בני זוג לא רק הולכים לישון בלילה ביחד, הם גם קמים בבוקר ביחד, ומתמודדים יחד עם שורה שלמה של צרכים ובעיות. והקושי העיקרי של בני זוג מפסידים הוא לראות יחסים בעיניים ריאליות ולא בעיניים רומנטיות.

• יחסים אינם רק ניצוצות ופרפרים בבטן.
• יחסים הם גם תשלום חשבונות, בכי של תינוק בלילה וביקור אצל הורים מעצבנים.
• יחסים הם גם קבלת הקילוגרמים המיותרים, השיער המידלדל והקמטוטים מעל השפתיים.
• יחסים הם גם עייפות, כאבי ראש וקשיים בעבודה.
• יחסים הם גם נחירה בלילה וריח פה דוחה בבוקר.
• יחסים הם גם חלוקה בתפקידי הבית ומילוי תפקידים משפחתיים בלי לקבל הערכה והכרת תודה.
• יחסים הם גם גיל ההתבגרות של הילדים, גלי חום של גיל המעבר, פרישה מהעבודה והחלשת האונות המינית.
• יחסים הם גם הידיעה שאני לא אוהבת את החברים שלך ואתה לא אוהב את הסדנאות שלי, שאתה רוצה לגלוש על הגלים בשבת ואני רוצה לטייל, שאני רוצה לדבר על הדברים ואתה רוצה שקט, שאתה רוצה לחסוך כסף ואני רוצה לבזבז.

קצוות חדים

אידיאליזציה ורומנטיקה הן ציפייה שקסם ירח הדבש ימשך מעבר לזמן שיחסים בריאים זקוקים לה. אבל תקופת החיזור חייבת להסתיים כדי לפנות מקום לתקופה הבאה, לשלב הבא בהתפתחות היחסים. זה התהליך הבריא ביותר, ואכזבה כאשר זה קורה היא התייחסות לא בוגרת אל יחסים. זוהי תסמונת האוטופיה, שנובעת מציפייה להרמוניה מושלמת שאין בה מחלוקות וניגודים.

אבל מה לעשות, המציאות היא רקמה של ניגודים, כמו אני ואתה, אני ואנחנו, גבר ואישה, בוגר וילדותי, מהיר ואיטי, רגיש ואטום, רוחני ומעשי. וניגודים מעצם טבעם יוצרים התנגשויות, עד שאנחנו לומדים להשחיז וללטש את הקצוות החדים.

זוהי המציאות, ואי קבלתה היא החולי שמנוון את היחסים. מה שהופך אם כן את היחסים לגיהנום הוא הרצון של בני הזוג להפוך אותם לגן עדן.

תסמונת האוטופיה

בשנת 1516 תיאר תומס מור אי רחוק בשם אוטופיה, שפירושו "שום מקום", ומאז נתקע המיתוס הזה בלב לבה של הפנטזיה של אנשים רבים. ובני זוג שלוקים בתסמונת האוטופיה מחמיצים לחלוטין את היחסים האמיתיים, בעודם רודפים אחרי הבלתי מושג. הם מתוסכלים בגלל בעיה שאיננה קיימת, ומחפשים פתרון שאינו אפשרי.

מהרגע שננעץ בך הרעיון על אהבה מושלמת ועל מאהב מושלם, אינך יכול אלא לחתור לממש את זה בכל אמצעי שמוכר לך. והאכזבה חייבת ללכת בעקבות הציפייה כמו גלגל שנוסע בעקבות העגלה.

קרוב לוודאי שלדעתך הסיבה לאכזבה היא בחוסר הכשירות של בן זוגך, או בחוסר אהבה מספקת מצדו. אם אין לך אהבה אידיאלית, כך אתה חושב, הסיבה היא שהוא לא מתייחס אליך בהתחשבות מספקת, שהוא לא שם לב למה שחשוב לך, שבגללו הצרכים הרגשיים או הפיזיים או החומריים שלך לא מסופקים, שבגללו חייך משעממים, ושבגללו נפגע הדימוי העצמי שלך.

בני זוג רבים מנסים לארגן את חייהם הזוגיים סביב הציפייה לשלמות. אם רק נהיה יחד, חושבת האוהבת התמימה או האוהב התמים, האהבה תפתור את כל הבעיות. ואז, כשהם מגלים שזה בכלל לא כמו שהם חשבו, הם משוכנעים שיש פגם ביחסים או בבן הזוג. איפה הסערה הגדולה? איפה הזיקוקים? והרי הם הבטיחו לעצמם תשוקה לוהטת בכל רגע של היום והלילה. למה בן הזוג לא מקיים את ההבטחה הזאת?

הסיבה תמיד אצלנו

אבל הבעיה האמיתית איננה ביחסו של בן זוגך, אלא בחוסר הכשירות שלך עצמך להציב רף מציאותי שניתן למימוש. זוהי הסיבה האמיתית לתסכול שלך, וזוהי עוד הוכחה לכך שהסיבות לתסכולים שלנו נמצאות תמיד אצלנו.

הרבה פרידות ומקרי גירושין אינם אלא תוצאה של תסמונת האוטופיה. לא מעט התמכרויות לסמים נובעות מאכזבתו של אדם מהפנטזיה שהוא עצמו המציא, על אושר שאינו קיים במציאות.

תסמונת האוטופיה היא גם המקור לחיפוש ה"לך ושוב" של הנודד הנצחי אחר בן הזוג המושלם שלעולם אינו נמצא.

התעלולן הנודד בן המאה השתים-עשרה טיל אוילנשפיגל נהג לבכות בעת הירידה הקלה במורד הר לקראת עמק כפרי הארדנים המרהיב ביופיו, ואחר כך הוא נהג לצחוק בשעה שטיפס המפרך על המצוקים התלולים. כששאלו אותו מה הסיבה להתנהגותו המוזרה, הסביר שבשעת הירידה לעמק הוא חושב על העלייה המצפה לו ומתחיל לבכות, וכשהוא מטפס על ההר הוא חושב על הירידה הקלה המצפה לו ומתחיל לצחוק.

כל ציפייה אוטופית יוצרת מבוי סתום שאין לאן ללכת ממנה. וכך, הפתרונות שאתם בוחרים כדי לממש את היחסים המושלמים, הופכים לבעיה העיקרית שלכם. ולא רק שהתרופה שלכם גרועה יותר מהמחלה שאתם מנסים לרפא, אלא היא בעצם המחלה עצמה.

הדבר שעליכם לרפא איננו אם כן היחסים שמסרבים לצאת מהאגדה, אלא האגדה עצמה, האמונה בבלתי אפשרי. והתרופה היחידה היא הפיכת הפנטזיה ההזויה לחזון שניתן להגשמה.