שתף
שלח לחבר
אימייל
למה הוא אף פעם לא מרגיש אשם? למה הוא לא יכול להכיר בזה שגם הוא חלק מהבעיה? מה הדבר הזה שכל כך מפריע לרבים בינינו לראות גם את האחריות שלהם ולהתנצל על החלק שלהם?

תמיד כואב להכיר בזה שאנחנו לא צודקים, תמיד כואב להודות שגם אנחנו טועים, והכי כואב לדעת שגם אנחנו אשמים. לכולנו קשה להכיר בזה שיש משהו לא בסדר בהתנהגותנו, אבל יש בינינו כאלה שממש לא מסוגלים להכיר בזה. וזאת הסיבה שהטבע המציא עבורנו את ההכחשה: כדי לדחות כל ביקורת ולשלול כל האשמה והעיקר לא להרגיש אשם.

הכחשה היא מנגנון הגנה מתוחכם שמשחרר אותנו מאמת לא נעימה על עצמנו. בזכות הכחשה אנחנו לא צריכים להרגיש אשמים גם כשאנחנו פוגעים במישהו, בזכות הכחשה אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו תמיד הצד הנפגע, ולמעשה בזכות הכחשה אנחנו יכולים לבגוד, לשקר ולפגוע ולהאמין שאנחנו ישרים והוגנים ודוברי אמת.

הכחשה שומרת על הדימוי העצמי של מי שאנחנו רוצים להיות: תמיד בסדר, תמיד מתחשבים, תמיד הוגנים. כי היא מאפשרת לנו להאמין שאנחנו אף פעם לא ההפך: אף פעם לא חסרי התחשבות ואף פעם לא אשמים. ואם אנחנו אף פעם לא אשמים, כמובן שתמיד הצד השני אשם. וכמובן שלא יכולים להתקיים יחסי אהבה אם כל צד משכנע את עצמו שרק השני אשם.

עכשיו אתם בוודאי מבינים למה כל כך קשה להרגיש אשם. ולמה לרבים בינינו קשה להתנצל, ולמה רבים בינינו לא מסוגלים לעשות את זה לעולם: מכיוון שהתנצלות עלולה להתפרש חלילה כאילו עשינו משהו לא כשורה. ואם אתם מתקשים להתנצל, או אם בן זוגכם מתקשה להתנצל, חפשו את ההסבר בנפש שעדיין לא התבגרה, ושלא יצאה עדיין מהקליפה ששומרת עליה מפני אמת כואבת.

להרגיש אשם

נפש שלא התבגרה היא נפש שעדיין עטופה בקליפת הגנה מפני הכרה בפגם כלשהו בעצמה. לקליפה הזאת קוראים בושה, אותו רגש שאנחנו לא מייחסים לו מספיק תשומת לב, אבל הוא המקור לכל הרגשות השליליים שלנו.

בושה היא המקור לכעס, בושה היא המקור לעלבון ובושה היא המקור לפחד. אנחנו מתביישים להודות שאנחנו טועים, אנחנו מתביישים להודות שאנחנו פוגעים במישהו, ואנחנו מתביישים כאשר אנחנו מתנהגים באופן שסותר את מה שאנחנו חושבים על עצמנו.

וזוהי שרשרת המזון ההרסנית שמפעילה אותנו: הבושה מהאפשרות שמשהו לא בסדר אצלנו מולידה את ההכחשה שיש בנו פגם, ההכחשה מולידה את ההאשמה כלפי מישהו אחר שהפגם הוא תמיד אצלו, וההאשמה מולידה את הכעס.

הבושה נולדה בילדותנו, כשהילד שהיינו גילה שאנחנו פחות מהאחרים: פחות יפה או פחות חכם או פחות אהוב או פחות מקובל או פחות נועז או פחות מצליח. ויחד עם הבושה נולדו גם כל מנגנוני ההגנה שבעזרתם אנחנו מנסים להסתיר את חולשותינו: גאווה, חוצפה, זלזול, לעג, התנשאות.

הבעיה הגדולה כאן היא שאנחנו לא יכולים לאהוב את עצמנו כשאנחנו מכחישים את החלקים שבהם אנחנו מתביישים. כי גאווה וחוצפה וזלזול והתנשאות ולגלוג אולי יכולים לגרום לאחרים להאמין שאנחנו מוצלחים ושיש לנו ביטחון עצמי גבוה, אבל על עצמנו אנחנו לא יכולים לעבוד, ועמוק בתוכנו אנחנו חווים את הזיוף באופן כואב מאוד.

אנחנו יכולים לרפא את נפשנו חולת הבושה רק כשאנחנו מפסיקים להסתיר את הדברים שבהם אנחנו כל כך מתביישים, ומכירים באמת שבהם: אנחנו לא תמיד צודקים, ואנחנו לא תמיד חכמים, ואנחנו לא תמיד טובים, ואנחנו לא תמיד חפים מפשע, כמו כולם.

רק הכרה בזה שאנחנו אנושיים כמו כולם תביא סוף סוף שלווה לנפשנו המתביישת, ותניח בידינו את המפתח להיות כל מה שאנחנו יכולים להיות.

שיחת וידיאו אישית על כמה קשה להרגיש אשם

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

למה שרק אני אסבול? שיסבול גם הוא!

למה הדדיות כל כך חסרה במערכות היחסים שלנו? כי אין לנו אינסטינקט טבעי לחלוק עם אחרים את מה ששייך לנו. ואת האינסטינקט החסר הזה אנחנו צריכים לפתח בעצמנו.

ההישגית

אם את לא יוצאת מהבית בלי תדמית המצליחנית שלך, ואם כסף ויוקרה ומותגים הם בראש הדברים שאת מעריכה, ייתכן שאת שייכת לטיפוס הזה. למדי לזהות את הדבר האמיתי שנמצא בתוך האריזה הנוצצת שאת מציגה.

למה הוא אף פעם לא מרגיש אשם? למה הוא לא יכול להכיר בזה שגם הוא חלק מהבעיה? מה הדבר הזה שכל כך מפריע לרבים בינינו לראות גם את האחריות שלהם ולהתנצל על החלק שלהם?

תמיד כואב להכיר בזה שאנחנו לא צודקים, תמיד כואב להודות שגם אנחנו טועים, והכי כואב לדעת שגם אנחנו אשמים. לכולנו קשה להכיר בזה שיש משהו לא בסדר בהתנהגותנו, אבל יש בינינו כאלה שממש לא מסוגלים להכיר בזה. וזאת הסיבה שהטבע המציא עבורנו את ההכחשה: כדי לדחות כל ביקורת ולשלול כל האשמה והעיקר לא להרגיש אשם.

הכחשה היא מנגנון הגנה מתוחכם שמשחרר אותנו מאמת לא נעימה על עצמנו. בזכות הכחשה אנחנו לא צריכים להרגיש אשמים גם כשאנחנו פוגעים במישהו, בזכות הכחשה אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו תמיד הצד הנפגע, ולמעשה בזכות הכחשה אנחנו יכולים לבגוד, לשקר ולפגוע ולהאמין שאנחנו ישרים והוגנים ודוברי אמת.

הכחשה שומרת על הדימוי העצמי של מי שאנחנו רוצים להיות: תמיד בסדר, תמיד מתחשבים, תמיד הוגנים. כי היא מאפשרת לנו להאמין שאנחנו אף פעם לא ההפך: אף פעם לא חסרי התחשבות ואף פעם לא אשמים. ואם אנחנו אף פעם לא אשמים, כמובן שתמיד הצד השני אשם. וכמובן שלא יכולים להתקיים יחסי אהבה אם כל צד משכנע את עצמו שרק השני אשם.

עכשיו אתם בוודאי מבינים למה כל כך קשה להרגיש אשם. ולמה לרבים בינינו קשה להתנצל, ולמה רבים בינינו לא מסוגלים לעשות את זה לעולם: מכיוון שהתנצלות עלולה להתפרש חלילה כאילו עשינו משהו לא כשורה. ואם אתם מתקשים להתנצל, או אם בן זוגכם מתקשה להתנצל, חפשו את ההסבר בנפש שעדיין לא התבגרה, ושלא יצאה עדיין מהקליפה ששומרת עליה מפני אמת כואבת.

להרגיש אשם

נפש שלא התבגרה היא נפש שעדיין עטופה בקליפת הגנה מפני הכרה בפגם כלשהו בעצמה. לקליפה הזאת קוראים בושה, אותו רגש שאנחנו לא מייחסים לו מספיק תשומת לב, אבל הוא המקור לכל הרגשות השליליים שלנו.

בושה היא המקור לכעס, בושה היא המקור לעלבון ובושה היא המקור לפחד. אנחנו מתביישים להודות שאנחנו טועים, אנחנו מתביישים להודות שאנחנו פוגעים במישהו, ואנחנו מתביישים כאשר אנחנו מתנהגים באופן שסותר את מה שאנחנו חושבים על עצמנו.

וזוהי שרשרת המזון ההרסנית שמפעילה אותנו: הבושה מהאפשרות שמשהו לא בסדר אצלנו מולידה את ההכחשה שיש בנו פגם, ההכחשה מולידה את ההאשמה כלפי מישהו אחר שהפגם הוא תמיד אצלו, וההאשמה מולידה את הכעס.

הבושה נולדה בילדותנו, כשהילד שהיינו גילה שאנחנו פחות מהאחרים: פחות יפה או פחות חכם או פחות אהוב או פחות מקובל או פחות נועז או פחות מצליח. ויחד עם הבושה נולדו גם כל מנגנוני ההגנה שבעזרתם אנחנו מנסים להסתיר את חולשותינו: גאווה, חוצפה, זלזול, לעג, התנשאות.

הבעיה הגדולה כאן היא שאנחנו לא יכולים לאהוב את עצמנו כשאנחנו מכחישים את החלקים שבהם אנחנו מתביישים. כי גאווה וחוצפה וזלזול והתנשאות ולגלוג אולי יכולים לגרום לאחרים להאמין שאנחנו מוצלחים ושיש לנו ביטחון עצמי גבוה, אבל על עצמנו אנחנו לא יכולים לעבוד, ועמוק בתוכנו אנחנו חווים את הזיוף באופן כואב מאוד.

אנחנו יכולים לרפא את נפשנו חולת הבושה רק כשאנחנו מפסיקים להסתיר את הדברים שבהם אנחנו כל כך מתביישים, ומכירים באמת שבהם: אנחנו לא תמיד צודקים, ואנחנו לא תמיד חכמים, ואנחנו לא תמיד טובים, ואנחנו לא תמיד חפים מפשע, כמו כולם.

רק הכרה בזה שאנחנו אנושיים כמו כולם תביא סוף סוף שלווה לנפשנו המתביישת, ותניח בידינו את המפתח להיות כל מה שאנחנו יכולים להיות.

שיחת וידיאו אישית על כמה קשה להרגיש אשם

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

סליחה היא המפתח לנפש רגועה

האם קשה לכם לסלוח למי שפוגע בכם? ייתכן מאוד שזה בכלל לא בגלל שהפגיעה היתה קשה מדי. ייתכן שהסיבה היא שאתם חיים עם נפש לא סלחנית. ואז כדאי לכם ללמוד לסלוח, כי אתם סוחבים עליכם משא כבד שלא מגיע לאף אחד.

שליליות היא מחלה מדבקת

אתה ממוצע של הסובבים אותך בכל התחומים: טעמים, עיסוקים, בילויים. לכן חשוב שתתרחק מפרצופים חמוצים. הקף את עצמך באופטימיות ופרגון, וכזה תהיה גם אתה.

סינרגיה: אלכימיה זוגית

כשתלמדו לשלב את שני הכוחות שאתם מביאים אתכם לכוח משותף, הברית שתיווצר ביניכם תביא לכם כל מה שחלמתם כשיצאתם לדרך המשותפת.

ריגוש הבגידה

חיפוש אחרי ריגושים מחוץ ליחסים הם תוצאה של חסר בריגושים בתוך היחסים כשבני זוג לא יוצרים ביניהם קשר נפשי אמיתי של עניין מרגש ושיח מרגש ואינטימיות מרגשת.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות