האם את מוצאת את עצמך עם בן זוג שאוהב אותך מאוד, ועושה בשבילך הרבה מאוד, ובשום אופן לא רוצה להיפרד ממך, אבל יחד עם זה הוא לא מוכן להתחייב כי זה עדיין לא הרגע המתאים? אם זה המקום שבו את מוצאת את עצמך, ייתכן מאוד שיש לך יחסים עם בן זוג שחי בפנטזיה.

כי תמיד יש סיבה מדוע זה עדיין לא הרגע המתאים: היחסים עדיין לא יציבים, את היסטרית, הוא עדיין לא שלם עם עצמו. וכך את מוצאת את עצמך נשאבת לחיי המתנה שהוא כופה עלייך.

לחיות בפנטזיה זה להאמין לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו שיום אחד נשנה את מה שאנחנו רוצים לשנות: כשנשתחרר מהעומס נתחיל ללמוד, כשנרגיש שאנחנו בשלים נביא ילד לעולם, כשהיחסים ישתפרו ניכנס לקשר מחייב, כשלא נוכל לסבול את העבודה הזאת יותר נחפש עבודה חדשה.

ברגע המתאים, בזמן המתאים, בתנאים המתאימים, אבל למעשה כל ההבטחות האלה הן בסך הכל קישוט להבטחה "אף פעם". וזה כל הסיפור של פנטזיות.

פנטזיות הן למעשה הדרך להימנע מלעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים להשיג. ולחיות בפנטזיה זה לחיות בסיפור חסר ממשות שאנחנו מספרים לעצמנו ומאמינים בו. ושיהיה ברור: הפנטזיונר אומר אמת כי הסיפור שלו הופך למציאות שלו, ולא משנה בכלל שאת המציאות הזאת המציא הוא עצמו.

פנטזיה היא תוצאה של תהליך פנימי בלתי מודע שבו קובע הפנטזיונר בתודעתו יעד כלשהו שיסמל עבורו את הרגע המתאים, כמו סיום הלימודים או השגת הכסף הדרוש או שיפור היחסים, וכשהיעד הזה מגיע הוא מתחלף מיד ביעד אחר. וכך מבטיח הפנטזיונר לעצמו שתמיד יהיה לו הסבר לחוסר המעש שלו.

וכדי שהוא עצמו יוכל להאמין להסברים האלה הוא מתאמן כל חייו בתירוצים, שיתנו תשובה משכנעת לשאלה למה "עדיין לא מתאים", למה "עדיין לא הגיע הזמן", למה "עדיין לא הבשילו התנאים". כך הופך הפנטזיונר לאמן התירוצים. ואז מה את יכולה לומר כשהוא אומר לך "תני לי לחשוב על זה"? או "אני אראה בזמן הקרוב אם הדברים השתפרו"? או סתם "אני אודיע לך"?

הסבל של הבנות שמוצאות את עצמן עם בן זוג כזה הוא לא יתואר, ואין מה לומר כדי לעזור להן חוץ מדבר אחד: הוא לא עובד עליכן, הוא מאמין לגמרי בסיפור שלו. רק חבל שגם אתן מאמינות לסיפור הזה. כי אז אתן מוציאות את נשמתכן כדי להיות רגועות יותר ולתת לו הרגשה טובה, בתקווה שכך אתן מתאימות את עצמכן לסיפור שלו וליעד שלו. אבל הוא תמיד ידאג לזה שהיחסים לא ישתפרו, או שלא תהיה לו הרגשה טובה יותר או שאתן לא תהיינה רגועות יותר, ובלבד שהוא לא יצטרך לוותר על הסיפור שלו.

את כל זה הוא עושה מתוך כוונה סמויה שהוא לא מודע לה כלל, וזה אומר שאין לו אפילו מושג קלוש שהוא חי בפנטזיה. לכן אין טעם שתאמרי לו את זה. הוא בנה לו מציאות שמבוססת על המתנה נצחית לרגע מתאים שלא יגיע לעולם, והמציאות הזאת ממשית לגמרי בשבילו. זאת מציאות שפוטרת אותו מלקחת אחריות על הסיכון להיכשל בניסיון, ובמציאות שלו עדיף להימנע מאשר להיכשל.

אז לא משנה אם אנחנו מאמינים לפנטזיות של עצמנו או לפנטזיות של בן זוגנו, בכל מקרה הדבר היחיד שכל אחד מאתנו יכול לעשות הוא להוציא את הפנטזיות האלה מהמחתרת, להסתכל ישר בפרצוף שלהן ולחשוף את אופיין המתעתע. האמיתי. רק אז נפסיק להאמין בהן, ורק אז נהיה חופשיים באמת להפליג אל היעד שלנו.

שיחת וידיאו אישית על בן זוג שחי בפנטזיה