למה יש כל כך הרבה ביקורתיות בזוגיות? ולמה יש כל כך מעט התנצלויות כנות ביחסים? האם ייתכן שיש קשר בין ביקורתיות ובין קושי להתנצל? אפשר לבדוק.

עובדה היא שרק מעטים בינינו מסוגלים לומר בקלות "טעיתי, מצטער". אצל רובנו המילים האלה נתקעות בגרון, ועולה לנו בבריאות לומר "סליחה, לא הייתי צריך לעשות את זה". ומכיוון שהקושי הזה קיים אצל כולנו במידה כזאת או אחרת, כולנו יכולים להבין את הסיבה: להצדיק ולהסביר את המעשים שלנו הרבה יותר קל מאשר להתנצל בגללם.

הדברים האלה בולטים במערכת היחסים. נכונות פשוטה להתנצל לאחר מריבה הולכת תמיד יחד עם הכרה פשוטה בכך שגם לנו יש חלק במריבה הזאת. אבל לרבים קשה מאוד להכיר בזה שגם הם אחראים לבעיה, ושגם הם כעסו וצעקו ופגעו בדיוק כמו השני. ולכן לרבים כל כך קשה להתנצל, כי התנצלות היא בעצם הכרה בכך שיש לנו סיבה להתנצל בגללה, כלומר שגם אנחנו אשמים במצב.

ולמה אנחנו כל כך מפחדים שתתגלה גם איזושהי אשמה אצלנו? כי אנחנו כל כך מפחדים מביקורת. וכשאנחנו מכירים באשמה אצלנו, אנחנו ממש נותנים לשני על מגש הצדקה לבקר אותנו.

הפחד הזה שיבקרו אותנו בנה בתוכנו מערך מורכב של מנגנוני הגנה, שאמורים לעזור לנו להכחיש את החולשות שלנו. מה עושה מנגנון ההגנה? הוא עוזר לנו להעביר את האשמה שלנו אל השני, ולהפוך אותו לאשם היחיד בסיפור. ועכשיו יש לנו הצדקה מלאה לבקר אותו.

ביקורתיות בזוגיות היא הרגל המתדלק את עצמו

בתוך כל אחד מאתנו יש שופט פנימי שמטיף מוסר לשני, מחנך אותו, מלמד אותו, תובע אותו, מוצא בו חסרונות, פוסל ומבטל אותו. וכך עוזר לנו השופט הזה למנוע מהשני לפסול ולבטל ולחנך וללמד אותנו.

הבעיה הגדולה היא שככל שהביקורת שלנו כלפי השני חמורה יותר, גם הפחד שלנו מהביקורת שלו כלפינו גדול יותר. וככל שהפחד שלנו מהביקורת שלו גדול יותר, קשה לנו יותר להכיר באשמה שלנו, וקשה לנו יותר להתנצל.

אבל הבעיה העיקרית בסיפור הזה היא שכל עוד אין לנו יכולת להכיר בטעויות ובחולשות שלנו ולהתנצל עליהן, אין לנו גם יכולת להיות שותפים אמיתיים בשיח זוגי. וכך אנחנו פוגעים בדבר החשוב לנו ביותר.

איך מפסיקים ביקורתיות בזוגיות

אז איך עוצרים את השרשרת המרושעת הזאת? מתחילים שרשרת קסמים חדשה. והחוליה הראשונה היא להפסיק באופן מוחלט לבקר את השני. כי אם לא נבקר אותו, לא נפחד שהוא יבקר אותנו. ואם לא נפחד שהוא יבקר אותנו, נהיה מסוגלים להכיר בטעויות ובחולשות שלנו. ואם נוכל להכיר בטעויות ובחולשות שלנו, נוכל סוף סוף להיות שותפים נפלאים בדיאלוג זוגי.

אז רוצים תקשורת זוגית חדשה? אין יותר "אתה לא בסדר", "אתה אשם", "אתה אטום", "אתה לא מקשיב", "אתה מדבר לא יפה". מהיום לוקחים אחריות גם על החלק שלנו: "אתה לא בסדר אבל גם אני לא בסדר וכדאי שנעשה משהו בעניין", "אתה מדבר אלי לא יפה אבל גם אני מדבר אליך לא יפה ושנינו חייבים לשנות את הגישה שלנו", "אתה לא מקשיב לי אבל גם אני לא קשוב אליך, וכדאי שנתחיל להתייחס יותר בכבוד אחד אל השני".

וזו כבר לא ביקורת. זאת כבר דרך לשיח זוגי הוגן ומלא השראה.