כיצד לומדים להפסיק את המריבות?

קל יותר לפתוח במריבה מאשר לסיים אותה, וטיפול זוגי הוא המקום שבו לומדים לעבור מתקשורת הורסת לתקשורת מקרבת. מוקד התהליך הטיפולי הוא הכרה בכך שלכל אחד מבני הזוג יש אחריות למציאות שהם יוצרים, גם לטוב וגם לרע. והתוצאה מהירה: מפסיקים לחפש מי אשם, ועוברים לפתרון בעיות ולתיקון טעויות.

מערכת יחסים היא עסקה ככל עסקה אחרת, בהבדל אחד: עסקה כלכלית מבוססת על הסכם כתוב ומודע, ואילו עסקה רומנטית היא הסכם בלתי כתוב ובלתי מודע. ומכיוון ששני הצדדים לא מודעים להסכם שמפעיל אותם, הם חוזרים ומפרים את כל סעיפיו. וכל המריבות שמתנהלות ביניהם אחר כך הן בגלל ההפרות האלה.

כשאנחנו מעורבים במריבה, נדמה לנו שאנחנו מנסים לפתור בעיה. אבל האמת היא שמטרת המריבה לעולם איננה למצוא פתרון לבעיה, אלא לקרוע לגזרים את מי שאשם לדעתנו ביצירתה. כשאנחנו צועקים אנחנו לא מחפשים הסכמה אלא כניעה, כשאנחנו פוגעים אנחנו לא מחפשים הבנה אלא עונש, שותקים אנחנו לא מחפשים השלמה אלא נקם. מריבה היא לא שולחן עגול לפתרונות, אלא זירת אגרוף שבה מנסה כל צד לכפות את דעתו על הצד השני.

מריבות מכאיבות מאוד לא רק בגלל הפגיעות שכל צד מקבל בנקודות הרגישות שלו, אלא בעיקר מכיוון ששני הצדדים יוצאים תמיד בהפסד: שניהם מרגישים פחות בעלי ערך, פחות יפים ופחות אהובים.

רוצים להחליף יחסי איבה ביחסי אהבה? יש שלושה תנאים:

• החלפת מריבות בהסכמים שבהם שני הצדדים מרוויחים. כל אחד מהצדדים מתחייב שבן זוגו לא יפסיד בוויכוח. בכך מוציאים מהוויכוחים את העוקץ ההרסני לנצח את השני או לגרום לו להפסיד. וכשאף אחד לא מפסיד, נשמרים האינטרסים החשובים של השניים.
• חיזוק גבולות אישיים וחיזוק המרחב המשותף. בני הזוג מסכימים על איזון בין המוטיבציה של שניהם להיות חלק מ"אנחנו", ובין המוטיבציה של כל אחד להיות "אני". וכששתי המוטיבציות האלה משלבות ידיים בצורה בריאה, הן מטפחות זו את זו ונותנות אחת לשניה משמעות. כך שומרים על שיווי משקל בין הצרכים האישיים של כל אחד בנפרד, ובין הצרכים המשותפים של שני בני הזוג ביחד.
• אף אחד לא מנסה לשנות את השני. בני הזוג לומדים להשתחרר מהכפייתיות של כולנו לשנות את בן זוגנו, ומהציפייה שהוא יהיה מישהו אחר. כשמפסיקים להשקיע את משאבי הנפש בשינוי משהו שמסרב להשתנות, מתפנים למאמץ לשנות מה שצריך לשנות בדבר היחיד שאפשר לשנות: אותנו עצמנו.