שתף
שלח לחבר
אימייל
אתה בוודאי רודף צדק. אז איך אתה מרגיש כשאריה טורף איילה? הרשה לעצמך לבחון מחדש את היחס שלך לצדק.

טבע ורוחניות הם אותו דבר עצמו, משום שגם הטבע וגם הרוחניות הם הכל. לכן הטבע והרוחניות אינם יכולים להיות נפרדים זה מזה, והאחד אינו יכול להיות מובן בלי השני.
הטבע נתפס אצלנו כמקום שאליו אנחנו הולכים כדי לחוות את תחושת האדמה, את ניחוח האירוס, את חמימות השמש ואת קסמי הירח. "אני אוהב את הטבע", אומרים אנשים רבים, ומתכוונים בדרך כלל ליציאה מרחובות הבטון לבילוי של שבת במרחבי הנוף. הם חושבים שהטבע הוא כל מקום שאין בו בני אדם ושלא הושחת בידי אדם, שלא נבנו בו בתים וגשרים ולא הוקמו בו מקומות ישוב.
נדמה להם שהטבע הוא ניגודו של האדם, כאילו העולם חצוי: בצד של הטובים יש הרים וים, מדבריות ויערות, ציפור מצייצת ואילן פורח, ובצד של הרעים יש כבישים ובטון, פקקי תנועה ומשאיות לסילוק אשפה. כשאנחנו חושבים על הטבע אנחנו מתייחסים אם כן לכל מה שנשאר תמים ופראי, נאיבי ופרימיטיבי, טוב ויפה.

האם זה צודק שנמר טורף איילה?

אבל איזה יופי יש בנמר הטורף איילה שעדיין לא נגמלה מחלב אמה? או בברקודה הטורפת סרדין שלא עשה לה כל רע? או בתנין המסתער על עופר חף מפשע שבא אל פלג מים לרוות את צימאונו? או באיה המתפרנסת מערמת זבל? או בצבוע המזִין את עצמו בבשר נבלות?
הבט בלהקת צָבי ים קטנים ומבוהלים שזה עתה בקעו מהביצים, והם רצים כל עוד נפשם בם אל הים הפתוח לפני שיתנפל עליהם סרטן רעב. איפה כאן החן? ראה פינגווינים צעירים מתגודדים יחד כדי להגן על עצמם מפני האקלים הארקטי האכזרי, וממתינים לאמהותיהם שיצאו להביא מזון לפיהם, ואינם יודעים שהן נטרפו בדרך ושפסק דין מוות ממתין גם להם. איפה כאן החוויה האסתטית?
מה מושך לב במראה של דוכיפת המפקירה את ביציה בקן אחר, או בעץ שקרס לאחר שנאכל מבפנים על ידי טרמיטים? האם ראית פעם מה נשאר משדה פורח לאחר ביקור קצר של להקת ארבה? או איך נראה גור שועלים לאחר שלביאה השביעה בו את רעבונה? מה אתה אוהב במראה של פרח קמל בסוף האביב, או של זבוב לכוד בקורי עכביש, או של שושנת ים הבולעת בחיבוק מוות דגיגון תמים שהלך שבי אחר יופייה המכשף?
בכל אשר נַפנה את מבטנו נראה דם וכאב ופחד, ועיניים שמותאמות לאתר סכנה. ברדת הלילה מתחיל מאבק בין טורפים ונטרפים, והמוני יצורים חפים מפשע לא יראו את אור השחר. שחף המנקר בנבלתו של כלב ים צעיר שאיבד את אמו, ממחיש שהאסון של האחד הוא ברכה של השני.
פעם ראיתי בסרט אמא זברה שהסתובבה בעצבנות סביב הסייח המת שלה ומיאנה להיפרד ממנו. לאט לאט התחילה להתרחק מהמקום, אבל כשסבה לאחור ראתה עיט חג בסמוך לגור המת שלה, והיא חזרה על עקבותיה וגרשה אותו. ובמשך כל אותו זמן התקשיתי להחליט עם מי אני מזדהה, עם יגונה של אמא זברה שָכולה, או עם עיט רעב שגור זברה נדון להיות מזונו.
בסרט טבע אחר ראיתי משפחת לביאות טורפת תאו שרעה לתומו באחו, ולבי היה נתון כולו לטרף המסכן, שלא היה לו סיכוי במלחמה זו של יחיד נגד רבים. אבל הפגר שימש מזון לארבע לביאות ולגוריהן, לחמש-עשרה צפרדעים, ועוד לכמה מאות זבובים שחגגו עליו במשך כמה ימים. הצדק אולי לא נראה באותה זירה עקובה מדם, אבל הוא בהחלט נעשה.
הלב נצבט למראה צבוע החוזר רעב אל מאורתו לאחר שגורש מפֶגֶר עסיסי על ידי להקת תנים שרצו את הטרף לעצמם. אבל אין דבר צודק מזה כלפי להקת התנים, ששלושה ימים לא בא אוכל אל פיהם. כשזאב טורף כבש זה לא צודק כלפי הכבש, אבל מה עם צדק לזאב? כריש מגיח מהאפילה אל תוך להקת סרדינים במימיו הקפואים של הים הצפוני. למי נתון לבנו, לצייד הלילי הענק העסוק בהשרדות, או למסע הקיום של המוני דגיגים שבא אל קצו?

משחק החיים והמוות

הטבע הוא משחק החיים והמוות שבו נענים טורף ונטרף לחוקי המשחק, ומשמשים פעם בתפקיד של טורף ופעם בתפקיד של נטרף. אין שיעור לאכזריות המאפיינת את הטבע כשאנחנו מתבוננים בכל בעל חי בנפרד. אבל כל המושגים שלנו על צדק מתנפצים לרסיסים מול חוקי הצדק האמיתיים כשאנחנו מתייחסים אל הטבע כשלם.
כשאיילה משמשת טרף ללביאה רעבה הצדק הפרטי מופר, אבל הצדק השלם מתממש, משום שבשרה הרך של האיילה משמש להמשכיות הקיום של הטבע, וזה תכליתו של כל חלק מחלקיו. שלמות החיים ושלמות הטבע הן מעל הכל. הצדק לא נוצר עבור פרט זה או אחר. אין צדק פרטי, משום שצדק לאחד יהיה תמיד עוול לשני, או לזאב או לכבש. כולם חיים זה מזה וכולם מתים זה למען זה בסדירות עקבית חסרת פשרות, כדי לקיים את שרשרת החיים הנצחית שהיא, ורק היא, הצדק בהתגלמותו.

חוקי האיזון

הטבע שומר על עצמו כשלם, לא על אחד ממרכיביו, מכיוון שמנקודת ראותו של הטבע אין לאף אחד ממרכיביו עדיפות על האחרים. לפיכך הוא מאזן ומתקן ויוצר שיווי משקל בכל סטיה שיכולה לפגום בשלמותו.
למשל, כאשר החלו להצטבר הררי האשפה האדירים בערים הגדולות, נדדה שנתם של שוחרי איכות הסביבה. הם היו משוכנעים שהאשפה תקבור אותנו תחתיה. ואז החלו להופיע השחפים הלבנים, ועטו על ערמות הזבל בצהלה גדולה. מאז הם מופיעים מדי שחר בהמוניהם במזבלות העירוניות, ועושים עבודה אקולוגית בעלת ערך אדיר.
בעקבות השחף הופיעה גם הדיה, שהיא עוף טורף במקורה, ומול שפע ההיצע של פסולת ושייריים עשתה הסבה מקצועית, והפכה גם היא למנקת-זבל. וכך ממשיך הטבע לתקן סטיות ולרפא ליקויים, לפעמים על חשבון היחיד, כדי להגן על שלמותו והמשכיותו הנצחית.
אתה יכול לטייל כל שנה בעולם ואני בקושי גומרת את החודש. איזה מין צדק זה? אבל הצדק לא נועד להגן על אדם זה או על אדם אחר. הצדק נועד להגן על השלמות, על הטבע, על העולם, על כלל האנושות ועל כלל החיים, מפני שהשלם מגן על שלמותו והמשכיותו.
תפיסה אגוצנטרית מתקשה לקבל זאת, אבל חוקי הטבע צודקים יותר מכל חוקי הצדק המעוּותים שאנחנו המצאנו. החוקים האגוצנטריים מכוונים תמיד לעשות צדק עם אדם מסוים או עם אוכלוסייה מסוימת, וגורמים עוול לאדם אחר או לקבוצה אחרת. הצדק הרוחני הוא הוליסטי בכך שהוא צודק אך ורק כלפי שלמותו של העולם כישות אחת שלמה ומאוחדת.
כל החוקים האוניברסליים משרתים את השלמות, והצדק היחיד השורר בה הוא קיומה היא, ולא קיומו של פרט זה או אחר המרכיב אותה. הטבע פועל על פי חוק שאי אפשר להפר אותו לפיו החלש מוכרח לסגת מפני החזק יותר והגדולים אוכלים את הקטנים. למשפט הטבע אין שום משמעות מוסרית אינדיווידואלית, וצדק זה, ששייך לכולם, הוא הצודק ביותר.
אינך יכול "לצאת אל הטבע" כי הטבע הוא הכל. הטבע הוא האוקיאנוס על המים והדגה שבו, הצמחייה והאלמוגים, הגאות והשפל, המערבולות ושירת הסירנות, הוא האדמה וכל מה שהיא מצמיחה וכל מה שהיא לוקחת אליה, הוא כל החי וכל הצומח וכל הדומם, הוא כל בני האדם שחיים אתנו, שהיו לפנינו ושיהיו אחרינו. והטבע הוא אתה ואני. אין מלבד זה דבר.
אינך יכול "לצאת אל הטבע" כי הטבע איננו מחוצה לך. הטבע הוא כל מה שאתה, והכרתך בכך היא ראשיתם של חייך הרוחניים. אתה מתחבר להוויה הרוחנית כאשר אתה מוותר על הכוח המדומה שייחסת לעצמך כישות מופרדת לעצמה, ומכיר בכך שאתה חלק מהכוח האמיתי היחיד שקיים. נקודת המוצא של קיומך הרוחני נמצאת אפוא בהכרתך שכוח שהוא גדול ממך ומכל אדם אחר זורם בעורקיך, פועם בלבך ומצית את ניצוצות תבונתך.

צדק קיים רק בעולם הרוחני
דירוג 2.3 כוכבים (46.67%) 3 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

איך לריב נכון

רוצים “לריב נכון”? זה אפשרי בהחלט, אבל לא על ידי הבלגה או איפוק. זה לא יעבוד. זה אפשרי רק על ידי מבט חדש על מריבה.

אופטימיות היא לא מה שחשבתם

אופטימיות או פסימיות? האם אפשר לבחור אם לראות את הצד המואר של החיים או את הצד הקודר שלהם? התשובה היא כן. עם כלים נכונים אפשר בהחלט להחליף מחשבות של אדם פסימי במחשבות של אדם אופטימי. אז למה להישאר במקום שבו מייללים, אם אפשר לעבור לצד שבו פותרים ומתקנים?

מהו הסוד של אנשים מצליחים

מהו הסוד של אנשים מצליחים? הם יותר אמיצים מכם? יותר נועזים מכם? יותר גיבורים מכם? אז זהו שלא. אנשים מצליחים מפחדים בדיוק כמוכם להיכשל ולטעות

אתה בוודאי רודף צדק. אז איך אתה מרגיש כשאריה טורף איילה? הרשה לעצמך לבחון מחדש את היחס שלך לצדק.

טבע ורוחניות הם אותו דבר עצמו, משום שגם הטבע וגם הרוחניות הם הכל. לכן הטבע והרוחניות אינם יכולים להיות נפרדים זה מזה, והאחד אינו יכול להיות מובן בלי השני.
הטבע נתפס אצלנו כמקום שאליו אנחנו הולכים כדי לחוות את תחושת האדמה, את ניחוח האירוס, את חמימות השמש ואת קסמי הירח. "אני אוהב את הטבע", אומרים אנשים רבים, ומתכוונים בדרך כלל ליציאה מרחובות הבטון לבילוי של שבת במרחבי הנוף. הם חושבים שהטבע הוא כל מקום שאין בו בני אדם ושלא הושחת בידי אדם, שלא נבנו בו בתים וגשרים ולא הוקמו בו מקומות ישוב.
נדמה להם שהטבע הוא ניגודו של האדם, כאילו העולם חצוי: בצד של הטובים יש הרים וים, מדבריות ויערות, ציפור מצייצת ואילן פורח, ובצד של הרעים יש כבישים ובטון, פקקי תנועה ומשאיות לסילוק אשפה. כשאנחנו חושבים על הטבע אנחנו מתייחסים אם כן לכל מה שנשאר תמים ופראי, נאיבי ופרימיטיבי, טוב ויפה.

האם זה צודק שנמר טורף איילה?

אבל איזה יופי יש בנמר הטורף איילה שעדיין לא נגמלה מחלב אמה? או בברקודה הטורפת סרדין שלא עשה לה כל רע? או בתנין המסתער על עופר חף מפשע שבא אל פלג מים לרוות את צימאונו? או באיה המתפרנסת מערמת זבל? או בצבוע המזִין את עצמו בבשר נבלות?
הבט בלהקת צָבי ים קטנים ומבוהלים שזה עתה בקעו מהביצים, והם רצים כל עוד נפשם בם אל הים הפתוח לפני שיתנפל עליהם סרטן רעב. איפה כאן החן? ראה פינגווינים צעירים מתגודדים יחד כדי להגן על עצמם מפני האקלים הארקטי האכזרי, וממתינים לאמהותיהם שיצאו להביא מזון לפיהם, ואינם יודעים שהן נטרפו בדרך ושפסק דין מוות ממתין גם להם. איפה כאן החוויה האסתטית?
מה מושך לב במראה של דוכיפת המפקירה את ביציה בקן אחר, או בעץ שקרס לאחר שנאכל מבפנים על ידי טרמיטים? האם ראית פעם מה נשאר משדה פורח לאחר ביקור קצר של להקת ארבה? או איך נראה גור שועלים לאחר שלביאה השביעה בו את רעבונה? מה אתה אוהב במראה של פרח קמל בסוף האביב, או של זבוב לכוד בקורי עכביש, או של שושנת ים הבולעת בחיבוק מוות דגיגון תמים שהלך שבי אחר יופייה המכשף?
בכל אשר נַפנה את מבטנו נראה דם וכאב ופחד, ועיניים שמותאמות לאתר סכנה. ברדת הלילה מתחיל מאבק בין טורפים ונטרפים, והמוני יצורים חפים מפשע לא יראו את אור השחר. שחף המנקר בנבלתו של כלב ים צעיר שאיבד את אמו, ממחיש שהאסון של האחד הוא ברכה של השני.
פעם ראיתי בסרט אמא זברה שהסתובבה בעצבנות סביב הסייח המת שלה ומיאנה להיפרד ממנו. לאט לאט התחילה להתרחק מהמקום, אבל כשסבה לאחור ראתה עיט חג בסמוך לגור המת שלה, והיא חזרה על עקבותיה וגרשה אותו. ובמשך כל אותו זמן התקשיתי להחליט עם מי אני מזדהה, עם יגונה של אמא זברה שָכולה, או עם עיט רעב שגור זברה נדון להיות מזונו.
בסרט טבע אחר ראיתי משפחת לביאות טורפת תאו שרעה לתומו באחו, ולבי היה נתון כולו לטרף המסכן, שלא היה לו סיכוי במלחמה זו של יחיד נגד רבים. אבל הפגר שימש מזון לארבע לביאות ולגוריהן, לחמש-עשרה צפרדעים, ועוד לכמה מאות זבובים שחגגו עליו במשך כמה ימים. הצדק אולי לא נראה באותה זירה עקובה מדם, אבל הוא בהחלט נעשה.
הלב נצבט למראה צבוע החוזר רעב אל מאורתו לאחר שגורש מפֶגֶר עסיסי על ידי להקת תנים שרצו את הטרף לעצמם. אבל אין דבר צודק מזה כלפי להקת התנים, ששלושה ימים לא בא אוכל אל פיהם. כשזאב טורף כבש זה לא צודק כלפי הכבש, אבל מה עם צדק לזאב? כריש מגיח מהאפילה אל תוך להקת סרדינים במימיו הקפואים של הים הצפוני. למי נתון לבנו, לצייד הלילי הענק העסוק בהשרדות, או למסע הקיום של המוני דגיגים שבא אל קצו?

משחק החיים והמוות

הטבע הוא משחק החיים והמוות שבו נענים טורף ונטרף לחוקי המשחק, ומשמשים פעם בתפקיד של טורף ופעם בתפקיד של נטרף. אין שיעור לאכזריות המאפיינת את הטבע כשאנחנו מתבוננים בכל בעל חי בנפרד. אבל כל המושגים שלנו על צדק מתנפצים לרסיסים מול חוקי הצדק האמיתיים כשאנחנו מתייחסים אל הטבע כשלם.
כשאיילה משמשת טרף ללביאה רעבה הצדק הפרטי מופר, אבל הצדק השלם מתממש, משום שבשרה הרך של האיילה משמש להמשכיות הקיום של הטבע, וזה תכליתו של כל חלק מחלקיו. שלמות החיים ושלמות הטבע הן מעל הכל. הצדק לא נוצר עבור פרט זה או אחר. אין צדק פרטי, משום שצדק לאחד יהיה תמיד עוול לשני, או לזאב או לכבש. כולם חיים זה מזה וכולם מתים זה למען זה בסדירות עקבית חסרת פשרות, כדי לקיים את שרשרת החיים הנצחית שהיא, ורק היא, הצדק בהתגלמותו.

חוקי האיזון

הטבע שומר על עצמו כשלם, לא על אחד ממרכיביו, מכיוון שמנקודת ראותו של הטבע אין לאף אחד ממרכיביו עדיפות על האחרים. לפיכך הוא מאזן ומתקן ויוצר שיווי משקל בכל סטיה שיכולה לפגום בשלמותו.
למשל, כאשר החלו להצטבר הררי האשפה האדירים בערים הגדולות, נדדה שנתם של שוחרי איכות הסביבה. הם היו משוכנעים שהאשפה תקבור אותנו תחתיה. ואז החלו להופיע השחפים הלבנים, ועטו על ערמות הזבל בצהלה גדולה. מאז הם מופיעים מדי שחר בהמוניהם במזבלות העירוניות, ועושים עבודה אקולוגית בעלת ערך אדיר.
בעקבות השחף הופיעה גם הדיה, שהיא עוף טורף במקורה, ומול שפע ההיצע של פסולת ושייריים עשתה הסבה מקצועית, והפכה גם היא למנקת-זבל. וכך ממשיך הטבע לתקן סטיות ולרפא ליקויים, לפעמים על חשבון היחיד, כדי להגן על שלמותו והמשכיותו הנצחית.
אתה יכול לטייל כל שנה בעולם ואני בקושי גומרת את החודש. איזה מין צדק זה? אבל הצדק לא נועד להגן על אדם זה או על אדם אחר. הצדק נועד להגן על השלמות, על הטבע, על העולם, על כלל האנושות ועל כלל החיים, מפני שהשלם מגן על שלמותו והמשכיותו.
תפיסה אגוצנטרית מתקשה לקבל זאת, אבל חוקי הטבע צודקים יותר מכל חוקי הצדק המעוּותים שאנחנו המצאנו. החוקים האגוצנטריים מכוונים תמיד לעשות צדק עם אדם מסוים או עם אוכלוסייה מסוימת, וגורמים עוול לאדם אחר או לקבוצה אחרת. הצדק הרוחני הוא הוליסטי בכך שהוא צודק אך ורק כלפי שלמותו של העולם כישות אחת שלמה ומאוחדת.
כל החוקים האוניברסליים משרתים את השלמות, והצדק היחיד השורר בה הוא קיומה היא, ולא קיומו של פרט זה או אחר המרכיב אותה. הטבע פועל על פי חוק שאי אפשר להפר אותו לפיו החלש מוכרח לסגת מפני החזק יותר והגדולים אוכלים את הקטנים. למשפט הטבע אין שום משמעות מוסרית אינדיווידואלית, וצדק זה, ששייך לכולם, הוא הצודק ביותר.
אינך יכול "לצאת אל הטבע" כי הטבע הוא הכל. הטבע הוא האוקיאנוס על המים והדגה שבו, הצמחייה והאלמוגים, הגאות והשפל, המערבולות ושירת הסירנות, הוא האדמה וכל מה שהיא מצמיחה וכל מה שהיא לוקחת אליה, הוא כל החי וכל הצומח וכל הדומם, הוא כל בני האדם שחיים אתנו, שהיו לפנינו ושיהיו אחרינו. והטבע הוא אתה ואני. אין מלבד זה דבר.
אינך יכול "לצאת אל הטבע" כי הטבע איננו מחוצה לך. הטבע הוא כל מה שאתה, והכרתך בכך היא ראשיתם של חייך הרוחניים. אתה מתחבר להוויה הרוחנית כאשר אתה מוותר על הכוח המדומה שייחסת לעצמך כישות מופרדת לעצמה, ומכיר בכך שאתה חלק מהכוח האמיתי היחיד שקיים. נקודת המוצא של קיומך הרוחני נמצאת אפוא בהכרתך שכוח שהוא גדול ממך ומכל אדם אחר זורם בעורקיך, פועם בלבך ומצית את ניצוצות תבונתך.

צדק קיים רק בעולם הרוחני
דירוג 2.3 כוכבים (46.67%) 3 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

כל אחד מנסה לשנות את בן הזוג

אולי אנחנו לא מודעים לזה, אבל כולנו מנסים לשנות אחד את השני. וכולנו נכשלים בזה כמובן, כי אף אחד לא יכול לכפות על מישהו אחר להשתנות, אבל יש לנו בכל זאת כוח להשפיע אחד על השני, וכדאי שנכיר את הכוח כדי להשתמש בו לטובה.

איך לדבר עם בן הזוג

האם אתם אחד נגד השני או אחד בעד השני? הבטיחו שתוציאו זה מזה את היופי והטוב, ולא את הכיעור והרוע.

שלוש אמונות שגויות נפוצות ביותר בזוגיות

“אל תנסה לשנות אותי כי אני לא צריך להשתנות בשבילך” – זה שקר. האמת היא שבן זוגנו לא נמצא אתנו כדי שנישאר לתמיד עם כל ההתנהגויות האגוצנטריות שלנו. הוא נמצא אתנו כדי לספק את הצורך החשוב ביותר שלנו: לשמש מראה עבורנו כדי שנזהה את הצדדים הילדותיים שלנו שצריכים להתבגר. כך הוא עוזר לנו להרחיב את חכמתנו ולהעמיק את הבנתנו.

מודעות כאן ועכשיו

אם אתה אימפולסיבי, אם אתה שולף מהבטן, אם אתה “אומר מה שאתה מרגיש”, כדאי שתבחן מחדש את רמת המודעות שלך. יש מקום לשיפורים.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות