים להילחם רק למען עצמכם ומתחילים להילחם גם למען השני. ואם תעמדו בהתחייבות האחת והיחידה הזאת, לא תצטרכו בעצם לשנות שום דבר נוסף.

ודבר ראשון, הגדירו כל אחד את הדבר החשוב לו ביותר בהצעה שלו, וזה לב המטרה שלו. למשל, מה הכי חשוב לכם בדירה החדשה שאתם רוצים: שתהיה מרווחת יותר? או קרובה יותר למקום העבודה שלכם? ומה הכי חשוב לכם בהתנהלות המשק הכלכלי שלכם: פיקוח על ההוצאות? או חשבונות נפרדים? ומה הכי חשוב לכם לגבי הגישה החינוכית: להבטיח לילדים גבולות ברורים? או לאפשר לילדים חופש גדול ככל האפשר?

כשאתם מגדירים את לב המטרה שלכם, אתם תמיד מגלים שהתנגדות הצד השני הרבה פחות נוקשה. כי אם למשל הצד שמדבר על גבולות לילדים יתמקד בסידור הצעצועים לפני השינה כדבר הכי חשוב לו, יהיה לצד השני הרבה יותר קל לקבל את זה.

הרעיון הוא שאף צד לא יקבל את כל מה שהוא רוצה, אבל כל צד ייצא מהמשא ומתן מרוצה כי הוא יקבל את הדבר שהכי חשוב לו. כי פשרה לא צריכה להיות מכאיבה אם כל צד יודע מה הדבר החשוב לו ביותר ויתמקד רק בו, ואם כל צד יעזור לצד השני להשיג את הדבר הזה.

וכשכל צד מראה לבן זוגו מאמץ מצדו למצוא פתרון שיקח בחשבון גם את הצרכים שלו, לכל צד הרבה יותר קל לוותר, כי כל צד יודע שהוא מוותר על משהו אבל מרוויח את מה שחשוב לו באמת.

איך להתפשר בלי להפסיד
דירוג 5 כוכבים (100%) 1 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

האם שיח זוגי בלי לריב אפשרי?

הסיבה שאתם לא מצליחים לדבר ביניכם בלי לריב היא שאתם לא עומדים בכללים של תקשורת מקרבת, ואתם נשארים עם התקשורת המרחיקה שאתם מכירים כל כך טוב.

גישה מביאה גישה

היום אתה יכול להיות עצוב על מה שאין לך, אבל אתה יכול להיות גם שמח על מה שיש לך.

חשיבה חיובית היא חשיבה מאושרת

כשאנחנו “חושבים מאושר” הצדדים השליליים של החיים מורחקים אל מאחורי ראשנו, ואת חזית הכרתנו ממלאת הרגשה של “הכל בסדר גם אם לא הכל בסדר”. וזה הסוד של מי ש”חושב מאושר”: החיים לגביו הם גם זה וגם זה, גם קשים וגם נעימים, כמו אצל כולם, והוא לא מסיט את מבטו מהתמונה השלמה הזאת. כך הוא לא רואה ש”הכל קשה”, אלא הוא רואה שהכל בסדר ועכשיו יש קושי מסוים שצריך לפתור.
אז איך עוברים למצב של “חושבים מאושר”? מתחילים כל יום בשתי שאלות: שאלה ראשונה היא “מה טוב בחיי”, כדי להבטיח שנהיה ממוקדים בחיובי שבחינו, ושאלה שניה היא “מה צריך לעשות”, כדי להזכיר לנו שזאת האחריות שלנו להביא אלינו שמחה. כך אנחנו מאלפים את תודעתנו השלילית “לחשוב טוב”.

איך לקבל החלטות זוגיות משותפות מתוך כבוד גם לרצון של השני.

פעם הכל היה פשוט כי החלטות זוגיות היו מתקבלות תמיד על ידי צד אחד, ואילו הצד השני ציית. היום החלטות זוגיות אמורות להתקבל במשותף. וזה כבר סיפור חדש לגמרי, כי זאת מיומנות מיוחדת שפעם לא היתה לנו, ושלא הבאנו אתנו בארגז הכלים שלנו. לכן זאת מיומנות שאנחנו חייבים לרכוש כמו כל מיומנות שאנחנו רוכשים במהלך חיינו.

אבל רובנו לא עושים את זה. ואז כשבני זוג צריכים לקבל החלטה שנוגעת לעתידם המשותף הם משתמשים, ברוב המקרים, בכלים ששימשו את הדורות הקודמים של החלטה חד צדדית. ההבדל הוא שאז כל אחד ידע את מקומו ואת תפקידו, וכל אחד ידע אם הוא המחליט או אם הוא המציית. והיום כל אחד רוצה להיות המחליט, וכל אחד מצפה שהשני יקבל את ההחלטות שלו.

והנה המקור לכאוס. זה אמור לגבי החלטות פעוטות כמו מי יקלח את הילדים, וכך גם לגבי החלטיות ענקיות כמו החלפת מקום מגורים, ניהול המשק הכלכלי והגישות החינוכיות: כל צד נאבק להשליט את הדרך שהוא מאמין ב ה, וכל צד מצפה שהשני יקבל את זה.

ומה לגבי הדרך שהשני מאמין בה לגבי המגורים או חינוך הילדים או ההתנהלות הכלכלית? זה פשוט: אם הדרך של השני שונה מהדרך שלי, מובן מאליו שהדרך שלו מוטעית, ומובן מאליו שמקומה בפח. וההמשך ידוע מראש: כל צד מנסה לכפות על השני את הדרך שלו, ואף צד לא מוכן לקבל את הדרך של השני. ובבית כזה אף אחד לא צריך לחיות.

לא הגיע הזמן להיפרד מכל הגישות הישנות האלה של "או אני או אתה", שהפילו כבר כל כך הרבה חללים והרסו כבר כל כך הרבה מערכות יחסים? לא הגיע הזמן להתוודע אל הגישות החדשות של "גם אני וגם אתה", שמציעות לשלב את שתי הדרכים הפרטיות לדרך משותפת אחת? לא הגיע הזמן להפוך את שיטת הפתרונות של "אני מרוויח ואתה מפסיד", לשיטת הפתרון המשותף של "גם אני מרוויח וגם אתה מרוויח"?

איך להתפשר בלי להפסיד

אז המקום הטוב ביותר להתחיל הוא בהתחייבות משותפת שאף אחד מכם לא יסכים לפתרון שבו השני מפסיד. אתם מפסיקים להילחם רק למען עצמכם ומתחילים להילחם גם למען השני. ואם תעמדו בהתחייבות האחת והיחידה הזאת, לא תצטרכו בעצם לשנות שום דבר נוסף.

ודבר ראשון, הגדירו כל אחד את הדבר החשוב לו ביותר בהצעה שלו, וזה לב המטרה שלו. למשל, מה הכי חשוב לכם בדירה החדשה שאתם רוצים: שתהיה מרווחת יותר? או קרובה יותר למקום העבודה שלכם? ומה הכי חשוב לכם בהתנהלות המשק הכלכלי שלכם: פיקוח על ההוצאות? או חשבונות נפרדים? ומה הכי חשוב לכם לגבי הגישה החינוכית: להבטיח לילדים גבולות ברורים? או לאפשר לילדים חופש גדול ככל האפשר?

כשאתם מגדירים את לב המטרה שלכם, אתם תמיד מגלים שהתנגדות הצד השני הרבה פחות נוקשה. כי אם למשל הצד שמדבר על גבולות לילדים יתמקד בסידור הצעצועים לפני השינה כדבר הכי חשוב לו, יהיה לצד השני הרבה יותר קל לקבל את זה.

הרעיון הוא שאף צד לא יקבל את כל מה שהוא רוצה, אבל כל צד ייצא מהמשא ומתן מרוצה כי הוא יקבל את הדבר שהכי חשוב לו. כי פשרה לא צריכה להיות מכאיבה אם כל צד יודע מה הדבר החשוב לו ביותר ויתמקד רק בו, ואם כל צד יעזור לצד השני להשיג את הדבר הזה.

וכשכל צד מראה לבן זוגו מאמץ מצדו למצוא פתרון שיקח בחשבון גם את הצרכים שלו, לכל צד הרבה יותר קל לוותר, כי כל צד יודע שהוא מוותר על משהו אבל מרוויח את מה שחשוב לו באמת.

איך להתפשר בלי להפסיד
דירוג 5 כוכבים (100%) 1 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

אהבה או תשוקה

אהבה היא צורך בסיסי של כל אדם. בכל אחד מאתנו מקננת תשוקה חזקה לאהוב ולהעניק אהבה. אבל אנשים רבים דיכאו את הצורך הטבעי הזה. לכן אנשים רבים לא מתנסים באהבה אמיתית, אלא חווים רק תחליפים מזויפים שלה: אובססיה, תלות, פחד מבדידות, הרגל. ולכל אחד מהתחליפים האלה יש עוצמה מספיק חזקה כדי לגרום לנו לחשוב בטעות שזה הדבר האמיתי.

שליטה עצמית: כוח או חולשה

אחד מתפרץ בזעם והורס את היחסים ואחד מבליג ומגיב בתבונה ומשיג תוצאות. מה מבדיל ביניהם? שליטה עצמית.
אחד פוגע בבן זוגו וגורם לו להתרחק ואחד מזמין אותו לשיחה ופותר את הבעיה. מה מבדיל ביניהם? שליטה עצמית.
אחד נותן הבטחות אבל עושה את ההפך ולא מאמינים לו, ואחד מקיים את ההתחייבויות שלו ונותנים בו אמון. מה מבדיל ביניהם? שליטה עצמית.
אז זה בעצם כל הסיפור: שליטה עצמית, יש לנו או אין לנו. וזה מה שמבדיל בין מצליחים ביחסים ובין אלה שנכשלים.

מה מעורר אהבה ומה מכבה אותה

הרבה דברים יכולים להתחפש לאהבה: תלות, הרגל, אובססיה. והתחפושת יכולה להיות כל כך מושלמת עד שלא נרגיש בהבדל. אבל אהבה הם לא. אז מהי אהבה?

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות