רוצים הצלחה בחיים? אז אין ברירה, כדי להצליח צריך לחשוב נכון, אפילו אם זה קשה. הספר הזה מציע מפתח אל ההיגיון, אל שיקול הדעת, אל מקור הגילוי והחדשנות, אל החשיבה היצירתית, ואל המנגנון לקבלת החלטות.

הפרק הראשון מתוך הספר שלי "לחשוב חכם"

הוצאת סיאל, שנת 2015

ידע אמיתי הוא הכרה בשיעור בורותך (קונפוציוס)

המזל האיר לי פנים בכך שאילץ אותי לגלות את טיפשותי בגיל צעיר מאוד. חוויה זאת נשאתי אתי שנים רבות בכאב עצום, אבל אני חייבת לה גם תודה עמוקה, משום שהיא כפתה עלי להכיר במוגבלותי השׂכלית. הכרה זו דרבנה אותי לגלות עניין עמוק בהבנת ההיבטים השונים של מנגנון החשיבה האנושית, וללמוד לסייע לאנשים לפתח את מיומנויות החשיבה שלהם.
בת חמש הייתי, ילדת גן ביישנית ומופנמת. מכל המשחקים היה אהוב עלי באופן מיוחד השיעור היומי בקריאה שהגננת הנהיגה, על פי השיטה הישנה של לימוד האל"ף-בי"ת לפי הסדר. והנה בא היום המאושר שבו למדנו את האות האחרונה, והגיע הרגע הגדול לנסות את כוחנו בפעם הראשונה בקריאת מילה שלמה. הגננת ניגשה אל הלוח והחלה לרשום עליו לאט לאט, אות אחרי אות, ביסודיות ובחגיגיות טקסית. ברגע שסיימה קמתי ממקומי וקראתי בקול את המילה הראשונה בחיי: ט-י-פ-ש-ה.
לשניה אחת בלתי נשכחת עמדתי שם, באמצע הכיתה, נרעשת מהתעוזה שלי. ואז חרב עלי עולמי. גל של צחוק שטף בבת אחת את הכיתה. במשך שעה ארוכה התגלגלו כל הילדים מצחוק, והגננת אתם. ומתוך צהלת הצחוק בקעה מכל עבר הקריאה המבעיתה: טיפשה! טיפשה!
מבוישת וחנוקה מדמעות התיישבתי במקומי וביקשתי את נפשי למות. כך הפך אירוע, שהיה אמור להיות ציון דרך בתהליך התפתחותי, למעמד הנלעג והמשפיל מכל מה שחוויתי אי פעם. במקום שאשא אתי זיכרון מחזק ומעודד, לקחתי אתי אל החיים הבוגרים ספק מציק ומכרסם: האם אני הילדה החכמה ביותר בגן או הטיפשה הגדולה מכולם? כמו זברה שכל חייה מתלבטת אם היא שחורה עם פסים לבנים או לבנה עם פסים שחורים, כל חיי התלבטתי אם אני טיפשה שמצליחה בחלק מהזמן להיראות חכמה, או חכמה שנוהגת בחלק מהזמן כטיפשה.
חותם הטיפשות שנצמד אלי כמו עלוקה הניע אותי לחפש פיצוי בשאפתנות יתר, בתחרותיות בלתי מתפשרת ובחיפוש עמדות כוח. בכל אדם הבטתי או מלמעלה או מלמטה. אם הוא היה פחות מוצלח ממני בזתי לו, ואם היה חכם ממני קינאתי בו. אבל כל שלב בהתקדמותי רק הגביר את הרגשת האימפוטנציה השׂכלית, משום שבכל שלב שאליו הגעתי פגשתי אנשים מוכשרים ומצליחים ממני, בעלי עמדות גבוהות משלי ומשכורות שמנות משלי ומוניטין רבים משלי.
רק לאחר שנים רבות שבהן כיליתי את כוחותי במאמצי סרק להיות יותר מהאחרים, הבנתי את טעותי. הייתי עסוקה בתחרות מיותרת עם אנשים אחרים, במקום להתחרות עם האדם היחיד שאתו נכון היה שאתחרה: אני עצמי. ניסיתי להשיג אישור לחוכמתי האבודה אצל כל אדם שפגשתי, במקום שאשקיע את משאבי במאמץ להיות הכי חכמה שאני יכולה להיות.
שתי תוצאות מתחוללות כאשר אנחנו מבינים עד כמה מוטעה המאמץ שלנו להיות יותר מהאחרים. התוצאה הראשונה היא הכרה בכך שהצורך להיות יותר מהאחרים הוא זה אשר דווקא גורם לנו להרגיש כל הזמן פחות מהאחרים. אכן, הוויתור על האשליה שאנחנו מוצלחים יותר מהאחרים דומה לחלום בלהות שבו אנחנו מתהלכים עירומים ברחוב הומה מאדם. לפתע אין שום בגד שמכסה את האמת. אבל זאת נקודת מפנה בהתפתחותנו, כי רק ללא האשליה הזאת אנחנו יכולים להתחיל ללמד את עצמנו מה שלא ידענו עד היום: לאהוב את עצמנו, לאהוב את העולם, לאהוב אנשים אחרים. אנשים לא נמדדים עוד בעינינו על פי היחס שלהם כלפינו. אנחנו לא אוהבים רק את אלה שמסבירים פנים אלינו, ולא מתעבים את אלה שמתנכרים לנו.
התוצאה השניה היא מעבר מנתיב חיים מפסיד לנתיב חיים מרוויח. כשאנחנו מתאמצים להיות חכמים יותר זה מזה, אנחנו מכַלים את משאבינו הפנימיים במאבק שבו אין לאיש סיכוי לנצח, מכיוון שלעולם לא נצליח להיות חכמים יותר מכולם. תמיד יהיו חכמים מאתנו. ברגע שאנחנו מפנים את משאבי הנפש שלנו למאמץ להיות יותר חכמים מכפי שהיינו עד כה, אנחנו לא יכולים להפסיד, אנחנו יכולים רק להרוויח.

חוכמה היא שימוש בכל מנת המשׂכל שלנו

בחוכמה אין שוויון. כל אחד נולד עם מנת המשׂכל שהוקצתה לו. זה הגורל ולאיש אין כוח נגדו. יש בינינו שזכו במנה גבוהה יותר של יכולות שׂכליות, ואחרים קופחו מסיבות הנשגבות מהבנתנו. ייתכן שמנת המשׂכל שלי היא שמונים וחמש נקודות ושלך מאה וארבעים. אבל לא בהכרח גורלך טוב יותר מגורלי. אם אני מנצלת את מקסימום הפוטנציאל של שׂכלי העלוב ואילו אתה מנצל רק חלקיק משׂכלך המפואר, סיכויי לחיות חיים מספקים גדולים משלך על אף נקודת המוצא הנחותה שבה אני נמצאת. החוכמה מתחילה אפוא במקום שבו אנחנו לומדים להשתמש בכל מנת המשׂכל שהוקצתה לנו, ומפיקים ממנה את כל הבינה ששׂכלנו מציע לנו.
מהרגע שתפסתי שלעולם לא ארגיש חכמה באמת באמצעות תחרות עם אנשים אחרים, לא היתה לי ברירה אלא להפנות את כיוון החיפוש למקום שבו היא נמצאת. ומאותו רגע התחלתי להשתמש בחוויית הטיפשות כדחף לחפש אמצעים ומשאבים שיכולים לסייע לי לחשוב טוב יותר. שום נושא לא היה חשוב בעיני יותר מאשר ללמוד את הנושא, לחפש עוד ועוד מקורות, ולפצח את החידה הנקראת אינטליגנציה. קראתי כל ספר ומאמר בנושא זה מכל תחום אפשרי: מדע, פסיכולוגיה, ביולוגיה, גנטיקה, אנתרופולוגיה, פילוסופיה, ועד תורות עתיקות מהודו וסין וטיבט.

כללים לשימוש נכון בשכל

התובנות שרכשתי הפכו על פיהן את כל ההתייחסויות שלי אל עצמי ואל העולם, וגם אל הגישות המקצועיות שלי. תפסתי שנפש בריאה היא נפש אינטליגנטית, ושלא טיפול נפשי אנחנו צריכים כדי להשיג רווחה פנימית אלא טיפול שׂכלי. את ההכרה הזאת אני מנסה ליישם בעבודתי: כדי לשנות דפוסי התנהגות מכשילים אני מציעה לאנשים לפנות אל הכלי המייצר את מחשבותיהם השגויות.
גם היום אני לא החכמה ביותר בגן, אבל ללא ספק אני חכמה הרבה יותר מכפי שהייתי, וללא ספק אהיה חכמה הרבה יותר מכפי שאני היום אם אקיים את כללי החוכמה שהתוויתי לעצמי:
לזהות שיבושים במחשבותי ולתקנם, כדי שלא אצטרך לעולם להתחרט על התנהגותי.
למיין בין יעדים המשרתים את אנוכיותי ובין יעדים המשרתים את התפתחותי.
ליצור תיאום בין המטרות שלי ובין הדרכים שבהן אני מנסה להשיג אותן.
לשלוט ברגשותי כדי שהם לא ישלטו בי.
להאציל על הסובב אותי רק את החלקים שאני גאה בהם.
להיות מודעת להתנהגותי ולתגובותי כדי שמעשי יסייעו לי להגיע למקום הנכון לי.
כללים אלה, כשמקיימים אותם, אינם מאכזבים לעולם, וגם לך הם יסייעו להיות האדם שאתה ראוי להיות.

אל תסתפק בחמישה אחוזים של שׂכלך

חידת האינטליגנציה היא דילמה המלווה את האדם משחר ההיסטוריה, וכבר איוב קרא מנהמת לבו: "והחוכמה מאין תימצא, ואֵי זה מקום בינה?" אנחנו פוגשים כל הזמן אנשים שיודעים דברים רבים, שהשיגו דברים רבים, שמרשימים אותנו בידע מגוון ובכושר ביטוי, אבל חייהם מתנהלים בין מהמורות של תסכול, קנאה, עלבון וכעס. ואנחנו שואלים את עצמנו שוב ושוב איפה החוכמה שלהם, איפה שיקול הדעת שלהם, איפה ההיגיון שלהם כשהם צריכים לקבל החלטות גורליות?
דוגמה מצוינת לדילמה הזאת סיפק לי מרצה בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטה, שבא אלי עם דיכאון מתמשך בעקבות טראומה שחווה כמה שנים קודם לכן. על פי דיני האוניברסיטה, לאחר זמן קצוב בדרגת מרצה בכיר היה עליו לפתוח בהליכים כדי לעלות לדרגת פרופסור חבר. לצורך זה הוא היה חייב להשלים תוך שנה מחקר שעליו עבד. הוא ידע שאם לא יעשה כן לא יוארך חוזה העבודה שלו באוניברסיטה, ולא היתה שום סיבה שהוא לא יסיים את העבודה בזמן.
אבל מה הוא עשה במשך כל אותה שנה? האם ישב ועבד על המחקר שלו? הוא עשה הכל, ורק לא את זה. הוא עבר לדירה חדשה, הוא עסק במעורבות פוליטית כדי להיבחר למועצת העיר, הוא ערך ביקור ממושך בחוץ-לארץ כדי לגייס כסף לעמותה שבה היה פעיל, והוא קיבל על עצמו לערוך כתב עת חברתי. וכך מילא עד אפס מקום את זמנו בדברים שהיו כולם חשובים מאוד, אבל לא היה באף אחד מהם כדי לקדם במאומה את המטרה שהיתה צריכה, לפי כל אמת-מידה הגיונית, להיות בראש סולם העדיפויות שלו באותה עת: לשמור על מקום עבודתו ועל רציפות הקריירה שלו. הודעת הפיטורין שקיבל, אף שהיתה כל כך צפויה, נפלה עליו כרעם ביום בהיר.
האם הוא היה טיפש? כלל וכלל לא. הוא היה בעל השכלה רחבה מאוד, חוקר מעמיק ובעל נוכחות מעשירה מאוד. האם הוא היה חכם? רחוק מזה, משום שמאדם חכם אנחנו לא מצפים שבמו ידיו יגרום לעצמו אבטלה, השפלה ושברון לב. ואם לא טיפש ולא חכם, מה הוא היה אם כן? האם ייתכן שאדם יהיה לא חכם ולא טיפש? או גם חכם וגם טיפש בעת ובעונה אחת?

ידע לעולם לא יחשוב במקומנו

אנשים רבים חולשים על ידע רב ועונדים על דש בגדיהם תארים והישגים, אבל התנהגותם האבסורדית גורמת לנו להשתומם: למה הוא מתנהג ככה? האם הוא לא יודע מה הוא עושה? האם הוא לא רואה את עצמו? האם הוא לא מבין איזה סיכון הוא לוקח? האם הוא לא חושב על התוצאות שיהיו למעשיו?
אדם יכול להיות מדען, מנהל בנק, דיקן פקולטה באוניברסיטה או מנכ"ל מפעל עתיר ידע. אין שום ספק שהיה עליו לצבור מידע רב כדי שיוכל למלא תפקיד כה אחראי, ואולי אף לגלות תכונות מנהיגותיות. ועם זאת הוא יכול להיות קטנוני, אנוכי, קנטרן, חמדן ושחצן. ייתכן שאנשים שונאים אותו, ייתכן שאנשים אומללים בגללו, וייתכן מאוד שהוא עצבני ומוטרד רוב הזמן. ברמה אחת של הווייתו מתנסה אפוא אדם זה במהלך חיים מרשים ומוכיח שיש לו יכולות שׂכליות גבוהות, וברמה אחרת הוא מגלה איכות התפתחותית מגוחכת. מדוע אדם שלמד כל כך הרבה אינו יכול לחיות בשלום עם עצמו ועם סביבתו?
אני מכירה מנתח מוח בכיר שהציל מדי יום חיי אדם, שידע את כל רזי המוח ושקיבל סכומי עתק עבור כל ניתוח, אבל החיים בביתו היו גיהנום משום שהוא היה רודף נשים, ומשום שבמשך שנים התעלם מצרכיה הרגשיים של אשתו עד שהיא קמה יום אחד והסתלקה מהבית, והוא הפסיד גם את משפחתו וגם חלק ניכר מהרכוש שהיה יקר לו. מדען מהולל, בעל קתדרה באוניברסיטה, אחד המרצים הפופולריים ביותר, שספריו הם אורים ותומים בתחום שבו הוא עוסק והרצאותיו הן אבן שואבת להמוני סטודנטים, נהג לנפח את חשבונות הנסיעות שלו לחוץ לארץ, עד ששלטונות האוניברסיטה גילו את מעשיו והוא פוטר מעבודתו. סופר בעל שם, שכל ספריו היו רבי-מכר, החל להסתובב עם צעירות בגילה של בתו, גידל שיער, שתה לשוכרה ובילה את לילותיו בבארים מפוקפקים, התמכר לסמים ולבסוף איבד את כושרו לכתוב. ויש לי ידידה, מפיקת סרטים, שבמשך שנים נפנפה גברים בזה אחר זה, ובגיל ארבעים וחמש, ללא סיכוי ללדת ילד, דיברה על רצון להתאבד. איך ייתכן שאנשים בעלי יכולות כה גבוהות מתייחסים אל חייהם באופן כל כך טיפשי?
מדובר באנשים שהחברה סוגדת להם, הנחשבים על פי המדד החברתי הנורמטיבי למצליחנים, וקבלות המצוינוּת שצברו יכולות לכסות את קירות ביתם. הם הוכיחו נחישות ודבקות במטרה, הם כבשו לעצמם עמדה חברתית, והם עיטרו את עצמם בכל סמלי הסטטוס והיוקרה: תואר, כסף, מעמד, מהלכים חברתיים וניסיון מיני עשיר.
ועם זאת, חיי רבים מהם מרוצפים בקונפליקטים ובמערכות יחסים הרסניות בגלל התנהגות ששום חוכמה אין בה. מה התועלת בידע מקצועי אם אנחנו כל כך חסרי אונים כלפי הדברים החשובים לנו ביותר? מה טעם בכל הכסף שאנחנו מרוויחים ובכל ההנאות הזמינות לנו אם אנחנו חיים בקונפליקט מתמיד עם עצמנו ועם סביבתנו?
כולנו אוספים ידע, בין אם זה ידע היסטורי, ביולוגי, בלשני, מתמטי, פסיכולוגי, מדעי, גיאוגרפי, פילוסופי. אבל ידע לעולם לא יחשוב במקומנו. כפי שאומר זאת פתגם זן: "אלה שיודעים להסביר את הרכב האוויר אינם נושמים טוב יותר מאלה שאינם יודעים", או כמו שאבא שלי היה אומר: "אנחנו לומדים ולומדים ובסוף אנחנו מתים טיפשים". ואם החוכמה לא באה עם הגיל, מה הטעם להזדקן?

היצירה החשובה היחידה היא יצירת חיינו

כדי לעשות אבחנה בין חוכמה וטיפשות נתחיל לעשות סדר במושגים הממלאים את עולמנו. ולפני כל דבר אחר נפסיק לבלבל בין ידע ובין חוכמה. ייתכן שאתה בעל השכלה רחבה ומעמיקה בהיסטוריה של המהפכה הצרפתית אבל אינך יודע דבר על שיטת הניהול של תום פיטרס, או על האסכולה האקזיסטנציאלית בפילוסופיה המודרנית. מה אתה, אם כן, משכיל או בור? מי משכיל יותר, אדם שלמד היסטוריה, אדם שלמד הנדסה או אדם שלמד רפואה? השכלתך תהיה תמיד חלקית, ועם כל הידע שתצבור עדיין תהיה נבער מדעת ברוב התחומים.
אנשים רבים נוהרים למכללות, מקבלים תואר ראשון ושני, ונדמה להם שהם משכילים משום שהם יודעים לשווק, לנהל, לתת ייעוץ משפטי, לעשות מאזן כספי או לתכנן בניין. אבל אין שום ביטחון שתוכל להעמיק אתם בשיחה על נושאים שלא היו כלולים בתוכנית הלימודים שלהם. ידע אינו הופך אותך אפוא לאדם משכיל, ובוודאי שאין הוא הופך אותך לאדם אינטליגנטי אם אתה ממשיך להסתפק בחמישה אחוזי חוכמה בלבד.
הדבר השני שנעשה יהיה להפסיק לבלבל בין כישרון ובין חוכמה. את מוזיאון השעווה של ההיסטוריה מקשטות אין-ספור דמויות של גדולי עולם שתרמו ממיטב כישוריהם ויצירותיהם והשכלתם לדורות הבאים, אבל חייהם היו רצף של מהומה ובלבול. למשל, על גאונותו המוסיקלית של מוצרט אין ערעור, אבל בגלל מזגו הסוער הוא הביא על עצמו שואה כלכלית, נתק חברתי ומשברים זוגיים. לב טולסטוי, גאון ההגות וההבעה, בהיותו בן שמונים ושתיים ברח מביתו בחשאי באישון ליל, וימים ספורים לאחר מכן נמצא מת בתחנת רכבת נידחת. ז'אן ז'אק רוסו, הסופר והפילוסוף, חי בחטא עם משרתת של בית מלון. היא ילדה לו חמישה ילדים והוא מסר אותם לבית יתומים, ובאחרית ימיו, כשכבר היה עשיר ומפורסם, איבד את איזונו הנפשי.
סיפור חייו ההפכפך של יוהן וולפגאנג פון גתה, המשורר והסופר הגרמני, יכול לשמש השראה ליצירתו הגדולה "פאוסט", המוקדשת לרופא שמכר את נשמתו לשטן כדי לזכות בנעורי נצח. אונורה דה בלזק, הסופר הצרפתי, היה מסובך כל חייו בחובות ונרדף על ידי נושים בגלל נהייתו לבזבזנות ולמותרות. המשורר אדגר אלן פו התמכר לשתיה. הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר, שקנה לו מקום בצמרת הפילוסופיה של המאה העשרים עם יצירתו "הוויה וזמן", הצטרף בשיא הפופולריות שלו למפלגה הנאצית, השפיע על דור שלם של אינטלקטואלים צעירים ללכת בעקבות היטלר, ואף מסר עמיתים לגסטאפו, ביניהם את הכימאי שטאודינגר, חתן פרס נובל. לימים ניחם על מעשיו, אבל את הכתם לא הצליח להסיר מעל שמו מעולם.
אין זה אלא מדגם מייצג על קצה המזלג של כמה מענקי הרוח שהעשירו את הנצח ביצירותיהם הגדולות, אבל לא היו כלל ידידותיים לסביבתם ולעצמם. אם נתעלם מהישגיהם ונתייחס רק לרמת אישיותם, ספק אם היה מישהו מהם ראוי למעמדו ההיסטורי. מה הטעם אפוא שאדם יכתוב ספרים או ינהל מפעל גדול או יתכנן ערים, אם אינו מסוגל לקיים איזון בין הצרכים שלו ובין המציאות?

תפקוד שׂכלי גבוה על ידי שבירת מוסכמות

מה קורה כאן? לאן נעלמה החוכמה? ההסבר לכך מקופל בעובדה הפשוטה שאין כל קשר בין ידע וכישורים והצלחה מקצועית או חומרית, ובין בגרות שׂכלית ובריאות נפשית. החיבור המוטעה שאנחנו עושים בין חוכמה ובין הישגים חיצוניים נובע מתופעה מחשבתית הידועה בשם "אפקט ההילה". אנחנו נוטים לחשוב שאדם מוכשר מאוד בתחום מסוים, אך ורק מכיוון שהוא מוכשר מאוד בתחום אחר. כך נוצרת נדידת משמעויות מתופעה אחת לתופעה אחרת. הדבר מודגם באבסורד הלוגי הבא: 1) איינשטיין הוא גאון, 2) איינשטיין מנגן בכינור, 3) איינשטיין הוא כנר גאוני. זוהי אותה תבנית אבסורדית שבתוכה נוצרו המוסכמות המחשבתיות שלנו: 1) השׂכלה היא חוכמה, 2) יש לך השכלה, 3) אתה חכם.
אם הגעת לגיל שלושים וחמש ולא השגת דיפלומה או חשבון בנק או מעמד ניהולי, אין לך סיכוי שמישהו יחשוב שאתה חכם, כי אינך עומד בקריטריונים שהחברה קבעה כמדד לחוכמה. מעמדך הנמוך יומחש לך כאשר תרצה ליצור מערכת יחסים עם בת זוג בעלת תואר אקדמי, או כאשר תרצה להתקבל למקום עבודה. אבל מה נאמר על אדם שבגיל שלושים וחמש או ארבעים התחיל ללמוד ורכש תארים אקדמאים מרשימים ואף עשה חייל במקצועו החדש? לא ייתכן שהוא טיפש שהפך לחכם, משום שטיפש שהפך לחכם לא היה טיפש מלכתחילה. אז אחד מהשניים: או שטעינו קודם כשהגדרנו אותו לא-חכם רק משום שהוא לא היה משכיל, או שאנחנו טועים עכשיו כשאנחנו מגדירים אותו חכם רק משום שהוא משכיל.
רכישת ידע אינה אלא שאלה של זמן ועבודה, ותיאורטית יכול כל אחד לעשות זאת. אני יכולה לרכוש את כל הידע הקיים באסטרופיזיקה אם אקדיש לכך את חמישים השנים הבאות, ואתה יכול במשך אותו זמן לרכוש את כל הידע הקיים על ההיסטוריה של השבטים האינדיאנים בפרו. נניח שאתה בקיא ומתמצא בכל מה שנוגע לחיפושיות הזבל ואני יודעת כל מה שאפשר לדעת על הוריקנים, ואיש מאתנו אינו יודע דבר בתחום התמחותו של השני. האם זכאי אחד מאתנו לציון שׂכלי גבוה יותר מרעהו?
כל מי שמתחרה על עדיפות אינטלקטואלית על פי מצב הצבירה של הידע שלו, דומה אפוא לאותו אדם שחזר הביתה מרוצה מאוד וסיפר לאשתו שניצח את אלוף השח ואלוף הריצה. "אתה? בקושי אתה רץ כמה מטרים ובקושי אתה יודע לשחק שח", נדהמה האישה. "פשוט מאוד", הסביר האיש, "את אלוף השח ניצחתי בריצה ואת אלוף הריצה ניצחתי בשח".

חכמים שהם בורים

ידע איננו אלא חוויה שנרשמה ותועדה בזיכרון, ואין לו קשר עם אינטליגנציה. ידע אתה יכול לרכוש בכל תחום שבו תגלה עניין. אינך זקוק אלא לספרים, למורים, לסקרנות ולהתמדה, ותוכל לדעת כל מה שניתן לדעת על מהלך הכוכבים או על המבנה המולקולרי של גוף האדם. אבל להיות מסוגל להשתמש בידע כדי שיסייע לך להיות מאושר יותר ובעל רמה אנושית גבוהה יותר - לזה אין שום קשר עם השכלתך. ילד בן ארבע שהגיע להישגים מרשימים והצליח לרכוש את מיומנות הקריאה אבל עדיין הוא נושך ומכה את חבריו, אינו יכול להיות מוגדר בשום אופן כילד מפותח ואינטליגנטי.
כולנו יודעים דברים רבים ולא יודעים דברים אחרים. מה אנחנו אפוא, משכילים או בורים? חכמים או טיפשים? הייתכן שאיש מאתנו אינו חכם ואינו טיפש? בכל אשר נסתכל סביבנו נקבל הוכחה לכך שכל אחד מאתנו הוא גם חכם וגם טיפש, שהכפילות של חוכמה וטיפשות בשׂכל אחד אופיינית לכולנו, שלכל אדם יש לפעמים רעיונות נשגבים, ולפעמים התנהגותו היא ברמה כה נמוכה ששום היגיון אינו יכול להסבירה.

האם אתה חכם?

ומה אתך? ייתכן שהגעת לעמדה מקצועית בכירה, והוכחת יכולות גבוהות בתחום שבו אתה עוסק. אבל האם אתה מרוצה מחייך? האם אתה מרגיש שמעשיך הם בעלי משמעות לסביבתך ומביאים לך שמחה? האם הגדרת את מטרותיך הגבוהות ואתה חותר אליהן בתבונה ובהיגיון? האם אתה אדם חופשי הקובע את יעדיו על פי מה שנכון לו ולא על פי צרכים שונים שהחברה מכתיבה? האם את תגובותיך מאפיינת שליטה עצמית? האם אתה מסוגל לשמור על שלווה גם כאשר אינך מצליח לממש את תוכניתך, כאשר מרגיזים אותך או כאשר לא מסכימים אתך? אלה השאלות שעליך לשאול את עצמך אם אתה רוצה לזהות את מיקומך על גבי ציר האינטליגנציה.
לאחר שנקרא תגר על המושגים שבאמצעותם אנחנו מנסים להגדיר חוכמה וטיפשות, לאחר שנפרום את החיבור המלאכותי בין חוכמה ובין הישגים חיצוניים, ולאחר שנעכל את הרעיון שטיפש איננו זה שיודע מעט ואינטליגנטי איננו זה שיודע הרבה - נפנה את שׂכלנו לחפש קריטריונים חדשים להבנת החוכמה והטיפשות.
למעשה אנחנו עוסקים בשבירת מוסכמות מחשבתיות שטבועות עמוק בראשנו, וזוהי אחת המשוחות הגבוהות ביותר שמעליהן עלינו לדלג. אבל לאחר שנתגבר על מכשול זה נהיה מסוגלים לראות את יכולותינו השׂכליות בעיניים אחרות, ואף לשבור עוד כמה מוסכמות מוטעות שהשתרשו בשׂכלנו, עד שיהיה בידינו המפתח לתיפקוד שׂכלי מפותח ויעיל.