למה לפעמים מישהו מתנצל בפנינו ואנחנו מרגישים שזה לא מהלב? למה לפעמים אנחנו מתנצלים בפני מישהו והוא לא סולח לנו? מה לא בסדר בהתנצלויות שלנו? ואיך להתנצל באופן ששני הצדדים ירגישו הקלה גדולה?

יש אנשים שמוכנים למות לפני שהם יתנצלו. אבל יש גם רבים בעלי כוונות טובות שרוצים להתנצל מהלב אבל לא יודעים איך, ותמיד יוצא להם עקום. "אמרתי סליחה, אז מה לא בסדר?" הם משתוממים בכנות, בעוד שבן הזוג הפגוע נפגע יותר ויותר.

התנצלות מהלב היא יותר מאשר המילים הנכונות "סליחה" ו"אני מצטער". המילים האלה לא באות מהלב אלא מקוד הנימוסים הפורמליים שאמא לימדה אותנו כשהזכירה לנו שוב ושוב: "מה אומרים"? המילים האלה נועדו בעיקר לתת הרגשה טובה לפוגע.

התנצלות מהלב אמורה לתת לאדם שפגענו בו הרגשה טובה, והמטרה שלה היא להכשיר את לבו לסלוח לנו שפגענו בו. והבנה מה אין בהתנצלויות שלנו שבגללו הן לא ממלאות את ייעודן, תעזור לנו לשפר באופן משמעותי מאוד את היחסים שלנו.

אז הנה שלושת המכשולים הנפוצים:

המילה "אבל". אם תייגתם "אבל" בתוך ההתנצלות שלכם אז הצעתם התנצלות מזויפת, כי ברגע שמישהו אומר "סליחה שפגעתי בך אבל..." אנחנו יודעים שהוא מתכוון להסביר למה הוא בעצם עשה את הדבר הנכון. כמו למשל "סליחה שפגעתי בך אבל אתה גרמת לי לומר את זה". כלומר, הפוגע בכלל לא אשם ובעצם הנפגע צריך להתנצל. התנצלות אמיתית מתמקדת רק בהכרה במעשים שלנו. היא לא עוסקת בהסברים למה עשינו את זה, ובוודאי שלא באחריות של מישהו אחר.

"אני מצטער שאתה מרגיש ככה", זאת צורה נוספת ונפוצה מאוד של התנצלות מזויפת, כי אין בה שום רמז לאחריות של הפוגע. כשאנחנו מציעים התנצלות כזאת לאדם שפגענו בו, אנחנו בעצם אומרים לו שאנחנו ממש רגישים וטובי לב וקשה לנו לראות אותו סובל, אבל לנו אין שום חלק בסבל שלו.

כשאתם מתנצלים היזהרו מהמילה הקטנה, כי אף על פי שזאת מילה קטנה מאוד, היא עלולה להיות מוקש גדול מאוד. כמו למשל ההתנצלות המעצבנת "אני מצטער אם פגעתי בך". אם? כלומר אתה בכלל לא בטוח שפגעת בי? כלומר אני נפגעתי כי אני סתם מנפח את הדברים? או כמו ההתנצלות המרגיזה "אם לא הייתי מספיק רגיש אז אני מצטער". אם לא היית מספיק רגיש? לא ברור לך כמה חסר רגישות היית? ואולי נדמה לך שהיית יותר מדי רגיש?

התנצלויות כאלה אף אחד לא צריך. התנצלות יכולה להקל על הנפגע רק אם הוא מרגיש שהפוגע באמת מתבייש ואמת מתחרט על מה שהוא עשה. וכל התנצלות שמיועדת רק להרגיע את מצפונו של הפוגע מקומה בפח האשפה. אז אל תשכחו שהתנצלות נועדה לשפר את הרגשתו של הנפגע, לא את הרגשתו של הפוגע.

אנחנו לא נותנים מספיק משקל לחשיבות של התנצלות במערכת יחסים, כי את כל המשקל אנחנו מניחים על הימנעות מפגיעות: לא לעשות דבר שמעצבן את השני, לא להעיר באופן פוגע, לא להתעלם מבקשות של השני. אבל מי יכול להימנע מלומר אחד לשני דברים פוגעים בעת מריבה? ומי יכול להימנע מלהתעצבן כשבן זוגו חוזר ועושה דברים מרגיזים?

המציאות הזוגית ברורה: אי אפשר להימנע מלעשות דברים שפוגעים אחד בשני. זה בלתי נפרד מיחסים בין שני אנשים שרוב הזמן מתנהגים באופן אוטומטי, בלי לחשוב ובלי לשים לב. אבל לדברים האלה לא חייבת להיות השפעה לאורך זמן אם אנחנו מתקנים אותם מיד.

זה תפקידה של התנצלות מהלב: לתקן מעשה פוגע שעשינו על ידי הכרה בו וחרטה עליו. וזה אחד מתפקידיו העיקריים של טיפול זוגי: לעזור לבני הזוג להתמקד בהתנצלות מהלב על דברים פוגעים שהם עושים זה לזה. בכך עוזר טיפול זוגי לבני הזוג בדבר נוסף שיש לו חשיבות עליונה: להכיר תמיד כל אחד בחלק שלו ובאחריות שלו ובדברים השליליים שהוא עושה.