שתף
שלח לחבר
אימייל
כבוד הדדי ביחסים הוא היחס ההוגן ביותר שיכול להיות ביניכם, אבל הוא גם הדבר הקשה ביותר. הנה כמה טיפים איך בכל זאת תצליחו בזה.

בחיים אין ארוחות חינם, כבוד לא מקבלים, כבוד מרוויחים, ואם אנחנו רוצים שבן זוגנו יכבד אותנו, אנחנו צריכים לכבד אותו. הבעיה היחידה כאן היא שאנחנו אוהבים מאוד לשמוע ממנו "כן" למה שאנחנו רוצים גם אם זה על חשבון משהו שהוא רוצה, ואנחנו לא אוהבים לומר "כן" למשהו שהוא רוצה אם זה פוגע במשהו שאנחנו רוצים.

כבוד

ואם יש כל כך הרבה מערכות יחסים שאין בהן כבוד הדדי, הסיבה היא בדיוק זאת: שאת החוק הזה של "מקבלים מה שנותנים" אנחנו לא מצליחים ליישם.

מה זה בכלל כבוד? כבוד הוא הכרה בזכותו של השני לבחור בעצמו לעשות את מה שנכון לו: לבחור בעצמו מה לומר, איך להגיב, מתי לדבר ומתי לשתוק. כבוד הוא אם כן הכרה בזכותו של השני לשמור על הגבולות האישיים שלו ועל הטריטוריה שלו ועל כל מה שבתוכה: על הרגשות שלו, על הדעות שלו, על ההבנות שלו, על הערכים שלו, על סולם העדיפויות שלו.

כבוד לשני הוא הכרה בכך שיש לו דעות משלו ורגשות משלו, ולנו אין זכות לדרוש ממנו לראות את הדברים כפי שאנחנו רואים אותם. זה אומר שיש לו זכות להתרגז כשמשהו מרגיז אותו, להיפגע כשמשהו פוגע בו ולהרגיש דחייה כשמשהו דוחה אותו, ויש לו גם זכות לבטא את מה שהוא מרגיש בדרך הנכונה בעיניו ובמידה המתאימה לו.

אבל רגע, האם זה אומר שאנחנו צריכים לסבול את התקפי הזעם שלו מכיוון שזכותו לקבל התקפי זעם? או שאנחנו צריכים לוותר על שותפות הוגנת מצדו במטלות הבית מכיוון שיש לו זכות לבחור בהשתמטות מהאחריות שלו?

אז כן, זה בדיוק מה שזה אומר. אתם משאירים אצלו את כל מרחב הבחירה מה לעשות בכל מצב. אבל לפני שתתחרפנו אל תשכחו שבינתיים גם מרחב הבחירה שלכם נשאר כולו ברשותכם, ואתם רשאים להגיב על הזעם שלו בזעם מצדכם, ועל האטימות שלו באטימות מצדכם.

אבל מה זה אומר, שאתם צריכים להישאר תקועים במאבק מתמיד? התשובה היא כן, מאבקים תמיד יהיו אם אתם בוחרים להגיב בהתקפי זעם, והתשובה היא לא, מאבקים לא יהיו אם תבחרו בדרך אחרת לשינוי הדברים.

והנה הפואנטה: מותר לכל אחד לעשות מה שהוא בוחר לעשות: לצעוק, לפגוע, להסתלק מהבית, לשבת עם רגליים על השולחן בזמן שהצד השני מתזז. אבל אתם צריכים לזכור שזה מה שבחרתם לעשות, וכשאתם בוחרים לעשות דבר כלשהו אתם בוחרים גם בתוצאות של המעשה. אי אפשר להפריד בין מעשה ובין התוצאות שלו.

כשצד אחד בוחר להשתולל או לפגוע בשני הוא בוחר בעצם לקרב את קץ היחסים. אז מותר לכם, למשל, לסרב לקיים יחסים אינטימיים עם בן זוגכם, אבל אתם מקבלים בחבילה אחת גם את התוצאה של סירובכם: התרחקות ותסכולים וקירוב של קץ היחסים.

זה החוק של כבוד הדדי, גם אם הדברים האלה מקוממים אתכם. וזאת בוודאי לא הדרך שאתם רגילים אליה, כי אתם בוודאי רגילים לדרך הישנה של מאבק לשנות את ההתנהגות של השני, אבל אל תשכחו שמעולם לא הצלחתם להשיג משהו בדרך הזאת.

אז מה זה כבוד? אתם מכבדים את הבחירות של השני, ואתם משאירים ברשותו גם את התוצאות של בחירותיו. והוא יודע תמיד, בדיוק כמוכם, מה התוצאות: יחס רע מצדו מביא יחס רע מצדכם, יחס רע מצדכם מביא יחס רע מצדו.

וזאת התחלה מצוינת של חשבון שכל אחד יכול לעשות עם עצמו: האם משתלם לי להתנהג ככה? האם התוצאות של מעשי הן הדבר שאני רוצה להשיג? האם יש דרך טובה יותר שאני יכול לבחור בה כדי להשיג את מה שאני רוצה?

אז זה הסיכום הפשוט: כל אחד רשאי לבחור אם להיות אחראי או אגואיסט, בוגר או ילדותי, מגעיל או נחמד, וכל אחד צריך לדעת שהוא בוחר בעצם אם להיות מאושר או מתוסכל.

שיחת וידיאו אישית על כבוד

כבוד לא מקבלים כבוד מרוויחים
האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

מיחסי גב-אל-גב ליחסי גומלין

יחסים הם תמיד שניים, בטוב וברע. אם אנחנו מפנים גב אחד אל השני, שנינו בעסק רע, ואם אנחנו מציעים אחד לשני את לבנו, אנחנו בעסק טוב. והבחירה היא תמיד של שנינו ביחד.

ענווה התנשאות ויהירות

הרבה מאוד כוח יש בענווה. כי כשאנחנו ענווים אנחנו לא שיפוטיים, ואנחנו גם לא חוששים מהשיפוט של האחרים. לכן המציאות סביבנו מאירה לנו פנים ואנחנו

חוסר כבוד בזוגיות

האם הוא אומר לנו שנעים לשוחח אתנו? או אולי הוא אומר לנו שהדברים שאנחנו אומרים חשובים? לא, הוא אומר לנו שהדברים שלנו ממש לא מעניינים אותו, ושאין לו צורך לשמוע אותנו עד הסוף כדי לדעת עד כמה אנחנו טועים.

שיחה 2: למה לעזאזל אתם לא מסתדרים אחד עם השני

בשיחה השניה אתם לומדים את היסודות העיקריים בתקשורת: להפסיק להאשים אחד את השני, להפסיק למצוא מגרעות אחד בשני, להפסיק לזלזל אחד בשני, להפסיק לשנות אחד את השני, ובמקום זה להתחיל להעריך ולפרגן, ולהזכיר אחד לשני את כל הטוב שיש בכם, ושבגללו אתם ביחד.

כבוד הדדי ביחסים הוא היחס ההוגן ביותר שיכול להיות ביניכם, אבל הוא גם הדבר הקשה ביותר. הנה כמה טיפים איך בכל זאת תצליחו בזה.

בחיים אין ארוחות חינם, כבוד לא מקבלים, כבוד מרוויחים, ואם אנחנו רוצים שבן זוגנו יכבד אותנו, אנחנו צריכים לכבד אותו. הבעיה היחידה כאן היא שאנחנו אוהבים מאוד לשמוע ממנו "כן" למה שאנחנו רוצים גם אם זה על חשבון משהו שהוא רוצה, ואנחנו לא אוהבים לומר "כן" למשהו שהוא רוצה אם זה פוגע במשהו שאנחנו רוצים.

כבוד

ואם יש כל כך הרבה מערכות יחסים שאין בהן כבוד הדדי, הסיבה היא בדיוק זאת: שאת החוק הזה של "מקבלים מה שנותנים" אנחנו לא מצליחים ליישם.

מה זה בכלל כבוד? כבוד הוא הכרה בזכותו של השני לבחור בעצמו לעשות את מה שנכון לו: לבחור בעצמו מה לומר, איך להגיב, מתי לדבר ומתי לשתוק. כבוד הוא אם כן הכרה בזכותו של השני לשמור על הגבולות האישיים שלו ועל הטריטוריה שלו ועל כל מה שבתוכה: על הרגשות שלו, על הדעות שלו, על ההבנות שלו, על הערכים שלו, על סולם העדיפויות שלו.

כבוד לשני הוא הכרה בכך שיש לו דעות משלו ורגשות משלו, ולנו אין זכות לדרוש ממנו לראות את הדברים כפי שאנחנו רואים אותם. זה אומר שיש לו זכות להתרגז כשמשהו מרגיז אותו, להיפגע כשמשהו פוגע בו ולהרגיש דחייה כשמשהו דוחה אותו, ויש לו גם זכות לבטא את מה שהוא מרגיש בדרך הנכונה בעיניו ובמידה המתאימה לו.

אבל רגע, האם זה אומר שאנחנו צריכים לסבול את התקפי הזעם שלו מכיוון שזכותו לקבל התקפי זעם? או שאנחנו צריכים לוותר על שותפות הוגנת מצדו במטלות הבית מכיוון שיש לו זכות לבחור בהשתמטות מהאחריות שלו?

אז כן, זה בדיוק מה שזה אומר. אתם משאירים אצלו את כל מרחב הבחירה מה לעשות בכל מצב. אבל לפני שתתחרפנו אל תשכחו שבינתיים גם מרחב הבחירה שלכם נשאר כולו ברשותכם, ואתם רשאים להגיב על הזעם שלו בזעם מצדכם, ועל האטימות שלו באטימות מצדכם.

אבל מה זה אומר, שאתם צריכים להישאר תקועים במאבק מתמיד? התשובה היא כן, מאבקים תמיד יהיו אם אתם בוחרים להגיב בהתקפי זעם, והתשובה היא לא, מאבקים לא יהיו אם תבחרו בדרך אחרת לשינוי הדברים.

והנה הפואנטה: מותר לכל אחד לעשות מה שהוא בוחר לעשות: לצעוק, לפגוע, להסתלק מהבית, לשבת עם רגליים על השולחן בזמן שהצד השני מתזז. אבל אתם צריכים לזכור שזה מה שבחרתם לעשות, וכשאתם בוחרים לעשות דבר כלשהו אתם בוחרים גם בתוצאות של המעשה. אי אפשר להפריד בין מעשה ובין התוצאות שלו.

כשצד אחד בוחר להשתולל או לפגוע בשני הוא בוחר בעצם לקרב את קץ היחסים. אז מותר לכם, למשל, לסרב לקיים יחסים אינטימיים עם בן זוגכם, אבל אתם מקבלים בחבילה אחת גם את התוצאה של סירובכם: התרחקות ותסכולים וקירוב של קץ היחסים.

זה החוק של כבוד הדדי, גם אם הדברים האלה מקוממים אתכם. וזאת בוודאי לא הדרך שאתם רגילים אליה, כי אתם בוודאי רגילים לדרך הישנה של מאבק לשנות את ההתנהגות של השני, אבל אל תשכחו שמעולם לא הצלחתם להשיג משהו בדרך הזאת.

אז מה זה כבוד? אתם מכבדים את הבחירות של השני, ואתם משאירים ברשותו גם את התוצאות של בחירותיו. והוא יודע תמיד, בדיוק כמוכם, מה התוצאות: יחס רע מצדו מביא יחס רע מצדכם, יחס רע מצדכם מביא יחס רע מצדו.

וזאת התחלה מצוינת של חשבון שכל אחד יכול לעשות עם עצמו: האם משתלם לי להתנהג ככה? האם התוצאות של מעשי הן הדבר שאני רוצה להשיג? האם יש דרך טובה יותר שאני יכול לבחור בה כדי להשיג את מה שאני רוצה?

אז זה הסיכום הפשוט: כל אחד רשאי לבחור אם להיות אחראי או אגואיסט, בוגר או ילדותי, מגעיל או נחמד, וכל אחד צריך לדעת שהוא בוחר בעצם אם להיות מאושר או מתוסכל.

שיחת וידיאו אישית על כבוד

כבוד לא מקבלים כבוד מרוויחים
האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

טיפול זוגי למניעת בגידה

חשוב כמובן לגלות בגידה, וחשוב גם כמובן להתמודד אתה נכון אם היא התרחשה. אבל הרבה יותר חשוב להבטיח תנאים זוגיים ביניכם שיקטינו את הסבירות לבגידה.

עוברים ממלחמה לשלום

האם אתם חיים בהיערכות למלחמה או בהיערכות לשלום? לא יהיה לכם קשה לבדוק את זה בכל משפט כמעט שאתם אומרים אחד לשני.

אל תסכימו להיות אומללים

אומללות היא מחלה מדבקת, אבל שמחת חיים מדבקת לא פחות. אז שימו לב איזו השפעה אתם מקבלים מהסובבים אתכם, ואיזו השפעה אתם מציעים להם.

משני מפסידים לשני מרוויחים

אם אתם מרגישים צודקים, בוודאי תילחמו עד טיפת דמכם האחרונה כדי להוכיח את זה. הבעיה היא שבמלחמה הזאת יש רק מפסידים, ולא חשוב מי צודק.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות