אין דבר חשוב לנו יותר מאשר ללמוד ליצור תקשורת בין אישית יעילה. כי רק תחשבו איך החיים שלכם היו נראים אחרת אילו הייתם עוצרים שלוש שניות לפני שאתם מגיבים בזעם, או לפני שאתם מודיעים על פרידה, או לפני שאתם אומרים למישהו דבר שלעולם לא תוכלו לקחת בחזרה.

לבעלי חיים אין יכולת לחשוב לפני שהם מגיבים, והם מגיבים מיד ברגע שיש להם דחף להגיב. אנחנו לעומת זאת לא חייבים להגיב מיד, כי לנו יש יכולת מיוחדת במינה: לעצור ולחשוב לפני שאנחנו מגיבים, ואז לבחור את התגובה המתאימה. וזה כל הסיפור של תקשורת בין אישית יעילה.

רק חבל מאוד שאנחנו לא משתמשים ביכולת הזאת, כי כל החיים שלנו ייראו אחרת לגמרי אם נעצור לשלוש שניות לפני שאנחנו מגיבים.

אבל מה אנחנו אמורים לעשות באותן שלוש שניות? על מה אנחנו אמורים לחשוב? אין שום תועלת בהשהיית התגובה אם אנחנו משתמשים בזמן הזה כדי ללבות עוד יותר את הכעס שלנו, או כדי להזכיר לעצמנו עוד ועוד מקרים שבהם נפגענו.

תקשורת בין אישית בשלוש שניות

יש תועלת בשלוש שניות רק אם נשתמש בזמן הזה כדי לשאול את השאלות הנכונות. והנה הן:

• איזו תגובה תפגע ביחסים שלנו, ואיזו תגובה תעצים אותם?
• איזו תגובה תקרב אותנו ליחסים נפלאים, ואיזו תגובה תקרב אותנו למלחמה?
• על איזו תגובה נתחרט אחר כך, ואיזו תגובה תענה על מה שחשוב לנו באמת?

אלה שאלות עם הבטחה לתועלת עצומה כי הן מעבירות אותנו ישירות מהאוטומט למודעות שלנו. ומה הבעיה עם האוטומט? רק בעיה אחת: לא אכפת לו מה אנחנו מאבדים ומה אנחנו מפסידים. הוא רוצה רק סיפוק ברגע הזה, ואחר כך המבול. וזה לא מה שאנחנו צריכים ברגע כל כך שביר, שבו אנחנו עומדים לומר משהו שישפיע על ההמשך.

שלוש שניות מספיקות כדי להבטיח שהתגובה שלנו לא תפגע בנו אלא תעצים אותנו. בסך הכל שלוש שניות. ומי שחושש שהוא יאבד את כבודו העצמי אם לא יגיב מיד, כדאי שיזכיר לעצמו שתמיד אפשר להתפרץ גם בעוד שלוש שניות, תמיד אפשר לאבד שליטה גם בעוד שלוש שניות, תמיד אפשר לפגוע גם בעוד שלוש שניות, תמיד אפשר להרוס גם בעוד שלוש שניות, תמיד אפשר להפוך לחיה טורפת גם בעוד שלוש שניות.

שלוש שניות הן גם זמן מספיק כדי לשאול: אני רוצה להילחם או לאהוב? לצעוק או לדבר? להיות צודק או להיות חבר?

ושלוש שניות הן בדיוק הזמן שדרוש לנו כדי לזכור שהרצון שלנו בשלום ואהבה חזק יותר מהרצון שלנו בהפגנות כוח מגוחכות.