רוחניות היא מהותנו האנושית ואתה באנו לעולם. היא האינסטינקט הגבוה ביותר שלנו. אנחנו יכולים להגדיר את עצמנו רוחניים בכל רגע שבו אנחנו משתוקקים לתת לעולם, שאנחנו תא בגופו.
רוחניות היא נחלתו של מי שהתשוקה הבוערת שבו היא להיות שותף ביצירה הקיומית הגדולה. רק כשאתה רואה בהשתתפותך ביצירת החיים אחריות אישית ומשמעות קיומית, אתה מסלק כל מה שהפריע לך קודם לפתוח את שעריך הפנימיים לממד הגבוה שבך.
אגוצנטריות היא תמצית הנבדלות, ומעצם טבעה היא סותרת כל רעיון של אחדות. כל תהליך הצמיחה שלנו צריך להוביל אותנו ממחוזות אנוכיים אלה של התרכזות בעצמנו, פנימה אל מחוזות רוחניים, שיתנו למסע חיינו את משמעותו.

רוחניות איננה סיכה על דש הבגד

כל דבר שאתה עושה, משאיר אותך בממד הגשמי אם הוא מחזק את צורכי האגו שלך. גם אם אתה נושא בגאווה על דש בגדך תווית של פילוסוף, משורר, אמן, איש דת, מיסטיקאי, אסטרולוג או מרפא, אבל חייך הם רצף של כעסים ועלבונות ורגשי קיפוח ורחמים עצמיים וקנאה - אתה שייך לעולם הגשמי, ואתה רחוק מרוחניות כרחוק שמים מארץ.
אם רוב הרצונות שלך מרוכזים בקידום הקריירה, ברכישת חפצים, בשיפור רמת החיים, בהרחבת הדירה, בהחלפת המכונית, בנסיעה לחו"ל ובקבלת דרגה, אין ספק שאתה מעשיר את מטלטליך, אבל במה זה מעשיר את האדם שבך? מה זה נותן לנשמתך?
לעומת זאת, רוחניות היא תפיסת כל סיפוק אישי כאמצעי לחזק את עצמך, ובאופן הזה לחזק גם את הסובב אותך. אתה מתחיל לחוות את הממד הרוחני שבך כאשר אתה מחליף את התפיסה של "אני כשלעצמי", בהבנה שלא יכולה להיות סתירה בין צרכיך ובין צורכי כולם.
אתה חווה את עצמך כישות רוחנית כשאתה מזהה את התכלית האישית שלך, עם התכלית של כל מה שקיים מתחת לכיפת הקיום הפרוסה מעל כולם. התחברת למציאות רוחנית מתחילה כשאתה חווה את עצמך כחלק של היצירה התרבותית, של האסתטיקה האמנותית ושל התובנות המדעיות שהנחילו לנו הדורות, וכשאתה תופס את עצמך כחוליה של השרשרת האין-סופית המוסרת את הידע האנושי הלאה מדור לדור.

בממד הרוחני אתה שייך לכולם

אתה אדם רוחני כשנפשך מפסיקה להיות נפש פרטית, והיא חווה בתוכה את כל הנפשות מכל קצווי הזמן, שנפגשים בה כל התכנים היוצרים את מהות העולם. אתה אדם רוחני כשלא קיימים בך עוד "אני" ו"הם" מופרדים, וכשקיים בך רק "אנחנו" אחד גדול ועצום, שממנו באנו אתה ואני וכל אדם אחר, ושאותו כולנו ממשיכים.
רוחניות היא האהבה שבך אל יצירת הקיום, המתניעה את אנושיותך ומעניקה להווייתך את הממד האיכותי הגבוה ביותר.
אהבה רוחנית אינה אהבה במובן שאתה חווה כלפי אהוב לבך, כלפי ילדיך או כלפי הוריך. אהבה רוחנית היא אהבה לכל דבר שנברא, מכיוון שבכל דבר שנברא אתה רואה את מי שברא אותו. אהבה רוחנית אינה רגש, אלא תפיסה שאתה וכל אדם אחר שותפים בתובנות של העבר ובמסתורין של העתיד, ושהמקור והתכלית משותפים לכולם.
זו אינה אהבה פרטית למישהו בגלל תכונות מסוימות, או משום שהוא שייך למעגל "האנשים שלך", אלא אהבה לכל אדם אך ורק בגלל היותו מרכיב בהוויה השלמה, שאותה למעשה אתה אוהב.
חוויית האחדות לא יכולה להתקיים בתודעה אגוצנטרית, לכן לא קיימת אהבת אדם אמיתית אצל האגוצנטרי. לאחר שתודעתך האגוצנטרית תאבד את כוח השליטה שלה בך, ואתה תזכה בגילוי רוחני בכל מעשה שתעשה ובכל מחשבה שתהיה בראשך, הרגשת השייכות לכל מה שיש תכונן בך אהבה מסוג חדש שלא הכרת עד כה, אהבה שאינה מכוונת לאדם מסוים אלא לנשמת הקיום המשותף.