אל תאמינו למי שמספר לכם שחיים משותפים אמורים להיות נוחים וקלים. ואם אתם חושבים שהבית אמור להיות מקום שבו אתם מתרווחים ומתחילים להראות את כל הצדדים המכוערים שלכם, יש אצלכם משהו לקוי מאוד בהבנת הרעיון מה זה יחסים בכלל ומה זה יחסי גיהנום בפרט.

אז אחת ולתמיד: חיים משותפים אמורים להיות מאמץ ויגיעה כל הזמן. ככה זה גם כשיש יחסי גיהנום וגם כשיש יחסי גן עדן. אבל יש הבדל גדול בין השניים בכיוון שאליו מופנים המאמץ והיגיעה: כשיש יחסי גיהנום מתאמצים בני הזוג לגבור אחד על השני, וביחסי גן עדן מתאמצים בני הזוג לגבור כל אחד על עצמו.

בתמצית: בגיהנום כל אחד דואג לעצמו, בגן העדן כל אחד דואג לשני. בגיהנום אף אחד לא נענה לצרכים של השני ולכן יש שם שני אנשים מתוסכלים, בגן עדן כל אחד נענה לצרכים של השני ולכן יש שם שני אנשים מסופקים. וזאת תמצית ההבדל: כל אחד למען עצמו או כל אחד למען השני.

ביחסי גיהנום בטוחים בני הזוג שאין מקום בטריטוריה הזוגית לרצונות של שניהם אלא רק לרצון של אחד מהם. לכן הם בטוחים שאם הם מוותרים על רצונם הם מוותרים על עצמם, ולכן מתאמץ כל אחד לכבוש את הטריטוריה הזוגית לעצמו. הם רבים כדי שרק הצדק שלהם יקבל ביטוי, הם נלחמים כדי שרק הדעות שלהם יהיו בעלות תוקף, והם מתחשבנים כי כל אחד חושש שהוא נותן יותר או מוותר יותר מהשני.

ביחסי גן עדן הסיפור שונה לגמרי. ביחסים כאלה הטריטוריה הזוגית היא מרחב פתוח שמכיל את שניהם באופן מלא, ומאפשר ביטוי מלא לרצונות של שניהם. אף אחד לא מרגיש צורך להילחם על דעתו או על דרכו או על מקומו, כי תמיד יש שם בן ברית שיילחם למענו. ואף אחד לא חושש לוותר, כי כל אחד יודע שאם הוא מוותר היום למען בן זוגו, מחר בן זוגו יוותר למענו.

גם ביחסי גן עדן יש התחשבנויות, אבל הן שונות לגמרי מההתחשבנויות של יחסי גיהנום. בגן העדן כל אחד רוצה להבטיח שהוא לא נותן פחות מהשני, לא מוותר פחות ולא משקיע פחות. והתחשבנות כזאת היא דלק למאמץ של שניהם להתגבר על יצרים ודחפים אגואיסטים.

אז זהו, שתי דרכים פתוחות בפנינו, וזה תלוי רק בנו אם נבחר בדרך הגיהנום של מריבות ותסכולים, או בדרך גן העדן של התחשבות ושלום. ובסופו של דבר זאת תמיד אותה שאלה מה חשוב לנו יותר: להיות צודקים או להיות מאושרים?

שיחת וידאו אישית על יחסי גיהנום ויחסי גן עדן