אם בן זוגך הוא "שופט"

אם יש לך יחסים עם "שופט", יש לך עסק עם אדם שיודע תמיד איך את "צריכה" ו"מוכרחה" ו"חייבת" לנהוג בכל מצב. אין לך סיכוי להשביע את רצונו. לכן כשאת מתחברת עם "שופט", את חייבת להתחבר גם עם השיפוטיות שלו. הוא תמיד רואה מקום לשיפורים, והוא יגרום לך להרגיש שרק לעתים רחוקות את עושה משהו בסדר.

לעומת זאת, הוא עצמו נהרס מביקורת. הוא מחפש כל הזמן טעויות אצלך כדי להימנע מלהכיר בטעויות שלו. כשאת מאשימה אותו במשהו, הוא מיד נכנס להתגוננות שתהפוך אותך לאשמה: "אני לא מקדיש מספיק זמן לילד? את בכלל לא בבית". אז מה הטעם לעורר מריבה בלי להשיג דבר?

הבעיה העיקרית שלך אתו היא שהוא תמיד צודק ולעולם לא טועה. לכן אין לך סיכוי ליצור דיאלוג אם גם את נלכדת בדפוס של "מי צודק".

כדי להשיג את שיתוף הפעולה שלו התחילי כל הערה בכך שתודי קודם בטעות שלך: "נראה לי שבזמן האחרון אני לא מקדישה מספיק זמן לילד". אחרי פתיחה כזאת הוא לא יתקוף אותך אם תשאלי: "ומה אתך? אתה מרגיש שאתה מקדיש לו מספיק?" גישה הוגנת כזאת הוא יעריך, וכך את גם מונעת מריבה וגם משיגה את המטרה שלך.

ואריאציה על הנושא היא להזכיר בתחילת כל הערה במה הוא צודק. בכך אולי את לא מפרקת את נשקו, אבל בוודאי תניעי אותו להשתמש בנשק רך יותר.

האתגר שלך לצדו של "שופט" הוא להתעלות מעל הצורך שלך להיות צודקת, ולחפש דרכים להיות חכמה.

אם בן זוגך הוא "שולל"

אם התאהבת ב"שולל", יש לך שותף מתנגד, שהוא מתבכיין-תוקפני לסירוגין. הקו הבולט ביותר באישיותו הוא פסימיות. על איזו חצי כוס מלאה את מדברת? מבחינתו הכוס תמיד ריקה.

הוא רואה את העולם כמקום שכולו סכנות, ועם נקודת ראות כזאת הוא לא יכול לבטוח באיש. גם בך לא.

הוא חשדן כי הוא בטוח שהאחרים אשמים בבעיות שלו. את מרגישה את החשדנות שלו בצורת מלכודות שהוא טומן לך. הוא מבקר אותך, מלגלג לך, מבטל אותך, שולל כל דבר שאת עושה או רוצה, והוא אשף ביכולת שלו לתת לך הרגשה שאת לא בסדר. אבל כל זה הוא עושה כדי לבחון אותך אם את בעדו או נגדו.

זה בהחלט מעצבן. אבל אם הילדה הרעה שבך תוקפת בחזרה בשיטת "במלחמה כמו במלחמה", את מחזקת עוד יותר את הרגשתו שהעולם הוא ג'ונגל, ואת משכנעת אותו עוד יותר שבעולם הזה צריך לדעת לרקוד עם זאבים. בכך את תורמת להחרפת התוקפנות שלו כלפיך.

המשימה העיקרית שלך היא לשכך את החרדות שלו, ולהבטיח לו שהוא יכול לסמוך עליך. תעשי זאת אם תזכרי שהוא לוחם כשהוא לא בטוח שהמקום שלו בחייך בטוח. במקום לכעוס על מפגני הכוח הילדותיים שלו, חזרי אם כן והצהירי על מחויבותך.

האתגר שלך לצדו של "השולל" הוא לפתח את שלוות הנפש שלך, ולשמש לו השראה של ביטחון ואמון.

אם בן זוגך הוא "מעניק"

אם את חיה עם "מעניק", יש לך מישהו שיבוא תמיד לקראתך, שייענה לכל רצונותיך, שיבטל את הרצונות שלו למענך, ושיהיה שם תמיד בשבילך. החברות יקנאו בך. ממש סיפור אגדה.

אבל כדאי שתדעי: הוא מקדיש לך את רוב המשאבים שלו כי הוא רוצה להרגיש שהוא בעיניך אחד מפלאי עולם. אם אינך מראה לו עד כמה את אסירת תודה, הוא יאמר לעצמו באכזבה: "עשיתי בשבילה הכל, ועכשיו מה אתי?"

ואז את מתחילה לגלות מניפולציות: "אני הולך לעשות לך קפה אף על פי שהגב כואב לי מאוד", או "לוויתי מאמי הקשישה כסף כדי לקנות לך את הטבעת".

כשאת מרגישה שאת משלמת ברגשי אשמה עבור הטובות שלו, את בצרות. את יכולה למנוע התפתחות כזאת אם תזכרי שהוא רק רוצה שתעריכי מאוד מה שהוא עושה למענך. אל תקבלי אם כן שום דבר כמובן מאליו, אלא הראי לו שאת מעריכה את מסירותו.

יחד עם זה הראי לו שגם את רוצה לעשות דברים בשבילו, אבל הוא לא מאפשר לך. הסבירי לו שההתפתחות של כל אדם נעצרת כשהוא רק מקבל, ולמדי אותו שהנתינה האיכותית ביותר מצדו היא לאפשר גם לך להיות נדיבה.

האתגר שלך לצדו של "מעניק" הוא ללמוד לתת, וללמד אותו לקבל.

אם בן זוגך הוא "הישגי"

אם את חיה עם "הישגי", את חיה במשולש רומנטי עם בן זוג וקריירה. כדאי לך לזכור שבחרת בקרייריסט שאפתן, לא באדם רגיש. אי אפשר להתחשב ברגשותיו של היריב כשרוצים לנצח אותו. לכן מי שרוצה להצליח, כדאי לו להתחיל להתאמן במחיקת רגשות.

"ההישגי" שלך מאמין שאהבה היא לעשות דברים יחד: לבנות בית, לדאוג לחשבונות, לקחת את המכונית למוסך, וכמובן להביא הביתה פרנסה ראויה לשמה. ומה עם מילה טובה? מה עם מחוות? מה עם פרחים? תשכחי מזה. התפלשות בדמעות ובעלבונות נראית בעיניו מגוחכת.

לדעתו הדבר היחיד שיש לו משמעות הוא פתרונות. כשאת מחפשת אצלו תמיכה רגשית, הוא מציע תשובה מעשית: "בואי נפסיק ליילל ונראה מה לעשות בעניין". כשאת אומרת לו שאת רוצה לדבר על הדברים, הוא שואל את עצמו כמה זמן יקר הוא צריך להשקיע בדרמה מיותרת זאת.

"ההישגי" שלך פועל להשיג מעמד גבוה יותר או להרוויח יותר כסף, וזו הדרך שלו "לדאוג למשפחה". הוא רוצה סטטוס "בשבילנו". ואם הוא חוזר הביתה עייף בשעה מאוחרת, ואת חמוצה כי הוא לא נמצא אתך מספיק, הוא חושב שאת לא מעריכה את הישגיו, והוא מגביר את מאמציו להצליח בתקווה שתעריכי אותו סוף סוף.

האתגר שלך לצדו של "הישגי" הוא להפסיק להתחרות עם הקריירה שלו, וללמד אותו לראות גם בזוגיות הרמונית הישג שכדאי לחתור אליו.

אם בן זוגך הוא "דרמטי"

אם בחרת בבן זוג מטיפוס "הדרמטי", יש לך רומנטיקה, יש לך עומק רגשי, יש לך נגישות אל חלומות בלתי מוגשמים. אבל את חייבת להגשים את הצרכים המיוחדים שלו:

1. הזהרי משטחיות, מרדידות, מסתמיות. זה אמור לגבי השיחות שלכם, הבילוי שלכם, הרגשות שאת מבטאת. הוא רוצה עומק. התרגלי לחיות בדרמה, וראי בכל רגע את המסך עולה. ספקי לקשר הזוגי תפאורה מסוגננת וטעם טוב. לא חדר שינה אלא מקדש של אהבה, לא בילוי אלא סרט אווירה, לא טיול אלא צפייה בשקיעה.

2. "הדרמטי" לכוד בדפוס של "רוצה מה שאין ובורח ממה שיש". לכן את עלולה לגלות שהוא מתרחק כשאת רוצה אותו, וזועק אליך כשאת מתרחקת. התרגלי אם כן למאהב שעלול להיות מוקסם דווקא מהמרחק ביניכם, והיחסים שלכם יכולים להפוך לסידרה של פרידות-התפייסויות.

3. "הדרמטי" חי באקלים רגשי הפכפך, ומצבי הרוח שלו מתחלפים במהירות. לכן היחסים אתו יכולים להיות שבירים מאוד. התפקיד שלך בחייו הוא להיות עוגן, מבצר, עמוד איתן, כדי להראות לו שאפשר לחוות אהבה גם באווירה יציבה.

אינך יכולה למלא תפקיד זה אם את עצמך נעלבת או כועסת. תוכלי להיות מייצבת היחסים רק אם תשלטי בתגובותיך מול מצבי הרוח שלו.

האתגר שלך לצדו של "הדרמטי" הוא לראות את החיים כדרמה, ולחיות אותם כאילו הם מעשה אמנות.

אם בן זוגך הוא "מתבונן"

אם בחרת ב"מתבונן", התרגלי למאהב רפאים הנמצא במרחק של חוסר נגישות. אבל אם את מפרשת את הצורך שלו במרחב ובזמן כמסר של "אל תפריעי" או "הישארי בצד", זה לא בהכרח נכון, וכדאי שתביני את הצרכים שלו לפני שאת מרימה ידיים.

מערכת יחסים אידיאלית בעיניו כרוכה בכיבוד גבולות, באי-תלות, באוטונומיה ובפרטיות. הוא זקוק לרוב משאבי הזמן והנפש שלו כדי לרכוש ידע. זה לא אומר שהוא לא רוצה אותך. זה אומר שהמינון שהוא מקצה לרגשות נמוך משלך, ושהוא משאיר מרחב צר לזוגיות.

כדי להשיג בכל זאת איזושהי אווירה של יחד, זכרי ארבעה דברים:

1. אל תכריחי אותו להתלוות אליך לפעילויות שהוא לא אוהב.

2. אל תטילי עליו תביעות לתשומת לב. הוא מפתח תרעומת כלפי כל פלישה לתוך המרחב שלו, לתוך הזמן שלו, וכמובן לתוך עצמו, הוא יחפש דרך להתרחק מהתובענות שלך.

3. הוא לא רגשן ולא סנטימנטלי. לכן אין תועלת בדמעות וברחמים עצמיים. חפשי תמיד נימוקים הגיוניים כדי להגיע אתו להבנה.

4. הוא לא כייפי. במקום בידור קליל הוא יציע ללכת להרצאה, במקום שמחת חיים הוא יציע נקודת ראות חדשנית על החיים.

האתגר שלך לצדו של "המתבונן" הוא להעשיר את עצמך באופן אין-סופי ולהרחיב את גבולותיך, כדי להיות שותפה מעניינת ומעשירה.

אם בן זוגך הוא "נהנתן"

אם בן זוגך הוא הטיפוס הספונטני שמביא אתו רוח נעורים בכל מצב, בחרת ב"נהנתן". המשיכה שלו פועלת עליך כמו כישוף. הוא יכול לסחרר את ראשך בקסם האישי שלו ובשמחת החיים שלו. יש קליק, האינטימיות מהירה, וצ'יק צ'ק הוא בתוך הסיפור שלך.

הבעיה העיקרית היא שאת חייבת לקבל אותו כמו שהוא. אין לך ברירה, הוא אטום לשינויים.

לכן כדאי שתדעי:

1. השובב שבו בחרת הוא ילד שמסרב להתבגר, ושרוצה להיות במרכז תשומת הלב. תהיי בת הזוג האידיאלית בעיניו אם תתני לו את כל החופש הדרוש לו. או כמעט את כולו.

2. אין לך שום כוח להניע את "הנהנתן" שלך להבין את הבעיות הרגשיות שלך. הוא האגוצנטרי מכל הטיפוסים, לכן אל תצפי שהוא יקשיב לך. הוא רוצה שאת תקשיבי לו ושאת תביני אותו.

3. הוא נע על עקרון ההנאה, והוא זקוק לגירויים בלתי פוסקים. דאגי לתוכנית אירועים מגוונת, כי כשהבחור משתעמם הוא עלול לעבור למשהו אחר.

מובטחות הרפתקאות וחוויות, אבל השלימי עם העובדה שנהנתנות הולכת לפעמים עם חוסר אחריות, עם חוסר עקביות, ואפילו עם חוסר נאמנות.

האתגר שלך לצדו של "הנהנתן" הוא לפתח קבלה אמיתית, שפירושה: "זה בסדר גם אם זה לא מוצא חן בעיני". אולי כך תשיגי ממנו יותר אחריות, יותר השתתפות ויותר התחשבות בצרכים הזוגיים.

אם בן זוגך הוא "בוס"

אם בחרת בבן זוג מטיפוס "הבוס", אל תבואי בטענות שהוא שתלטן, רכושני, לא מתחשב ותובע ציות. מה לעשות, זה הטיפוס שבו בחרת, ואין לך זכות לטעון שהובטח לך יחס עדין והוגן.

במקום להילחם בו ולהפסיד, או במקום להיכנע לו ולהרגיש דפוקה, הכירי לו תודה על הכתף הגברית שהוא מציע לך. אבל הוא חייב גם לקחת פיקוד על חייך. זה טבעו, ואין לך שום כוח בעולם לשנות טבע זה.

יש לך שלוש בעיות אתו: אל"ף, הוא חייב לשלוט כי הוא לא לא מוכן להרגיש נשלט. בי"ת, הוא חייב להרגיש חזק ומאבקים מספקים לו תחושה של עוצמה. גימ"ל, האגו שלו מנצח כל אגו אחר.

לכן שכחי את כל העקרונות הפמיניסטיים שלך על שוויון, כי זה קרב אבוד. הוא תמיד ישמור על יתרון לטובתו, והדברים תמיד ייקבעו כפי שהוא ירצה.

אם את מרגישה שאת בעמדה נחותה, נקלעת למאבק כוחות סמוי. יהיה לך הרבה יותר קל לצאת ממשחק השולט-נשלט אם תזכרי, שהשתלטנות שלו אינה אלא מבחני כוח כדי לזהות את גבולותיך, ועד כמה את מוכנה להרחיק לכת בעמידה על רצונותיך.

האתגר שלך לצדו של "הבוס" הוא ללמוד שאת לא מוכרחה להילחם או להיכנע כדי להגן על זכויותיך. למדי להכיר את חוכמת המשא-ומתן הדיפלומטית, והראי ל"בוס" שלך שהוא יכול להשתמש בכוחו לא כדי לשלוט באחרים, אלא כדי לסייע להם להגיע למקום הנכון להם.

אם בן זוגך הוא "מרחף"

חשבת שהתאהבת בטיפוס רגיש, נחמד ומתחשב. אבל מהר מאוד התברר לך שטעית בגדול. "המרחף" שאתו התחברת הוא האטום והבלתי רגיש והאגואיסט מכל הטיפוסים. אפשר לומר על מפתן האוטיזם. ואת חייבת להילחם על כל טיפת תשומת לב, על כל מילה טובה, על איזושהי אכפתיות.

אז אם מה שאת מחפשת הוא אהבה ואכפתיות, את נמצאת ביחסים הלא נכונים. שום דבר לא חשוב לו במיוחד, גם את לא. כשאת רוצה לחלוק אתו את רגשותיך הוא חוזר לבועה שלו. כשאת שוכבת במיטה הזוגית וממררת בבכי הוא נרדם.

בחיי היום-יום הוא יכול לשגע אותך עם ההססנות שלו, עם העצלות שלו, עם חוסר תשומת הלב שלו. את חייבת אפוא להיות הצד הפעיל, המחליט והיוזם.

עליך להשלים עם הדברים הבאים:

1. הוא מנותק, בלתי רלוונטי, נמצא מחוץ לעניינים ומחמיץ את העיקר. לכן הוא מסיח את דעתו מהדברים החשובים ומתמקד בדברים חסרי חשיבות.

2. אף על פי שהוא זקוק מאוד למישהו שידחף אותו, הוא יתנגד מאוד ללחץ שלך.

3. אין לו עמדה משלו, והתוצאה היא שהוא לא יודע מה הוא רוצה.

אם את רוצה ממנו מחווה ותשומת לב, תשכחי מזה. אם את מוכנה להסתפק בעזרה מעשית פה ושם, שחררי אותו מכל הלחצים, ואז יש לך סיכוי לקבל ממנו איזושהי היענות.

האתגר שלך לצדו של "המרחף" הוא להשתחרר מהציפיות שלך, ולפתח יכולת להשלים עם מה שאינך יכולה לשנות.