היחסים שלכם נמצאים באחד משלוש המדרגות הבאות: מפסידים תמיד, מרוויחים לפעמים, מרווחים תמיד. המפסידים תמיד יתפרקו במוקדם או במאוחר, ורוב הזוגות נמצאים אי שם במרחב של "לפעמים".

קל לזהות את זוגות ה"לפעמים" על פי האופן שבו הם מתארים את היחסים שלהם: "כאשר המצב בינינו טוב אנחנו בעננים, וכשהמצב רע אנחנו בתהום". זוגות כאלה נהנים מהרבה ימים של שמש ואור, אבל הם יודעים שאי שם בזווית החיוך ממתינה תמיד דמעה, ואף פעם אין להם הרגשת ודאות שגם מחר יהיה טוב.
ויש גם זוגות שמרוויחים תמיד. כן, יש כאלה, תתפלאו, גם אם הם מעטים. ואלה מוכיחים שהתיאוריה הזאת יכולה להיות מציאות.

המרוויחים-תמיד הם לא שונים מכולנו. גם להם יש צרכים שבן הזוג אמור לספק, גם הם נפגעים כשפוגעים בהם, גם להם יש התפרצויות זעם כשהציפיות שלהם לא מתמלאות. ההבדל ביניהם ובין כל האחרים הוא שהם רוצים אהבה גדולה תמיד, ויחסי רעות תמיד, ואת זה הם רוצים יותר מכל דבר אחר: יותר מהצדק שלהם, יותר מהציפיות שלהם ויותר מהדעות שלהם.

רק כשאנחנו רוצים משהו יותר מכל דבר אחר, אנחנו יכולים לדבוק לגמרי ביעד שלנו. ואז כל דבר אחר הופך להיות משני בחשיבותו. כשאנחנו רוצים יותר מכל דבר אחר להיות מרוויחים תמיד, מחלוקות ואי הסכמות הופכות להיות סטיות קטנות שמחזירות אותנו מהר למסלולנו. אם היעד שלנו הוא יחסי רעות תמיד לא נוותר גם אם מעדנו, ולא נילחם גם אם בן זוגנו מעד. אנחנו יודעים בדיוק מהם יחסי רעות תמיד, ואנחנו גם מכירים כבר את הדרך לשם.

דרך התנסויות, דרך טעויות, דרך כישלונות, אנחנו מנסים שוב ושוב, מתקנים שוב ושוב, מתאמצים שוב ושוב, וכך אנחנו נעים מהמדרגה של "לפעמים מרוויחים" למדרגה של "תמיד מרוויחים".

לפעמים כועסים, אבל תמיד מתחייבים לזכור בפעם הבאה להקשיב גם לעמדה של הצד השני. לפעמים צודקים, הם תמיד מתחייבים לזכור בפעם הבאה שגם הצד השני צודק. לפעמים מאשימים באופן חד צדדי, אבל תמיד מתחייבים לזכור בפעם הבאה שגם אנחנו חלק מהאחריות למה שקורה. לפעמים מבקרים, אבל תמיד מתחייבים לזכור בפעם הבאה שאין ביקורת על הרע בלי ללמד גם זכות על הטוב.

זאת הדרך היחידה שמובילה אל רעות-תמיד ואל אהבה-תמיד. לפעמים עולים מדרגה ויורדים שתיים, אבל תמיד ממשיכים לנוע למעלה, ולאט לאט "לפעמים" הופך ל"תמיד".

אבל בדרך הזאת אי אפשר ללכת לבד. זאת דרך שהולכים בה רק בשניים.