מערכת יחסים היא יחידה אחת. לכן מה שמפר את שלומו של האחד, מפר במידה שווה את שלומו של האחר.

באותה מידה בלתי אפשרי שקסם הפיוס יבוא רק אל צד אחד, בלי שיבוא גם אל הצד השני. הוא תמיד יבוא אל שניכם. ועם זאת, הוא תמיד יתחיל אצל אחד מכם. אצל מי? אצל זה שמצליח קודם לעבור לחלק הבוגר שלו.

למה שלא תהיה אתה הבוגר בין שניכם? גם ברגע של איום וכעס, אתה יכול להזכיר לעצמך כמה עמוק חובך לשותפך, והייה שמח שאתה יכול להחזיר את חובך על ידי הצעת שלום לשניכם.

פיוס משמש בדרך כלל למשחק הורדת ידיים של "מי ימצמץ הראשון". נדמה לנו שהראשון שיתנצל, או הראשון שיציע להתפייס, או הראשון שיציע לדבר על הדברים, הוא הפראייר והחלש שבין השניים. כמה טיפשי, כמה ילדותי.

בדיוק להיפך. הרבה כוח דרוש כדי להעביר את עצמנו מהלוך נפש אחד לשני. אז למה שלא תודיע לשותפך שמהיום והלאה, לאחר כל מחלוקת אתה דורש להיות הראשון שיציע פיוס? קרוב לוודאי שהוא יגיב במחאה: "מה פתאום! לפעמים אתה תציע ולפעמים אני אציע". אתה יכול לומר: "אבל אני רוצה לעתים קרובות יותר". והוא בוודאי יאמר: "למה? שיהיה שווה".

בדרך הזאת אתם מכניסים את עצמכם לתחרות מי יהיה הראשון, במקום התחרות שהתנהלה עד כה ביניכם מי יהיה האחרון.

אמן את עצמך בהזמנת רגעים של פיוס. תן לרווחה להציף אותך, ובקש מחוכמתך העמוקה לחזק את הרגע הזה, כדי שתוכל לשתף בו את האדם שאתה אוהב.

הזכר לעצמך שאינך יכול לחוות פיוס לבדך, וגם שותפך אינו יכול לעשות זאת לבדו. אבל כל אחד מכם יכול לבחור להתחבר לניצוץ שבתוכו ולהושיט אותו לשני.