אמא הודיעה לארי הקטן שבן דודו יוגב עומד להגיע לביקור מהעיר הגדולה. ארי הקטן התרגש מאוד. אבל אז, כשיוגב יצא ממכונית הוריו, ארי הקטן פרץ בבכי. "מה קרה"? נדהמה אמא. וארי הסביר: "חשבתי שיוגב הוא ארנב". מה הפואנטה? קודם אנחנו יוצרים בתודעתנו ציפיות מוקדמות לגבי מה שאנחנו עומדים לקבל, ואז אנחנו כועסים ומאוכזבים שקיבלנו דבר אחר.

אתם פוגשים מישהו, ואתם מחליטים שזה האדם המתאים להזדקן אתו כי הוא מעניק ומתחשב ומקשיב ורוצה רק את טובתכם. נפלא, פגשתם את כל הטוב והיפה שבו. אבל לא לקחתם בחשבון שלמקסים הזה יש צדדים נוספים שעדיין לא פגשתם, ושאתם עתידים לפגוש כשתראו אותו מתמודד עם הקונפליקטים שהחיים מכינים לכם: מי ישטוף את הכלים, מי יקום בלילה, מי יתנצל הראשון.

כלומר, הכרתם אדם מדהים ומסור ואוהב ומעניק, אבל עדיין לא ראיתם אותו בנסיבות שבהן הוא מתרגז כי אתם דורשים ממנו לוותר על משהו שהוא רוצה, או כשהוא נפגע כשאתם נוהגים כלפיו בלי התחשבות, או כשהוא מודאג כי אתם לא שמים לב להוצאות הכספיות שלכם.

כלומר, הכרתם אדם שתמיד רוצה את טובתכם, ופיתחתם ציפיות מוקדמות לחיים נפלאים תמיד. או במילים פשוטות, ציפיתם לארנב וקיבלתם אדם שהוא בשר ודם. ומתברר שלפעמים הוא עושה טעויות, ולפעמים הוא פוגע, ולפעמים הוא מתעצל, ולפעמים הוא מרוכז בעצמו, ולפעמים הוא קמצן או בזבזן, ולפעמים הוא בלתי נסבל כי הוא לחוץ או פגוע.

או במילים עוד יותר פשוטות, פגשתם באדם שיש לו יותר מאשר צד אחד. למעשה, יש לו הרבה צדדים. כמו לכולנו וכמו גם לכם. ואל כל הצדדים האלה אתם מתוודעים בהדרגה, במהלך החיים המשותפים שלכם, כשהם משתקפים מתוך המצבים השונים ביניכם. במצב אחד הוא ירגיש כעס כלפיכם, במצב שני הוא ירגיש עלבון מההתנהגות שלכם, ובכל מצב כזה תגלו אדם אחר. ואז אתם אומללים כי אתם מרגישים מרומים, כי פעם הוא היה כל כך נחמד ומתחשב, ומתברר שהוא יודע גם להיות פוגע ודוחה.

אבל בעצם אין לכם שום סיבה להרגיש מרומים, כי המקסים המדהים הזה בכלל לא הבטיח לכם להיות תמיד מקסים ומדהים. את זה רק אתם הבטחתם לעצמכם על ידי הציפיות המוקדמות שפיתחתם. ובעצם פשוט הגעתם למערכת יחסים לא מוכנים. לא הבנתם שאתם יוצרים יחסים עם אדם שהוא הרבה דברים. הוא לא רק מקסים ומדהים, לא רק מתחשב וסלחני, לא רק אכפתי ומוותר, אלא לפעמים הוא זעוף ומדוכא ומתנכר, בדיוק כמוכם. ואז אתם כועסים עליו שהוא לפעמים לא כפי שאתם רוצים שהוא יהיה, אלא כפי שהוא אמור להיות במצב הזה.

ציפיות מוקדמות הן הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו איך בן זוגנו אמור להתייחס אלינו תמיד. כי הרי האדם שהכרתם התייחס אליכם באהבה ובהתחשבות תמיד. אבל מה שוכחות הציפיות שלכם לספסר לכם? שיש תמיד קשר בין הקסם והנחמדות שלו אליכם, ובין הקסם והנחמדות שלכם אליו. וכשאתם לא מעניקים לו את הקסם והנחמדות שלכם, הפלא ופלא אתם לא מקבלים ממנו את הנחמדות והקסם שלו.

אז זה בעצם כל סיפור היחסים שמעולם לא חשבנו עליו: אין קסם ונחמדות ככה סתם כשלעצמם. יש רק קסם ונחמדות של צד אחד בתגובה לקסם ולנחמדות של הצד השני. ואם אין קסם ונחמדות כאן, לא יהיו גם קסם ונחמדות שם. ורק אדם עם מחשבה משובשת מצפה לקבל מבן זוגו התחשבות ואהבה גם כשבן זוגו לא מרגיש בעצמו שחושבים על הצרכים שלו.

אז זאת המציאות: היחס הטוב של בן זוגכם הוא אף פעם לא מובן מאליו. וגם זאת המציאות: היחס של בן זוגנו הוא תמיד על תנאי, בתגובה ליחס שלנו אליו. אין אדם מקסים ככה סתם, בכל הנסיבות ובכל המצבים. כל אדם הוא נחמד כשנחמדים אליו, ולא נחמד כשלא נחמדים אליו.

זה תמיד הולך ביחד: היחס שאנחנו נותנים יחד עם היחס שאנחנו מקבלים. אם מצד אחד יהיה יחס טוב, יהיה יחס טוב גם מהצד השני. לא מציאותי? כמובן שלא. עד שתעשו את זה למציאותי. ואם מונח לידכם מישהו שלא מוכן להיות נחמד גם כשאתם נחמדים? בשביל זה בדיוק יש לכם דלת.