אף אחד לא צריך זוגיות ששואבת ממנו את שמחת החיים. אז תהיה תמונת הזוגיות שלכם אשר תהיה, אם אתם כבר תקועים במערכת יחסים, כדאי לעשות את הכי טוב שאפשר. לכן נתחיל בשאלה מהי בכלל הרמוניה. ואם את לא יודעת את התשובה, זה לא פלא. הסתכלי סביבך. איך נראות רוב המערכות הזוגיות? לא משהו, הה? לא צריך סטטיסטיקה, לא צריך מחקרים ולא צריך סקרי דעת קהל כדי להיווכח שיחסי הרמוניה לא מתגלגלים ברחובות. רוב הזוגות "המוצלחים" בעצם שורדים במתכונת של "להסתדר ביחד".

אכן, זה מתחיל בסערה גדולה. אוהבים עד כלות הנשימה ומתגעגעים עד כאב. במפגשים מלאי קסם מתוודעים זה אל נשמתו של זו, מגלים זה את לבו של זו, ומתחברים זה אל זו בגוף ונפש. אבל מה קורה כשהרומן הופך למערכת יחסים?

לאט לאט משתלטות על החיים הציפיות שלא זוכות למימוש. אולי זוכרים את ימי ההולדת, מבקרים אצל ההורים, נפגשים עם החברים, מדי פעם מקיימים יחסי מין, מדי פעם מדברים, מדי פעם יוצאים, מדי פעם נוסעים, אבל לאן נעלמו שיחות הנפש עמוק אל תוך הלילה? מתי החליפו אותן שיחות בירור על מה שהוא אמר ועל מה שהיא אמרה? איך התחלפו מזמורי הגעגועים בטלפון לשאלות ותשובות של "איפה אתה" ו"מה את עושה"? ואיך החליפה שיגרה של מריבות ודרמות לסירוגין את הכישוף והרטט? איך החליפו הפיהוקים את הלהט הגדול בחדר המיטות, ובמקום לחשושי אהבה שומעים שם "אין לי כוח" ו"אין לי מצב רוח" ו"כואב לי הראש" ו "פעם אחרת"?

לא די אם כן באהבה כדי שתהיה הרמוניה. גם האהבה הגדולה ביותר לא יכולה להביא הרמוניה בין שני ילדים פגועים שמחפשים זה אצל זו פיצוי למה שהעבר מנע מהם. הרמוניה מתחילה בבני הזוג עצמם, וביכולתם להציע איש לרעותו בדיוק את מה שהם רוצים לקבל זה מזו.

הרמוניה

מתי מתחיל קשר זוגי להיות הרמוניה? האם זה מתחיל כאשר את מוצאת את בן הזוג המושלם? או כאשר את מרגישה ש"זהו זה"? או כאשר הוא כורע ברך? או כאשר את מרחפת בשמלה הלבנה? או כאשר אתם עוברים למגורים משותפים?

הרמוניה לא מתחילה באף אחד מאלה. הרמוניה נוצרת כאשר בני הזוג מתחילים לחשוב ביחד, להבין ביחד, לדבר ביחד, להתמודד ביחד, לגדול ביחד. ביחד - אבל לא אותו הדבר. ביחד איננו אותו דבר. ביחד פירושו שהיא מרשה לו להיות מי שהוא, והוא מרשה לה להיות מי שהיא, והמבנה הזוגי שלהם נבנה מכל מה ששניהם מביאים אתם.

הרמוניה איננה אחידות, לא זהות ולא התמזגות. אחידות יש בפלוגת טירונים בצבא, זהות יש בין תאומים זהים, התמזגות יש בין שני אנשים חסרי אישיות. הרמוניה היא אחדות בין שני אנשים שלמים. בהרמוניה אין ביטול של אף אחד מבני הזוג. להיפך, הרמוניה מזמינה את השניים להביא כל מה שיש להם כדי לחזק ולהעשיר את הכוח המשולב שהם יוצרים. הרמוניה לא יכולה להתקיים כאשר כוח אחד מחליש או מכווץ את הכוח השני.

הרמוניה אינה מחייבת הסכמה בכל נושא. להיפך, היא אפשרית רק אם כל אחד מבני הזוג לומד לחזק את האינדיווידואליות שלו בגבולות מוגדרים היטב, ורק אם כל אחד מהם מאפשר לשני לתת ביטוי מלא לטעמים שלו, לטמפרמנט שלו, לדעות שלו, לרצונות שלו ולצרכים שלו.

קיום הבדלים וכיבוד ההבדלים הם שני התנאים להרמוניה זוגית. הבדלים אלה יביאו בוודאי את בני הזוג לאי הסכמות ולניגודי השקפות בנושאים רבים, ובלי להישמע לחוק ההרמוניה הם מבטיחים לעצמם התרחקות או עימותים. אבל אם הם פועלים בתיאום עם חוק ההרמוניה הם הם פורסים מתחת ליחסים מצע של גדילה והתחזקות מתוך ניגודי ההשקפות.

בזוגיות הרמונית אף אחד מבני הזוג לא חושב שתפיסתו השונה של שותפו היא בהכרח טעות או שיבוש שצריך לתקן או לשנות. לכל אחד מהם מעגל של תחומי עניין ועיסוק משלו, אבל הם מרחיבים בהדרגה את המעגל המשותף. כל אחד מגשים את מי שהוא, אבל כל אחד גם זקוק לרעהו. הם נותנים זה לזה חופש לגדול כל אחד בכיוון הנכון לו, אבל כל אחד מהם גדל בהשראתו ובהשפעתו של השני.

כשמבינים שאי-הסכמות הן תוצאה טבעית ובלתי נמנעת של המפגש הזוגי מפסיקים לחפש אשמים, וכשמפסיקים לחפש אשמים משתחררים מהמאבק המתיש להאשים ולהתגונן. לכן בזוגיות הרמונית לא קיים העומס הרגשי הכרוך בהאשמות ובהתגוננויות, ובני הזוג יכולים לראות אי-הסכמה כדילמה שצריך להבין אותה ולגדול ממנה. זוהי זוגיות שאין בה יריבים המטילים זה על זה את האחריות למחלוקות, אלא יש בה בני ברית שמחפשים תשובות ופתרונות כמו צוות יעיל ומאורגן.

כשמפירים את חוק ההרמוניה

כשמופר חוק ההרמוניה מתתגנב בדלת האחורית חוק הפיצול, ולובש מהר מאוד צורה של מעגל מרושע. בני הזוג חושבים לחוד, מבינים לחוד, מדברים לחוד, מתמודדים לחוד, גדלים לחוד. אולי יש להם בית משותף ומשכנתא משותפת וילדים משותפים, אבל כאשר נפרדות המטרות, נפרדות גם הדרכים. וכשהדרכים נפרדות כפוי כל אחד מהם להגן על הדרך שלו, וכל אחד כפוי להוכיח שהדרך של שותפו מוטעית.

כך נחצית המערכת הזוגית על ידי חומת זכוכית, ובני הזוג מתייצבים משני צדיה כמו שני צבאות יריבים, כשכל צד מוכן להשליך את נפשו מנגד בהגנה על הציפיות והדעות והכבוד שלו. אכן, בהפוגות הם מזכירים לעצמם שעדיין יש ביניהם אהבה. אבל ברגע שאחד מהם מתנגד לשני או מסרב לשני או מתעלם מהשני, עוברים המחנות מיד לתרגולת קרב לקראת ההסתערות.

כך נראה סיפור האהבה של הרבה מאוד זוגות. שני אנשים מביאים אתם חלומות וציפיות ושאיפות להיות מאושרים ביחד, אבל בגלל העדפת הצרכים הנפרדים על הצרכים המשותפים הופך המפגש הלוהט לשותפות מדממת. כל אחד מהם מרגיש שלא מבינים אותו, שלא מקשיבים לו, שלא מתחשבים בו ושלא מעריכים אותו. ובצדק, כי אף אחד מבני הזוג לא מנסה באמת להבין את רעהו, להקשיב לו, להתחשב בו ולהעריך את מי שהוא.

ביחסים כאלה מתרוקן לאט לאט החשבון הרגשי המשותף של בני הזוג מכל מה שהם צברו בתקופת החיזור. כל ההבטחות והשבועות והנדרים שהופקדו בו נבלעים בתוך חור שחור של תסכולים, עד שהשניים מוצאים את עצמם עם יתרה רגשית שלילית. במצב כזה הופכת כל מחלוקת למשבר, וכל משבר מערער עוד ועוד את הביטחון שלהם בעצמם ובבן זוגם.

הרמוניה פנימית

זוגיות מתחילה להתפצל בגלל נכונותם של בני הזוג להנמיך ציפיות, ולוותר פעם על צרכים אישיים ופעם על צרכים זוגיים. לפעמים הוא מוותר על מה שדרוש לו כדי לרצות אותה, ולפעמים היא מוותרת על מה שדרוש לה כדי להבטיח שהוא יאהב אותה. לפעמים הוא משלים עם שיגעונות שלה כדי לקבל ממנה אכפתיות, ולפעמים היא משלימה עם שיגעונות שלו כדי לקבל ממנו תשומת לב. וכך הם מגיעים לאיזשהו ממוצע שאתו הם מנסים להסתדר, שלא מספק אף אחד.

הרעיון שמאחורי זוגיות מתפצלת הוא אם כן קונספציית הפשרה: להסכים להשקיע פחות, להסכים לקבל פחות, להסכים להיות פחות. רעיון מוטעה זה מרעיון מוטעה עוד יותר: שיש ניגוד אמיתי בין הצרכים האישיים והצרכים הזוגיים שלנו, ושאי אפשר לספק גם את אלה וגם את אלה בעת ובעונה אחת. פיצול זוגי מתחיל אם כן בפיצול עמוק בתוכנו בין הצרכים האישיים ובין הצרכים הזוגיים שלנו. והפיצול הפנימי הזה חייב ליצור גם פיצול חיצוני.

מדוע אנחנו מתפשרים? כי כל חיינו שמענו שכדי להצליח במערכת יחסים "צריך לדעת להתפשר". את החוכמה העממית הפופולרית הזאת, שראשיתה בימי סבתנו, חזרנו ושמענו מפיהם של אותם אנשים שנחשבו בעינינו לסמכות עליונה. איש לא לימד אותנו שעל דברים חשובים לא מתפשרים, ומה שאינו חשוב אינו נחוץ לנו בלאו-הכי. כלומר, איש לא לימד אותנו לזהות את הצרכים האמיתיים החשובים לנו באמת, מול צרכים מדומים שבמקרה הטוב הם מיותרים, ובמקרה הגרוע הם הרסניים. לא מדובר אם כן בפשרה ולא בוויתור, אלא בהבחנה בין צרכים אמיתיים וצרכים מדומים.

ברשימה הארוכה צרכים מדומים אנחנו יכולים לכלול למשל את הצורך בקביעות ובמניעת שינוי כתרופה לפחד מחוסר ודאות. זה צורך שאינו יכול להתממש, ותלי תלים של הבטחות וחוזים וביטוחים ופוליסות לא יבטיחו שהחיים יתנהלו כמו שאנחנו רוצים. ולפיכך הצורך הזה אינו יכול להיות אמיתי.

הצורך להאשים מישהו אחר בסבל שלנו גם הוא צורך שלא יכול להתממש, כי איש לא מוכן להיות אשם במשהו שהוא אחריות שלנו, ואיש לא יכול להיות אשם במקומנו. ולכן הצורך הזה לא יכול להיות אמיתי. כך גם הצורך להיות צודק אינו יכול להיות אמיתי, כי ראייה שונה של הדברים לא הופכת אותנו לצודקים. כך גם מדומה הצורך לקבל ממישהו אחר הערכה כדי להרגיש ערך עצמי, או הצורך לקבל תמורה למה שאנחנו נותנים.

בהמשך נדבר באופן מקיף על צרכים אמיתיים ומדומים, אבל ללא ספק בראש רשימת הצרכים האמיתיים שלנו נמצאים הצורך באינדיווידואליות והצורך בזוגיות. או כפי שאפשר גם לראות זאת: הצורך באוטונומיה והצורך באינטימיות. ועל שני הצרכים האלה, שהם בסיסיים בהווייתנו, אסור לנו להתפשר, כי זוהי התפשרות על עצם מהותנו. אלה שני צרכים שלכאורה מושכים אותנו לכיוונים שונים, אבל הרמוניה פנימית מאחדת אותם לדבר אחד, ומאפשרת לנו ליצור גם הרמוניה חיצונית. הרמוניה זוגית לא מתחילה בחיפוש התאמה עם בן הזוג, או בפתרון בעיות בין בני הזוג, אלא עמוק בפנים, בתודעתו של כל אחד מבני הזוג.

חוסר הרמוניה בזוגיות הוא אם כן תמיד תוצאה של חוסר הרמוניה פנימית אצל בני הזוג. מעורבים בזוגיות כזאת שני אנשים שאינם יודעים למצוא סיפוק לצרכים האישיים שלהם בלי לפגוע בצורך שלהם בהשתייכות, ולהיפך, שאינם יודעים למצוא מענה לצורך שלהם בהשתייכות בלי לפגוע בצורך שלהם באינדיווידואליות.

הדבר העיקרי שיכול לאחד שני אנשים כאלה הוא חוסר סיפוק, גם במעגל האישי וגם במעגל הזוגי. כי זה מה שקורה כאשר שני אנשים מנסים לבנות זוגיות הרמונית בלי שתהיה קודם הרמוניה בתוכם: את חוק ההרמוניה הם מפירים ביחד, אבל את מחירו משלם כל אחד בנפרד.

נצא לדרך. בסופה לא נהיה מי שהיינו כשהתחלנו בה, כי ניצור את החיבורים בין הצורך להיות "אני" חזק ומובהק, ובין הצורך להיות "אנחנו" אוהבים וקרובים.

לצפייה בסרט איך להשיג הרמוניה ביחסי זוגיות