שתף
שלח לחבר
אימייל
איך להפסיק להיות בני זוג מאשימים ולהתחיל להיות בני זוג מתקנים, ולהביא את היחסים מהרמה הנמוכה של מאבקים לרמה הגבוהה של שיח זוגי מתוך כבוד ואהבה.

רק הגישה שלנו ליחסים תקבע מה יהיה האופי שלהם, אם יהיו אלה יחסי קרבה ואינטימיות או יחסי ריחוק ואיבה. וכל אחד מאתנו מפעיל אחת משתי הגישות העיקריות: הגישה "המאשימה" והגישה "המתקנת".

עניין של גישה

"המאשימים" הם אלה שמאשימים מישהו אחר בבעיות שלהם. אלה צפויים לחיים קשים וליחסים קשים, בלי סיכוי לשנות משהו כל עוד הם לא משנים את הגישה שלהם. "מי אשם כאן", זה מיקוד העניין שלהם, כשהמאמצים שלהם לא מופנים לחיפוש תשובה אמיתית לשאלה הזאת, אלא להבטיח שהאשם יהיה תמיד מישהו אחר.

לעומתם "המתקנים" מגלים נכונות להכיר גם בתפקיד השלילי שלהם עצמם בכל מחלוקת זוגית, ומוכנים לשנות מה שצריך. ואלה צפויים ליחסים של הבנה גוברת והולכת.

מה מבדיל בין שתי גישות אלה? רעיון אחד בלבד: אנחנו גורמים בדיוק לאותן בעיות שעליהן אנחנו מתלוננים, ולכל אחד מבני הזוג יש תפקיד מלא בהן. אבל "המאשימים" לא מסוגלים לראות את זה, והם עושים הכל כדי להוכיח שבן זוגם הוא הגורם היחיד בבעיות האלה. ואילו "המתקנים" מבינים את העיקרון ששני הצדדים שותפים בכל בעיה, והם מתרכזים בתפקיד שהם עצמם ממלאים כדי לתקן אותו.

השאלות שמסתובבות בראשם של "מאשימים" הן תמיד בסגנון של "איך להראות לו כמה הוא פגע בי", "איך לפגוע בו בחזרה כדי שיבין איך אני מרגישה". ותודעתם מספקת להם כל הזמן צידוקים משכנעים לזה. "המתקנים" שואלים את עצמם "מה אני עשיתי" ו"מה אני יכול לעשות", והתודעה שלהם נענית עם התשובות המתאימות: "הרגזתי", "עצבנתי", "הייתי חסר סבלנות".

"המאשימים" מחפשים הסברים: "זה מה שראיתי בבית", "הוא בא מבית כזה", "אנחנו באים מבתים שונים". את המתקנים הסברים לא מעניינים. הם מחפשים שינוי: "אני מתחייב להעיר בנועם", "אני מתחייב להקשיב למה שהוא אומר", "אני מתחייב לומר לו כל יום לפחות דבר חיובי אחד".

אז איפה אנחנו נמצאים על הציר של מאשים-מתקן? כמובן שאף אחד לא נמצא לגמרי בקצה הזה או בקצה הזה, ולכן גם "המתקנים" הטבעיים שבינינו נגועים לא מעט בנטייה להאשים. משום כך לא כדאי שנמהר לייחס לעצמנו מנטליות של "מתקנים", כי זה רק ימנע מאתנו לראות את "המנטליות המאשימה" שלנו בפעולה ולעצור אותה.

"מאשימים" לא ערים לצד "המאשים" שלהם, ולכן הם יהיו תמיד ראשונים שיחשבו שהם "ממש מתקנים". וכמובן שהם יהיו גם אחרונים לעשות משהו משמעותי לתיקון הגישה שלהם. "מתקנים" מטבעם ערים הרבה יותר לצד "המאשים" שלהם, וזה מפריע להם במידה מספקת כדי לאלף את תודעתם להחליף האשמות בתיקונים.

ואם אתם לא בטוחים איפה אתם ממוקמים על הציר של מאשים-מתקן, היחסים יספרו לכם את כל האמת על כך. אז מה רמת האינטימיות ביניכם? מה רמת החברות? מה רמת השותפות? בשאלות האלה תמצאו את התשובה.

האשמה או תיקון – הכל עניין של גישה
דירוג 3.5 כוכבים (69.23%) 13 הצבעות

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

מצב לחץ אפשר להרגיש טוב גם שם

אפשר להגיב על מצב לחץ בהסתלקות. אפשר להגיב במלחמה. וגם אפשר לתת למצב הלחץ לפעול לטובתך. כשאתה בורח ממצב הלחץ אתה לא פותר דבר, וקרוב לוודאי שהוא ירדוף אחריך.

לדעת לריב נכון

אבל איזו תועלת אפשר למצוא בקונפליקט? אם הם רבים למשל מכיוון שהוא רוצה סקס שבע פעמים בשבוע והיא רוצה רק פעם בשבועיים, מה יכול להיות כאן מועיל?
חשוב לזכור שקונפליקט לא מתעורר כדי לקרוע אותנו לגזרים. לריב נכון מאפשר לנו לראות לנו איפה היחסים התקררו, איפה התרחקנו, איפה השעמום השתלט עלינו, איפה התסכול מכרסם באהבה שלנו. והוא קורא לנו לשים לב ולתקן.

אל תאמינו להבטחות

אל תאמינו לאף הבטחה של מישהו אחר, וקודם כל אל תאמינו לאף הבטחה של עצמכם, כי אף אחד לא מקיים את ההבטחות שלו, גם לא אתם. אבל האם יש אלטרנטיבה להבטחות?

איך להפסיק להיות בני זוג מאשימים ולהתחיל להיות בני זוג מתקנים, ולהביא את היחסים מהרמה הנמוכה של מאבקים לרמה הגבוהה של שיח זוגי מתוך כבוד ואהבה.

רק הגישה שלנו ליחסים תקבע מה יהיה האופי שלהם, אם יהיו אלה יחסי קרבה ואינטימיות או יחסי ריחוק ואיבה. וכל אחד מאתנו מפעיל אחת משתי הגישות העיקריות: הגישה "המאשימה" והגישה "המתקנת".

עניין של גישה

"המאשימים" הם אלה שמאשימים מישהו אחר בבעיות שלהם. אלה צפויים לחיים קשים וליחסים קשים, בלי סיכוי לשנות משהו כל עוד הם לא משנים את הגישה שלהם. "מי אשם כאן", זה מיקוד העניין שלהם, כשהמאמצים שלהם לא מופנים לחיפוש תשובה אמיתית לשאלה הזאת, אלא להבטיח שהאשם יהיה תמיד מישהו אחר.

לעומתם "המתקנים" מגלים נכונות להכיר גם בתפקיד השלילי שלהם עצמם בכל מחלוקת זוגית, ומוכנים לשנות מה שצריך. ואלה צפויים ליחסים של הבנה גוברת והולכת.

מה מבדיל בין שתי גישות אלה? רעיון אחד בלבד: אנחנו גורמים בדיוק לאותן בעיות שעליהן אנחנו מתלוננים, ולכל אחד מבני הזוג יש תפקיד מלא בהן. אבל "המאשימים" לא מסוגלים לראות את זה, והם עושים הכל כדי להוכיח שבן זוגם הוא הגורם היחיד בבעיות האלה. ואילו "המתקנים" מבינים את העיקרון ששני הצדדים שותפים בכל בעיה, והם מתרכזים בתפקיד שהם עצמם ממלאים כדי לתקן אותו.

השאלות שמסתובבות בראשם של "מאשימים" הן תמיד בסגנון של "איך להראות לו כמה הוא פגע בי", "איך לפגוע בו בחזרה כדי שיבין איך אני מרגישה". ותודעתם מספקת להם כל הזמן צידוקים משכנעים לזה. "המתקנים" שואלים את עצמם "מה אני עשיתי" ו"מה אני יכול לעשות", והתודעה שלהם נענית עם התשובות המתאימות: "הרגזתי", "עצבנתי", "הייתי חסר סבלנות".

"המאשימים" מחפשים הסברים: "זה מה שראיתי בבית", "הוא בא מבית כזה", "אנחנו באים מבתים שונים". את המתקנים הסברים לא מעניינים. הם מחפשים שינוי: "אני מתחייב להעיר בנועם", "אני מתחייב להקשיב למה שהוא אומר", "אני מתחייב לומר לו כל יום לפחות דבר חיובי אחד".

אז איפה אנחנו נמצאים על הציר של מאשים-מתקן? כמובן שאף אחד לא נמצא לגמרי בקצה הזה או בקצה הזה, ולכן גם "המתקנים" הטבעיים שבינינו נגועים לא מעט בנטייה להאשים. משום כך לא כדאי שנמהר לייחס לעצמנו מנטליות של "מתקנים", כי זה רק ימנע מאתנו לראות את "המנטליות המאשימה" שלנו בפעולה ולעצור אותה.

"מאשימים" לא ערים לצד "המאשים" שלהם, ולכן הם יהיו תמיד ראשונים שיחשבו שהם "ממש מתקנים". וכמובן שהם יהיו גם אחרונים לעשות משהו משמעותי לתיקון הגישה שלהם. "מתקנים" מטבעם ערים הרבה יותר לצד "המאשים" שלהם, וזה מפריע להם במידה מספקת כדי לאלף את תודעתם להחליף האשמות בתיקונים.

ואם אתם לא בטוחים איפה אתם ממוקמים על הציר של מאשים-מתקן, היחסים יספרו לכם את כל האמת על כך. אז מה רמת האינטימיות ביניכם? מה רמת החברות? מה רמת השותפות? בשאלות האלה תמצאו את התשובה.

האשמה או תיקון – הכל עניין של גישה
דירוג 3.5 כוכבים (69.23%) 13 הצבעות

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

תקועים במרתף האגו

האגו של כולנו ענק, והכחשה לא תעזור. אז מוטב שנכיר את פרצופיו השונים: תלות בהערכה, צורך להיות יותר, צורך למתוח ביקורת, רגישות יתר, הרגשה שמגיע לנו, צורך להיות צודקים, לוקחים הכל אישית. וזה לא הכל.

מה לעשות אם הוא בגד בך

לעזוב אותו, להעניש אותו, לנקום בו עם גבר אחר, אלה שלוש אפשרויות תגובה לאחר בגידה של בן הזוג. אבל יש עוד אפשרות, והיא מוצעת לאלה שלא מוותרות על הסיכוי לחיות באהבה ובאמון עם בן זוגן.

להתאהב בחיים

איך נוכל להתאהב בחיים למרות העבר? העבר הוא עבור רבים בינינו אותו חלק של חיינו שבו התנסינו בעיקר בכאב ובקשיים. לא חיבקו אותנו, לא קיבלו אותנו, לא הקשיבו לנו, לא נתנו לנו הזדמנות, ובגלל זה אנחנו היום “כאלה”. ורבים בינינו מבלים שנים בשיחות על העבר כדי לנסות להבין אותו, לפתור אותו ולסלוח לו, כי אז אולי אז לא נהיה יותר “כאלה”.

עכשיו הוא הזמן

הבטח שחובה ואחריות יהיו במקום גבוה יותר מתירוצים והצדקות בסולם העדיפויות שלך.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות