אין סימנים חיצוניים המבדילים בין אדם רוחני ואדם גשמי. התפקידים שהם ממלאים אינם מעידים לא על כך ולא על כך.
כך גם הטקסים והפולחנים וההתעסקויות שלהם לא מעידים בהכרח על רוחניות, כי אין לרוחניות שום קשר עם דת כלשהי. אדם יכול לקיים את כל המצוות הדתיות קלה כחמורה, ועדיין להיות גשמי לגמרי.
הדבר היחיד המבדיל בין אדם רוחני ובין אדם גשמי הוא כוונה שמולבשת על כל דבר שהם רוצים. האדם האגואיסט רוצה רק מה שיכול להועיל לו או ליהנות אותו בצורה כלשהי. הוא לא מודע לכך, אבל אין לו שום חשבון אחר. גם כל נתינה מצדו נכנסת לפנקס החשבונות שלו.
הוא שואל את עצמו מה כדאי לו ללמוד, או לעבוד, או לעשות, או לקרוא, או ליצור, שיביא לו יוקרה או ביטחון או הכנסה נאה. כשהוא נותן משהו הוא מצפה בסתרי לבו להכרת תודה, או להערכה, או לנתינה בחזרה, או אפילו להרגשה טובה על נדיבותו.
אדם שנותן הרבה מאוד לארגונים שונים לשמירה על הסביבה, אבל נוזף באנשים אחרים שמלכלכים את הסביבה, איננו רוחני. אדם שנותן הרבה מאוד לארגונים להגנה על בעלי חיים, אבל מתנכר לסובבים אותו או לא מתחשב בבני משפחתו, איננו רוחני. אדם שנותן צדקה להרבה ארגוני סיוע, אבל מתנהג בעריצות כלפי אנשים הכפופים לו, איננו רוחני.
רוחניות היא נתינה שאין בה דבר מכל אלה. היא נתינה מתוך אהבה לכל חלק של העולם שבו אנחנו חיים, ומתוך שאיפה לשפר ולחזק וליפות כל דומם וכל צומח וכל חי שבו.
האדם הרוחני רוצה לקבל הרבה גם הוא. גם הוא רוצה ללמוד, גם הוא רוצה לעבוד, גם הוא רוצה לקרוא וליצור ולהתיידד ולצאת לחופשה. הוא ער מאוד לשפע שהעולם מציע לו, והוא לא מחמיץ שום דבר שמגיע אליו. אבל על כל דבר שהוא מקבל מולבשת כוונה להעשיר את עצמו כדי שהוא יוכל להעשיר אחרים.
כשהוא שואל את עצמו מה ללמוד, חבויה שם תמיד גם השאלה איזה ידע הוא יכול לרכוש שיעזור לו לעזור לאחרים. כשהוא בוחר בתחום העיסוק שלו הוא לא יסתפק במקצוע מכניס או יוקרתי, אלא הוא יימשך אל מקצוע שיאפשר לו לתת לאחרים. כשהוא עולה על הבמה הוא לא מחפש את האהבה של הקהל, אלא את ההזדמנות להציע הנאה.
רוחניות היא אם כן חוויה של שייכות לעולם, שהביטוי שלה הוא כוונה לתת מעצמנו לעולם כדי לשפר את העולם. וביטוי כזה הוא היפוכה המוחלט של האגוצנטריות על כל צורותיה.
נקודת מפגש עליונה
השאיפה לתת למסע הנפש כיוון רוחני חייב להוליד את התכונות שיאפשרו להגשים זאת. נתינה רוחנית נבנית מתוך תכונות של אהבה, חסד, צדק, קבלה והגינות, ואלה הם כולם איכויותיה של ההוויה הרוחנית.
אינך יכול לחוות חסד ואהבה כשלבך מלא בכעסים ועלבונות, מכיוון שכעסים ועלבונות הם מוצרי אגו מובהקים. רוחניות היא החיבור של עצמיותך עם אחדות הקיום הכלל אנושי. לכן רוחניות היא הגינות ותום לב, היענות וענווה. והלכי נפש כאלה יכולים לבוא רק ממקום שחותר לחיבורים ולקשרים.
ממקום אגוצנטרי אינך יכול להתחבר עם ממד רוחני גם אם אתה חי באשרם, מניח תפילין, או מדליק קטורת ונרות. האגוצנטריות היא סך-הכל של גאוותנות, צורך בעדיפות, חיפוש שליטה ורגשות תובעניים. המשותף לאיכויות אלה הוא בפירוד שהן יוצרות.
מציאות רוחנית היא נגיעה בנקודות המפגש בין אדם לאדם, לכן היא לא יכולה להתקיים במציאות האגוצנטרית שלנו, ולכן רוחניות אמיתית כל כך נדירה בינינו.
רוחניות היא אם כן החוליה שאמורה לאחד את כולנו למערך גלובלי אחד. היא יוצרת אחדות, והביטוי שלה הוא דרך חיים המאפשרת את האחדות על ידי קבלה, סובלנות ושיתוף. היא הרצון שלנו להיות מקור של אהבה לזולתנו.
כשאנחנו מתעלים אל הממד הרוחני אנחנו מגשימים את אנושיותנו הנשגבה ביותר, משום שבממד הזה אנחנו נשארים רק עם צרכים המשרתים את כוונתנו להיות חלק מהכוח המיטיב בעולם, ואובדים הצרכים המשרתים את האגו שלנו.
כדי להתחבר עם מקורותינו הרוחניים עלינו להיות מודעים מאוד לשלמות עולמנו, ולהשתייכותנו אליו. את המודעות הזאת התכוון שפינוזה בדבריו, שהדרך לאושרו של האדם היא בהכנת שׂכלו לכך שיהיה מסוגל לתפוס את השלמות.
מודעות להיותנו חלקים מתוך שלם אחד היא מקור העוצמה האמיתית שלנו. בלעדיה אין לנו מקור אחר להעצים את עצמנו אלא על ידי חיפוש הערכה איש אצל רעהו. וכל מי שמנסה לשאוב הערכה מהזולת, גוזר על עצמו תלות נצחית באנשים אחרים, שעסוקים גם הם בחיפוש הערכה לעצמם.
הגדול משתקף בקטן
השלם הוא הכל: מה שהיה, מה שיש ומה שיהיה. אין משהו נוסף. זה המוחלט החובק עולם ומלואו, ההתחלה והסוף והאין-סוף, כל החוקים וכל האנרגיות, כל החומרים וכל המשמעויות. זה הסך הכולל של סך-הכל.
אסכולות פילוסופיות שונות רואות ביֶש המוחלט הזה את אלוהים בהיותו סיבת כל הסיבות, העילה הראשונה, מקור כל הדברים ותכלית כל הדברים.
סטיבן הוקינג כותב ב"קיצור תולדות הזמן" שאם חוקי הטבע, שחלים על כל דבר, היו נבחנים לעומקם, היינו מבינים את מוחו של האל. ואיינשטיין אמר: "כל מה שאני רוצה הוא לדעת את מחשבותיו של אלוהים. כל השאר הם פרטים".
בכך הבהירו שני ענקים אלה שבחתירתם להבנת החוקים המפעילים את הטבע, הם חותרים להבנת הדבר השלם, כי הדבר השלם ואלוהים והטבע והשלמות והקיום והרוח - הם כולם אותו דבר עצמו, ואין דבר מלבד זה.
כל חלק של השלמות הוא מיקרוקוסמוס שלה, והשלמות גלומה בכל אחד מחלקיה. כל פרח וכל רמש וכל אדם הם התגלמותם של כל החומרים הקיימים: של תרכובת הגאזים שהם קולטים מהשמש ומהאוויר, של המינרלים שהם סופגים מהאדמה, של כושר החיים והמוות, של יצירת ההמשכיות.
פרויד בנה את כל תורת ההתפתחות שלו על ילד אחד, האנס הקטן, ואת המסקנות שהוציא החיל על כל בני האדם. והמשורר טניסון כתב: "אם אתה מבין את סודו של גרגר אחד, הבנת את כל הבריאה".
הגדול משתקף בקטן והקטן כלול בגדול, ומהלך חייו של כל אחד מאתנו הוא סיפורו המיקרוסקופי של העולם כולו. גם אתה מכיל את כל חומרי הקיום, והנך התגלמותו של כל חומר בעולם. כל אנרגיה וכל פוטנציאל מצויים בך, וכל האבולוציה משתתפת בקיומך.
לחייך יתווסף הממד הרוחני כאשר תחווה את המודעות לכך שמצויה בך כל ההשראה האוניברסלית, ושבחוויה האנושית שלך שותף כל אדם שחי היום, שחי אי פעם בעבר, ושיחייה אי פעם בעתיד.
כל דבר בעולם מפוצל. האמונות הדתיות מפוצלות, האסכולות המדעיות מפוצלות, התיאוריות הפילוסופיות מפוצלות, הגישות הכלכליות מפוצלות, השיטות הפסיכולוגיות מפוצלות. אבל מעל כל אלה קיימת רוח אחת אוניברסלית, ורק היא אינה ניתנת לשום חלוקה.
להיות רוחני פירושו אם כן להרגיש עמוק בתוכנו את העולם כשלם המקיף הכל, ולבטא את תחושת השייכות שלנו אליו על ידי השתוקקות להשתתף בשמירה על כל מה שיש בו.