שתף
שלח לחבר
אימייל
אם את בררנית ומתבדלת, עטופה באיכות של פרימדונה ועסוקה ברצף של דרמות, את שייכת כנראה לטיפוס הזה. למדי לגלות שיציבות יכולה להיות מהנה הרבה יותר מסערות.

רוב התינוקות הובאו, כידוע, עטופים בחיתול ארוך על ידי חסידה מעופפת. לא כן החבילה הקטנה שהכילה את "הדרמטית". היא הגיעה ישר מארץ הפלאות, כשידה הקטנה נאחזת בקרן ירח. הייעוד שלה הוא לחיות בשירה, מקור ההשראה שלה הוא הדמיון, החלום שלה הוא להקרין שלום ואהבה, המניע שלה הוא להיות מקורית ומיוחדת.

אף אחת מאתנו אינה רוצה להיות אדם רגיל. כל אחת רוצה להאמין שיש בה משהו מיוחד, מכיוון שבכל אחת מאתנו מקננת "דרמטית" קטנה. אבל אם את מוצאת את עצמך תמיד נראית אחרת או חושבת אחרת או רוצה דבר אחר או מתנהלת בצורה אחרת, הדברים הבאים מכוונים אליך, משום שאת שייכת כנראה לטיפוס "הדרמטית".

"הדרמטית" היא רומנטיקנית של המימוש העצמי. היא מככבת באגדה קסומה שנכתבה במיוחד עבורה. "אני פרפר חופשי", היא אומרת. היא חווה את עולמה הרגשי בעוצמה גדולה. בעוד נשים אחרות מגדלות את ילדיהן, היא עוסקת בהתבוננות עצמית, כותבת שירים ויוצרת אסתטיקה.

היא מבטאת את עצמה בשפה של משמעויות וסמלים שלא תמיד מובנת לסובבים אותה. היא מרגישה דברים לעומק, האינטואיציות שלה הן המצפן שלה, היא חווה את האחדות הקוסמית, היא מחוברת לאנרגיות.

הילה של התבדלות מסתורית אופפת אותה, עם איכות של פרימדונה דרמטית. היא בררנית ומסוגננת, אבל דימוי המעמקים מתאר אותה הכי טוב. היא כמהה למה שאיננו ועורגת למה שחסר. היא רוצה תמיד מה שאין לה, משום שהיא לא רוצה את הדברים שרוצים כולם.

שומרת ההילה

הצורך להיות שונה הוא הדילמה הקיומית של "הדרמטית". כל הזהות העצמית שלה מבוססת על ההרגשה ש"אני לא הם". יותר מכל דבר אחר מפחיד אותה הסיכוי להיות רגילה, ממוצעת, סתמית, בינונית, אחת מ"כל האנשים האלה". היא לא מרגישה שייכת למציאות האפורה, והיא מנסה לרומם אותה על ידי פנטזיות.

הצורך הנואש להיות אחרת הוא תוצאה של פחד מבנליות. היא מרגישה שהיא קיימת רק כשהיא בטוחה שהיא אחרת. ומכיוון שאיש אינו יחיד ומיוחד, והדברים שבהם אנחנו דומים איש לרעהו רבים לאין שיעור מהדברים שבהם אנחנו שונים זה מזה, היא נאלצת לבנות את הזהות העצמית שלה מאשליות.

היא משלה את עצמה שהיא נמדדת על פי סטנדרד שונה, שהיא לא שגרתית, ושבינוניות היא עולמם האפור של המרובעים סביבה ולא שלה. היא בזה להולכי-הרגל של החיים. בעיניה "הם" חסרי צביון אישי וחסרי סימן היכר, והיא נחושה בדעתה לא להיכנס לתוך הדפוסים המוסכמים "שלהם". "אני אדם לא קונבנציונלי", היא אומרת, ועושה הכל כדי שהופעתה ודעותיה וסגנון חייה יוכיחו את זה.

אבל קשה לשמור על ההילה שלא תזוז ממקומה כשצריך לדאוג גם לצרכים הקיומיים. ואכן בתחום זה יש ל"דרמטית" קשיים לעתים קרובות. היא מרגישה זרה בעולם העשייה. "אני אמנית, אני לא יכולה לעבוד במשרד", היא מסבירה מדוע אינה מוצאת את מקומה בעבודה מסודרת.

אם היא חייבת לעסוק בעבודה שגרתית, היא מרגישה לכודה בצבת הארציות הבינונית. "זה פשוט לא אני", היא מסבירה מדוע היא לא מסתדרת עם דרישות העבודה.

היא לא רואה בקריירה רק סידור מעשי. הקריירה שלה חייבת להתאים לצרכיה המיוחדים, וחייבת לאפשר לה להגשים את עצמה.

היא פוחדת שעיסוק שאיננו עונה על צרכיה העמוקים יטביע אותה בתוך האלמוניות של המוני המתפרנסים המרובעים והיציבים. לכן, בתור נושאת חותם האינדיווידואליות, נדמה לה שהיא פטורה מחיים רגילים.

הבעיה היא שרוב המשׂרות מותאמות לחלק "המרובע" של האוכלוסייה. לכן הרבה מהמקצועות "הרגילים" בשוק העבודה פסולים בעיני "הדרמטית". כתוצאה מכך קורים שני דברים: היא מתקשה במקרים רבים לעמוד בהתחייבויות מקצועיות ולהתמודד עם דרישות ביצועיות, והאפשרויות לתרום משהו משמעותי מעצמה מוגבלות מאוד.

מלכת הדרמה בזוגיות

מכיוון ש"הדרמטית" מטפחת כל כך את השונה שבה, היא מותחת גבול ברור בינה ובין אנשים אחרים. המסר שלה ברור: אני משהו אחר. ומסר כזה אינו מאפשר חיבור ושיתוף. זה מסר מרחיק, מפריד ומבדיל, והוא הופך לחומה מפרידה בזוגיות, מכיוון שהוא מדגיש את ההבדל ומטשטש את המשותף. וכך, אשליית המיוחדות יוצרת גבול חד בין "אני" ו"אתה".

כמו כל דבר אחר, גם הזוגיות של "הדרמטית" צריכה להיות שונה ומיוחדת. היא לא רוצה יחסים רגילים. היא רוצה מסתורין, פלא, נס, כישוף. היא רוצה לחן ופיוט. היא רוצה להיות גיבורת רומן. ומכיוון שלא נולד עדיין בן הזוג שיעמוד בקריטריונים האידיאליים שלה, היא רוקמת פנטזיה של המיתוס הנכסף, ומנסה להלביש אותה על בן זוגה.

אבל החיים אינם שירה. החיים הם פרוזה של תשלום חשבונות ובכי תינוק בלילה, של צרכים לא מסופקים וציפיות לא ממומשות, ומהר מאוד היא מגלה לתדהמתה שנסיך האגדות שלה אינו אלא אדם רגיל. היא מתחילה ליצור דרמות כדי לתת ליחסים איכות תיאטרלית. היא עצובה, היא כועסת, היא מנחמת, היא מושיעה, ומצבי רוחה המתחלפים במהירות ובקיצוניות הופכים את היחסים לשבירים כמו מערכת כלי חרסינה. עד למפץ הגדול.

מיד לאחר הפרידה, קסם המרחק שוב פועל עליה, מכיוון שמרחוק כל אחד יכול להיראות כמו מיתוס. היא מודיעה לאקס המורחק שהיא מוכנה לחזור אליה. אבל מקרוב כל אחד הוא רגיל וממוצע, והמיתוס חוזר ומקבל צו פינוי. וכך היא חיה בקונפליקט הפכפך של "רוצה מה שאין" ו"לא רוצה מה שיש".

היא מושכת את בן זוגה לתוך מחזור אין-סופי של אהבה-שנאה. היא מתרחקת כאשר הוא מחפש את קרבתה, ומתקרבת כאשר הוא רוצה להסתלק. כשהוא שם "זה לא זה", כשהוא לא שם "הוא חסר לה", ודפוס החיבור-פירוד אינו מאפשר לה לחוות יציבות. וכך, אשליית המיוחדות היא האויב הגדול של יחסים אינטימיים.

"הדרמטית" המחוברת

רק כשמתקלף הפאתוס, מתגלה הקסם האמיתי של "הדרמטית". היא שוברת את המעגל הסגור סביבה כשהיא תופסת שהיא מגינה למעשה על הילה מדומה, מכיוון שכל אחד מיוחד בדרכו המיוחדת, ולכן היא אינה מיוחדת יותר מהאחרים.

הבנה זו מאפשרת לה לנחות על הקרקע, ולהתחבר למציאות לא רק עם משק כנפיים, אלא גם עם נטיעת שורשים. המימוש העצמי הרומנטי הופך למימוש עצמי מציאותי, והנוצה המעופפת הופכת לאישה המחוברת לחיים.

כל חייה היא חשבה שאם היא תהיה דומה לאחרים היא תימחק. בלי בגד מיוחד, בלי סגנון מיוחד, בלי עיסוק מיוחד, בלי אמונות מיוחדות, בלי סגנון דיבור מיוחד, מי היא בכלל? אבל כשהיא משתחררת מהפחד להיעלם באלמוניות, מתגלה האדם האותנטי שבה.

זוהי נקודת תפנית. ובנקודה זו צפויה ל"דרמטית" המחוברת ההפתעה הגדולה ביותר: היא מגלה שאינדיווידואליות אמיתית אינה דורשת יצירת חיץ בינה ובין אנשים אחרים. להיפך, ככל שהיא מזהה את המשותף לה ולאנשים אחרים, היא מגלה הרבה יותר דרכים לבטא את הייחודיות שלה.

כשהיא מפתחת תחושת שייכות לסביבה היא לא מוחקת את עצמה, אלא היא מוחקת גבולות בינה ובין האחרים. בדרך זו היא מעניקה לעצמה הזדמנות לחוות אחדות בלי לוותר על ייחודיות. ובכך היא מעניקה לעצמה גם הזדמנות להישמע בקול גדול.

היא לומדת שחיבור אמיתי עם העצמי האותנטי שלה מחייב אותה להתחבר עם העולם, לא להפריד את עצמה ממנו. אין אפשרות אחרת. והתחברות עם העולם אינה יכולה להתרחש על ידי הדגשת הדברים השונים.

וכשהיא מבינה שאת עוצמתה האמיתית היא יכולה לשאוב רק מהמעיין המשותף שממנו שותים כולנו, היא משלימה עם העולם ועם עצמה. היא מפסיקה לבוז לאנשים אחרים העוסקים במאבקי הקיום, ומתחילה לראות בכל אחד שותף במסע.

היא מרחיבה את טווח ההתנסויות שהיא מרשה לעצמה, והיא לומדת לומר "כן" למציאות על כל היבטיה. וכשהיא נפתחת לטווח גדול יותר של עשייה, היא מוצאת את דרכה הייחודית לבטא את עצמה לא על ידי בדלנות והתנגדות, אלא דווקא על ידי חיפוש דרכים להעניק לעולם משהו יפה וטוב.

ככל שהיא לומדת לקבל את המציאות, היא יכולה לתעל את יעדיה האישיים למגמות שהסביבה תרוויח מהן, והיא לומדת להכיר את החיבור בין השראה ובין עשייה. כך הופכת "הדרמטית" המחוברת לאמנית של החיים, משום שבכל דבר שהיא עוסקת היא יוצרת משהו קצת אחר, משום שכל רגע אפרורי היא יכולה להפוך למקור של אור, ומשום שהיא יודעת להשתמש ברגשות ליצירת הרמוניה.

הדרמטית
דירוג 4.4 כוכבים (88.57%) 7 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

להציל את הזוגיות

אם לעומת זאת מעניין אתכם בעיקר מה קשה לכם ומה אתם רוצים ממנו, ואם לא מעניין אתכם מה הוא מספר ואתם בקושי עונים, ואם אתם רואים בעיקר את החסרונות שלו, אתם חיים גב אל גב.
כשאתם מפנים את הגב אחד אל השני היחסים שלכם נכנסים לירידה. והבעיה עם ירידה שהיא צוברת תנופה, עד שקשה מאוד לעצור את ההתדרדרות.

טיפול בזוגיות

האם טיפול בבעיות זוגיות חייב להיות ארוך? הסוגיה של משך זמן הטיפול תופסת מקום מרכזי בהתלבטויות של אנשים הפונים לטיפולים מכל סוג, בין אם זה

איך להכשיל את הזוגיות

יש דרכים רבות ומגוונות להכשיל את הזוגיות, אבל אנחנו בחרנו עבורכם את עשר הדרכים היעילות ביותר לקצר את היחסים, ולהבטיח ששניכם תהיות אומללים כל יום.

אם את בררנית ומתבדלת, עטופה באיכות של פרימדונה ועסוקה ברצף של דרמות, את שייכת כנראה לטיפוס הזה. למדי לגלות שיציבות יכולה להיות מהנה הרבה יותר מסערות.

רוב התינוקות הובאו, כידוע, עטופים בחיתול ארוך על ידי חסידה מעופפת. לא כן החבילה הקטנה שהכילה את "הדרמטית". היא הגיעה ישר מארץ הפלאות, כשידה הקטנה נאחזת בקרן ירח. הייעוד שלה הוא לחיות בשירה, מקור ההשראה שלה הוא הדמיון, החלום שלה הוא להקרין שלום ואהבה, המניע שלה הוא להיות מקורית ומיוחדת.

אף אחת מאתנו אינה רוצה להיות אדם רגיל. כל אחת רוצה להאמין שיש בה משהו מיוחד, מכיוון שבכל אחת מאתנו מקננת "דרמטית" קטנה. אבל אם את מוצאת את עצמך תמיד נראית אחרת או חושבת אחרת או רוצה דבר אחר או מתנהלת בצורה אחרת, הדברים הבאים מכוונים אליך, משום שאת שייכת כנראה לטיפוס "הדרמטית".

"הדרמטית" היא רומנטיקנית של המימוש העצמי. היא מככבת באגדה קסומה שנכתבה במיוחד עבורה. "אני פרפר חופשי", היא אומרת. היא חווה את עולמה הרגשי בעוצמה גדולה. בעוד נשים אחרות מגדלות את ילדיהן, היא עוסקת בהתבוננות עצמית, כותבת שירים ויוצרת אסתטיקה.

היא מבטאת את עצמה בשפה של משמעויות וסמלים שלא תמיד מובנת לסובבים אותה. היא מרגישה דברים לעומק, האינטואיציות שלה הן המצפן שלה, היא חווה את האחדות הקוסמית, היא מחוברת לאנרגיות.

הילה של התבדלות מסתורית אופפת אותה, עם איכות של פרימדונה דרמטית. היא בררנית ומסוגננת, אבל דימוי המעמקים מתאר אותה הכי טוב. היא כמהה למה שאיננו ועורגת למה שחסר. היא רוצה תמיד מה שאין לה, משום שהיא לא רוצה את הדברים שרוצים כולם.

שומרת ההילה

הצורך להיות שונה הוא הדילמה הקיומית של "הדרמטית". כל הזהות העצמית שלה מבוססת על ההרגשה ש"אני לא הם". יותר מכל דבר אחר מפחיד אותה הסיכוי להיות רגילה, ממוצעת, סתמית, בינונית, אחת מ"כל האנשים האלה". היא לא מרגישה שייכת למציאות האפורה, והיא מנסה לרומם אותה על ידי פנטזיות.

הצורך הנואש להיות אחרת הוא תוצאה של פחד מבנליות. היא מרגישה שהיא קיימת רק כשהיא בטוחה שהיא אחרת. ומכיוון שאיש אינו יחיד ומיוחד, והדברים שבהם אנחנו דומים איש לרעהו רבים לאין שיעור מהדברים שבהם אנחנו שונים זה מזה, היא נאלצת לבנות את הזהות העצמית שלה מאשליות.

היא משלה את עצמה שהיא נמדדת על פי סטנדרד שונה, שהיא לא שגרתית, ושבינוניות היא עולמם האפור של המרובעים סביבה ולא שלה. היא בזה להולכי-הרגל של החיים. בעיניה "הם" חסרי צביון אישי וחסרי סימן היכר, והיא נחושה בדעתה לא להיכנס לתוך הדפוסים המוסכמים "שלהם". "אני אדם לא קונבנציונלי", היא אומרת, ועושה הכל כדי שהופעתה ודעותיה וסגנון חייה יוכיחו את זה.

אבל קשה לשמור על ההילה שלא תזוז ממקומה כשצריך לדאוג גם לצרכים הקיומיים. ואכן בתחום זה יש ל"דרמטית" קשיים לעתים קרובות. היא מרגישה זרה בעולם העשייה. "אני אמנית, אני לא יכולה לעבוד במשרד", היא מסבירה מדוע אינה מוצאת את מקומה בעבודה מסודרת.

אם היא חייבת לעסוק בעבודה שגרתית, היא מרגישה לכודה בצבת הארציות הבינונית. "זה פשוט לא אני", היא מסבירה מדוע היא לא מסתדרת עם דרישות העבודה.

היא לא רואה בקריירה רק סידור מעשי. הקריירה שלה חייבת להתאים לצרכיה המיוחדים, וחייבת לאפשר לה להגשים את עצמה.

היא פוחדת שעיסוק שאיננו עונה על צרכיה העמוקים יטביע אותה בתוך האלמוניות של המוני המתפרנסים המרובעים והיציבים. לכן, בתור נושאת חותם האינדיווידואליות, נדמה לה שהיא פטורה מחיים רגילים.

הבעיה היא שרוב המשׂרות מותאמות לחלק "המרובע" של האוכלוסייה. לכן הרבה מהמקצועות "הרגילים" בשוק העבודה פסולים בעיני "הדרמטית". כתוצאה מכך קורים שני דברים: היא מתקשה במקרים רבים לעמוד בהתחייבויות מקצועיות ולהתמודד עם דרישות ביצועיות, והאפשרויות לתרום משהו משמעותי מעצמה מוגבלות מאוד.

מלכת הדרמה בזוגיות

מכיוון ש"הדרמטית" מטפחת כל כך את השונה שבה, היא מותחת גבול ברור בינה ובין אנשים אחרים. המסר שלה ברור: אני משהו אחר. ומסר כזה אינו מאפשר חיבור ושיתוף. זה מסר מרחיק, מפריד ומבדיל, והוא הופך לחומה מפרידה בזוגיות, מכיוון שהוא מדגיש את ההבדל ומטשטש את המשותף. וכך, אשליית המיוחדות יוצרת גבול חד בין "אני" ו"אתה".

כמו כל דבר אחר, גם הזוגיות של "הדרמטית" צריכה להיות שונה ומיוחדת. היא לא רוצה יחסים רגילים. היא רוצה מסתורין, פלא, נס, כישוף. היא רוצה לחן ופיוט. היא רוצה להיות גיבורת רומן. ומכיוון שלא נולד עדיין בן הזוג שיעמוד בקריטריונים האידיאליים שלה, היא רוקמת פנטזיה של המיתוס הנכסף, ומנסה להלביש אותה על בן זוגה.

אבל החיים אינם שירה. החיים הם פרוזה של תשלום חשבונות ובכי תינוק בלילה, של צרכים לא מסופקים וציפיות לא ממומשות, ומהר מאוד היא מגלה לתדהמתה שנסיך האגדות שלה אינו אלא אדם רגיל. היא מתחילה ליצור דרמות כדי לתת ליחסים איכות תיאטרלית. היא עצובה, היא כועסת, היא מנחמת, היא מושיעה, ומצבי רוחה המתחלפים במהירות ובקיצוניות הופכים את היחסים לשבירים כמו מערכת כלי חרסינה. עד למפץ הגדול.

מיד לאחר הפרידה, קסם המרחק שוב פועל עליה, מכיוון שמרחוק כל אחד יכול להיראות כמו מיתוס. היא מודיעה לאקס המורחק שהיא מוכנה לחזור אליה. אבל מקרוב כל אחד הוא רגיל וממוצע, והמיתוס חוזר ומקבל צו פינוי. וכך היא חיה בקונפליקט הפכפך של "רוצה מה שאין" ו"לא רוצה מה שיש".

היא מושכת את בן זוגה לתוך מחזור אין-סופי של אהבה-שנאה. היא מתרחקת כאשר הוא מחפש את קרבתה, ומתקרבת כאשר הוא רוצה להסתלק. כשהוא שם "זה לא זה", כשהוא לא שם "הוא חסר לה", ודפוס החיבור-פירוד אינו מאפשר לה לחוות יציבות. וכך, אשליית המיוחדות היא האויב הגדול של יחסים אינטימיים.

"הדרמטית" המחוברת

רק כשמתקלף הפאתוס, מתגלה הקסם האמיתי של "הדרמטית". היא שוברת את המעגל הסגור סביבה כשהיא תופסת שהיא מגינה למעשה על הילה מדומה, מכיוון שכל אחד מיוחד בדרכו המיוחדת, ולכן היא אינה מיוחדת יותר מהאחרים.

הבנה זו מאפשרת לה לנחות על הקרקע, ולהתחבר למציאות לא רק עם משק כנפיים, אלא גם עם נטיעת שורשים. המימוש העצמי הרומנטי הופך למימוש עצמי מציאותי, והנוצה המעופפת הופכת לאישה המחוברת לחיים.

כל חייה היא חשבה שאם היא תהיה דומה לאחרים היא תימחק. בלי בגד מיוחד, בלי סגנון מיוחד, בלי עיסוק מיוחד, בלי אמונות מיוחדות, בלי סגנון דיבור מיוחד, מי היא בכלל? אבל כשהיא משתחררת מהפחד להיעלם באלמוניות, מתגלה האדם האותנטי שבה.

זוהי נקודת תפנית. ובנקודה זו צפויה ל"דרמטית" המחוברת ההפתעה הגדולה ביותר: היא מגלה שאינדיווידואליות אמיתית אינה דורשת יצירת חיץ בינה ובין אנשים אחרים. להיפך, ככל שהיא מזהה את המשותף לה ולאנשים אחרים, היא מגלה הרבה יותר דרכים לבטא את הייחודיות שלה.

כשהיא מפתחת תחושת שייכות לסביבה היא לא מוחקת את עצמה, אלא היא מוחקת גבולות בינה ובין האחרים. בדרך זו היא מעניקה לעצמה הזדמנות לחוות אחדות בלי לוותר על ייחודיות. ובכך היא מעניקה לעצמה גם הזדמנות להישמע בקול גדול.

היא לומדת שחיבור אמיתי עם העצמי האותנטי שלה מחייב אותה להתחבר עם העולם, לא להפריד את עצמה ממנו. אין אפשרות אחרת. והתחברות עם העולם אינה יכולה להתרחש על ידי הדגשת הדברים השונים.

וכשהיא מבינה שאת עוצמתה האמיתית היא יכולה לשאוב רק מהמעיין המשותף שממנו שותים כולנו, היא משלימה עם העולם ועם עצמה. היא מפסיקה לבוז לאנשים אחרים העוסקים במאבקי הקיום, ומתחילה לראות בכל אחד שותף במסע.

היא מרחיבה את טווח ההתנסויות שהיא מרשה לעצמה, והיא לומדת לומר "כן" למציאות על כל היבטיה. וכשהיא נפתחת לטווח גדול יותר של עשייה, היא מוצאת את דרכה הייחודית לבטא את עצמה לא על ידי בדלנות והתנגדות, אלא דווקא על ידי חיפוש דרכים להעניק לעולם משהו יפה וטוב.

ככל שהיא לומדת לקבל את המציאות, היא יכולה לתעל את יעדיה האישיים למגמות שהסביבה תרוויח מהן, והיא לומדת להכיר את החיבור בין השראה ובין עשייה. כך הופכת "הדרמטית" המחוברת לאמנית של החיים, משום שבכל דבר שהיא עוסקת היא יוצרת משהו קצת אחר, משום שכל רגע אפרורי היא יכולה להפוך למקור של אור, ומשום שהיא יודעת להשתמש ברגשות ליצירת הרמוניה.

הדרמטית
דירוג 4.4 כוכבים (88.57%) 7 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

למה ניגודים נמשכים זה לזה

אם אחד מכם חושב מהר ומחליט מהר ומבצע מהר, והשני מוציא את הנשמה עד שהוא עושה משהו, כדאי לכם לקרוא את הדברים הבאים על למה ניגודים נמשכים. כי לא משנה מי מכם הרץ ומי מכם הזוחל, החיים המשותפים שלכם נראים בוודאי כמו צב וצבי שהולכים לטייל בפארק, ואף פעם לא מצליחים ללכת ביחד.

מה לעשות כדי להרגיש טוב

תחשבו על כל מה שעברתם עד היום. כמה ימים טובים היו לכם לעומת הימים הרעים? תחשבו על כל מה שרציתם להשיג. כמה מזה השגתם לעומת מה שהפסדתם? תחשבו על כל החלומות שלכם. כמה מהם הגשמתם לעומת אלה שנשארו במחסן?
יש לנו הצדקה מלאה לומר שהחיים האלה לא שווים את כל המאמץ והסבל שאנחנו עוברים. ובכל זאת, יצר החיים שלנו חזק יותר מכל דבר אחר. תחשבו על זה: למרות הקשיים והתסכולים אנחנו ממשיכים לקום כל בוקר אל שרשרת אין-סופית של משימות וחובות. ולא רק זה, אנחנו עושים הכל כדי שהחיים האלה יימשכו עד מאה ועשרים ועדיין לא עושים הכל כדי להרגיש טוב.

המענה החכם

אם נלכדתם במחלוקת אל תחמיצו את הנקודה של “על הסף”, כי זאת הנקודה היחידה שבה אתם יכולים עדיין להבטיח מענה חכם שימנע אש ולהבות.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות