שתף
שלח לחבר
אימייל
למה הוא אף פעם לא מרגיש אשם? למה הוא לא יכול להכיר בזה שגם הוא חלק מהבעיה? מה הדבר הזה שכל כך מפריע לרבים בינינו לראות גם את האחריות שלהם ולהתנצל על החלק שלהם?

תמיד כואב להכיר בזה שאנחנו לא צודקים, תמיד כואב להודות שגם אנחנו טועים, והכי כואב לדעת שגם אנחנו אשמים. לכולנו קשה להכיר בזה שיש משהו לא בסדר בהתנהגותנו, אבל יש בינינו כאלה שממש לא מסוגלים להכיר בזה. וזאת הסיבה שהטבע המציא עבורנו את ההכחשה: כדי לדחות כל ביקורת ולשלול כל האשמה והעיקר לא להרגיש אשם.

הכחשה היא מנגנון הגנה מתוחכם שמשחרר אותנו מאמת לא נעימה על עצמנו. בזכות הכחשה אנחנו לא צריכים להרגיש אשמים גם כשאנחנו פוגעים במישהו, בזכות הכחשה אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו תמיד הצד הנפגע, ולמעשה בזכות הכחשה אנחנו יכולים לבגוד, לשקר ולפגוע ולהאמין שאנחנו ישרים והוגנים ודוברי אמת.

הכחשה שומרת על הדימוי העצמי של מי שאנחנו רוצים להיות: תמיד בסדר, תמיד מתחשבים, תמיד הוגנים. כי היא מאפשרת לנו להאמין שאנחנו אף פעם לא ההפך: אף פעם לא חסרי התחשבות ואף פעם לא אשמים. ואם אנחנו אף פעם לא אשמים, כמובן שתמיד הצד השני אשם. וכמובן שלא יכולים להתקיים יחסי אהבה אם כל צד משכנע את עצמו שרק השני אשם.

עכשיו אתם בוודאי מבינים למה כל כך קשה להרגיש אשם. ולמה לרבים בינינו קשה להתנצל, ולמה רבים בינינו לא מסוגלים לעשות את זה לעולם: מכיוון שהתנצלות עלולה להתפרש חלילה כאילו עשינו משהו לא כשורה. ואם אתם מתקשים להתנצל, או אם בן זוגכם מתקשה להתנצל, חפשו את ההסבר בנפש שעדיין לא התבגרה, ושלא יצאה עדיין מהקליפה ששומרת עליה מפני אמת כואבת.

להרגיש אשם

נפש שלא התבגרה היא נפש שעדיין עטופה בקליפת הגנה מפני הכרה בפגם כלשהו בעצמה. לקליפה הזאת קוראים בושה, אותו רגש שאנחנו לא מייחסים לו מספיק תשומת לב, אבל הוא המקור לכל הרגשות השליליים שלנו.

בושה היא המקור לכעס, בושה היא המקור לעלבון ובושה היא המקור לפחד. אנחנו מתביישים להודות שאנחנו טועים, אנחנו מתביישים להודות שאנחנו פוגעים במישהו, ואנחנו מתביישים כאשר אנחנו מתנהגים באופן שסותר את מה שאנחנו חושבים על עצמנו.

וזוהי שרשרת המזון ההרסנית שמפעילה אותנו: הבושה מהאפשרות שמשהו לא בסדר אצלנו מולידה את ההכחשה שיש בנו פגם, ההכחשה מולידה את ההאשמה כלפי מישהו אחר שהפגם הוא תמיד אצלו, וההאשמה מולידה את הכעס.

הבושה נולדה בילדותנו, כשהילד שהיינו גילה שאנחנו פחות מהאחרים: פחות יפה או פחות חכם או פחות אהוב או פחות מקובל או פחות נועז או פחות מצליח. ויחד עם הבושה נולדו גם כל מנגנוני ההגנה שבעזרתם אנחנו מנסים להסתיר את חולשותינו: גאווה, חוצפה, זלזול, לעג, התנשאות.

הבעיה הגדולה כאן היא שאנחנו לא יכולים לאהוב את עצמנו כשאנחנו מכחישים את החלקים שבהם אנחנו מתביישים. כי גאווה וחוצפה וזלזול והתנשאות ולגלוג אולי יכולים לגרום לאחרים להאמין שאנחנו מוצלחים ושיש לנו ביטחון עצמי גבוה, אבל על עצמנו אנחנו לא יכולים לעבוד, ועמוק בתוכנו אנחנו חווים את הזיוף באופן כואב מאוד.

אנחנו יכולים לרפא את נפשנו חולת הבושה רק כשאנחנו מפסיקים להסתיר את הדברים שבהם אנחנו כל כך מתביישים, ומכירים באמת שבהם: אנחנו לא תמיד צודקים, ואנחנו לא תמיד חכמים, ואנחנו לא תמיד טובים, ואנחנו לא תמיד חפים מפשע, כמו כולם.

רק הכרה בזה שאנחנו אנושיים כמו כולם תביא סוף סוף שלווה לנפשנו המתביישת, ותניח בידינו את המפתח להיות כל מה שאנחנו יכולים להיות.

שיחת וידיאו אישית על כמה קשה להרגיש אשם

למה כל כך קשה להרגיש אשם
האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

שיחה 8: התמודדות עם כעס

השיחה השמינית עוסקת בנושא קשה: איך לזהות שיש לכם בעיה של כעס, איך לבטא כעס ואיך ללמוד לחיות בלעדיו. היא מראה לכם איך כל אחד מכם תורם להתעוררות הכעס של השני, והיא מלמדת אתכם להקשיב לזעקה שמתחת לכעס, כדי שתוכלו לעשות דברים חכמים יותר מאשר לכעוס.

המרחפת

אם המצב המתאים לך ביותר הוא שאננות ונוחות ושקט, בלי לחצים ובלי התמודדות, גם אם המחיר הוא ויתור על הישגים מיוחדים, את שייכת כנראה לטיפוס הזה. למדי לפתח יותר אחריות ויותר נכונות לעמוד בחובות, כדי שתוכלי לתרום יותר לחיים.

למה הוא אף פעם לא מרגיש אשם? למה הוא לא יכול להכיר בזה שגם הוא חלק מהבעיה? מה הדבר הזה שכל כך מפריע לרבים בינינו לראות גם את האחריות שלהם ולהתנצל על החלק שלהם?

תמיד כואב להכיר בזה שאנחנו לא צודקים, תמיד כואב להודות שגם אנחנו טועים, והכי כואב לדעת שגם אנחנו אשמים. לכולנו קשה להכיר בזה שיש משהו לא בסדר בהתנהגותנו, אבל יש בינינו כאלה שממש לא מסוגלים להכיר בזה. וזאת הסיבה שהטבע המציא עבורנו את ההכחשה: כדי לדחות כל ביקורת ולשלול כל האשמה והעיקר לא להרגיש אשם.

הכחשה היא מנגנון הגנה מתוחכם שמשחרר אותנו מאמת לא נעימה על עצמנו. בזכות הכחשה אנחנו לא צריכים להרגיש אשמים גם כשאנחנו פוגעים במישהו, בזכות הכחשה אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו תמיד הצד הנפגע, ולמעשה בזכות הכחשה אנחנו יכולים לבגוד, לשקר ולפגוע ולהאמין שאנחנו ישרים והוגנים ודוברי אמת.

הכחשה שומרת על הדימוי העצמי של מי שאנחנו רוצים להיות: תמיד בסדר, תמיד מתחשבים, תמיד הוגנים. כי היא מאפשרת לנו להאמין שאנחנו אף פעם לא ההפך: אף פעם לא חסרי התחשבות ואף פעם לא אשמים. ואם אנחנו אף פעם לא אשמים, כמובן שתמיד הצד השני אשם. וכמובן שלא יכולים להתקיים יחסי אהבה אם כל צד משכנע את עצמו שרק השני אשם.

עכשיו אתם בוודאי מבינים למה כל כך קשה להרגיש אשם. ולמה לרבים בינינו קשה להתנצל, ולמה רבים בינינו לא מסוגלים לעשות את זה לעולם: מכיוון שהתנצלות עלולה להתפרש חלילה כאילו עשינו משהו לא כשורה. ואם אתם מתקשים להתנצל, או אם בן זוגכם מתקשה להתנצל, חפשו את ההסבר בנפש שעדיין לא התבגרה, ושלא יצאה עדיין מהקליפה ששומרת עליה מפני אמת כואבת.

להרגיש אשם

נפש שלא התבגרה היא נפש שעדיין עטופה בקליפת הגנה מפני הכרה בפגם כלשהו בעצמה. לקליפה הזאת קוראים בושה, אותו רגש שאנחנו לא מייחסים לו מספיק תשומת לב, אבל הוא המקור לכל הרגשות השליליים שלנו.

בושה היא המקור לכעס, בושה היא המקור לעלבון ובושה היא המקור לפחד. אנחנו מתביישים להודות שאנחנו טועים, אנחנו מתביישים להודות שאנחנו פוגעים במישהו, ואנחנו מתביישים כאשר אנחנו מתנהגים באופן שסותר את מה שאנחנו חושבים על עצמנו.

וזוהי שרשרת המזון ההרסנית שמפעילה אותנו: הבושה מהאפשרות שמשהו לא בסדר אצלנו מולידה את ההכחשה שיש בנו פגם, ההכחשה מולידה את ההאשמה כלפי מישהו אחר שהפגם הוא תמיד אצלו, וההאשמה מולידה את הכעס.

הבושה נולדה בילדותנו, כשהילד שהיינו גילה שאנחנו פחות מהאחרים: פחות יפה או פחות חכם או פחות אהוב או פחות מקובל או פחות נועז או פחות מצליח. ויחד עם הבושה נולדו גם כל מנגנוני ההגנה שבעזרתם אנחנו מנסים להסתיר את חולשותינו: גאווה, חוצפה, זלזול, לעג, התנשאות.

הבעיה הגדולה כאן היא שאנחנו לא יכולים לאהוב את עצמנו כשאנחנו מכחישים את החלקים שבהם אנחנו מתביישים. כי גאווה וחוצפה וזלזול והתנשאות ולגלוג אולי יכולים לגרום לאחרים להאמין שאנחנו מוצלחים ושיש לנו ביטחון עצמי גבוה, אבל על עצמנו אנחנו לא יכולים לעבוד, ועמוק בתוכנו אנחנו חווים את הזיוף באופן כואב מאוד.

אנחנו יכולים לרפא את נפשנו חולת הבושה רק כשאנחנו מפסיקים להסתיר את הדברים שבהם אנחנו כל כך מתביישים, ומכירים באמת שבהם: אנחנו לא תמיד צודקים, ואנחנו לא תמיד חכמים, ואנחנו לא תמיד טובים, ואנחנו לא תמיד חפים מפשע, כמו כולם.

רק הכרה בזה שאנחנו אנושיים כמו כולם תביא סוף סוף שלווה לנפשנו המתביישת, ותניח בידינו את המפתח להיות כל מה שאנחנו יכולים להיות.

שיחת וידיאו אישית על כמה קשה להרגיש אשם

למה כל כך קשה להרגיש אשם
האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

לאהוב אותו בלי לאבד את עצמך

איזון בין מה שחשוב לעצמנו ובין מה שחשוב למערכת הזוגית שלנו אפשרית כאשר כל אחד מבני הזוג מכבד גם את הגבולות של עצמו וגם את הגבולות של שותפו, ומהמקום הזה הם מחפשים קרבה והסכמה.

כשלון והצלחה: איך להפוך כישלון להצלחה

הכל עניין של גישה. המפסיד אומר: מול הברירה להרוויח או להיכשל אני בוחר לוותר. המרוויח אומר: מול הברירה להרוויח או ללמוד אין לי מה להפסיד. וזה מה שמבדיל בין מצליחים ומפסידים.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות