התאהבות מתרחשת בחיינו בזכות היכולת שלנו לאבד לגמרי את השליטה, את הכוונה, את השפיות ואת ההיגיון, והיא משרתת את שני הצרכים החזקים ביותר שלנו: שיהיה בחיינו מישהו שירגיש כלפינו אהבה מיוחדת כפי שהוא לא מרגיש כלפי אף אחד אחר, ושיהיה בחיינו מישהו שאנחנו נוכל להרגיש כלפיו אהבה מיוחדת כפי שאנחנו לא מרגישים כלפי אף אחד אחר.

הצורך הראשון ברור לכולנו: אנחנו זקוקים למישהו שתהיה לו כלפינו אהבה מיוחדת. זה בטבע שלנו, בדי.אן.איי שלנו ובגנים שלנו. אין בזה שום חדש ואין צורך להוסיף על זה אף מילה. אבל את הצורך השני אנחנו כמעט לא מכירים: הצורך שיהיה מישהו שיאפשר לנו להרגיש כלפיו אהבה מיוחדת.

כל עוד אנחנו מאוהבים, קל מאוד לספק את שני הצרכים האלה באותה מידה, כי כל אחד מהשניים המאוהבים נותן לשני אהבה מיוחדת בשפע ובלי הגבלות, ואין להם צורך בשום מאמץ או כוונה לאהוב או להיות אהובים. זה בא לבד. ולכן זאת תקופה כל כך מסעירה ומרגשת ומלהיבה.

אבל זאת תקופה שמעצימה רק את האגו שלנו. כי פתאום אנחנו השמש בזריחתה ובשקיעתה בשביל מישהו אחר, ופתאום יש מישהו שלא רואה בנו שום פגם ומאפשר לנו לראות את עצמנו מושלמים. ומה צריך האגו יותר מזה כדי להתנפח? ולכן התאהבות היא בסך הכל עסקה בין שני אנשים: תן לי הרגשה שאני מושלם ובתמורה אני אתן לך הרגשה שאתה מושלם.

אבל התאהבות מסתיימת תמיד בדיוק כפי שהיא מתחילה, בלי כוונה מצדנו. זה הטבע שלה. ואז עם מה אנחנו נשארים? אנחנו נשארים עם החיים האמיתיים, ועם שאלה נוקבת: האם נוכל לראות אחד בשני בעיקר את היופי שבו גם בלי כוחות העל של ההתאהבות ההיסטרית? האם נוכל לאהוב אחד את השני עם חולשותינו ועם מגבלותינו גם בלי הר הגעש של ההתאהבות?

התשובה לשאלה הזאת מורכבת מ"כן" ומ"אבל": כן, אנחנו יכולים בהחלט להמשיך לראות אחד בשני בעיקר את המעלות שלו. ומכאן ה"אבל": אבל כדי שנוכל לראות בעיקר את היפה והטוב אחד בשני, אנחנו צריכים להשקיע מאמץ מכוון, כי זה לא קורה מעצמו כפי שזה קרה בעת ההתאהבות.

כי בחיים האמיתיים אנחנו רואים בעיקר את השלילי אחד בשני: מה הוא לא עושה בשבילי, איפה הוא לא מתחשב בי, למה הוא לא מתייחס אלי. ואת זה אנחנו רואים באופן אוטומטי, בלי מאמץ ובלי כוונה. כדי שנראה בעיקר את החיובי אצל השני אנחנו זקוקים למאמץ מודע, להתכוונות ולהתחייבות. ככה נבראנו ולא יעזור לנו להכחיש את זה. זה החוק הראשון: קשה לנו מאוד לחשוב על דברים חיוביים אצל בן זוגנו, והרבה יותר קל לנו לחשוב עליו מחשבות שליליות.

אבל יש עוד חוק, וגם ממנו לא כדאי שנתעלם: כדי לאהוב מישהו אנחנו חייבים לחשוב עליו טובות, כי אנחנו לא יכולים לאהוב מישהו שאנחנו חושבים עליו רעות. מבינים את הפלונטר? באופן טבעי יש לנו הרבה מחשבות שליליות אחד על השני, ואנחנו לא יכולים לאהוב מישהו שאנחנו חושבים עליו מחשבות שליליות.

אז זוהי העבודה היפה יותר מכל עבודה אחרת בחיים: לעזור אחד לשני להיכנס למחשבות טובות זה על זה, ולהישאר במחשבות האלה: מה הוא עושה למעני, במה היא עוזרת לי, מה הוא נותן לי, על מה היא מוותרת בשבילי. כי רק בן זוג עם מחשבות טובות על השני הוא בן זוג אוהב.

אז היו מהפכניים, היו חדשניים, היו יצירתיים, היו שונים, היו חלוצים, והזכירו כמה פעמים ביום זה לזה: "חשוב עלי טובות", "חשבי עלי טובות". צאו מתוך הנחה שבאופן טבעי חושב בן זוגכם עליכם הרבה מחשבות כועסות במהלך כל יום בגלל כל מה שהוא רצה מכם ולא מקבל, ואז הוא לא זוכר ולו דבר אחד שהוא כן מקבל.

אבל אתם יכולים לשנות את זה על ידי תזכורת חוזרת לחשוב על מה שהשני כן עושה בשבילכם, וכך תרגילו את עצמכם לחשוב אחד על השני מחשבות שיאפשרו לכם לאהוב אחד את השני, גם כשאתם כועסים.