האם ניתן למנוע בגידה?

האם עלינו לחשוש שבן או בת זוגנו יפתחו קשר רומנטי עם מישהו אחר? והאם בן או בת זוגנו צריכים לחשוש שאנחנו נפתח קשר רומנטי עם מישהו אחר? בעידן המתירני שבו אנחנו חיים צריכה השאלה הזאת להטריד כל מי שנמצא במערכת יחסים, כי התשובה עליה היא כן: אף אחד מאתנו לא מחוסן מפני בגידה. הסטטיסטיקה האכזרית צופה לכל אחד מאתנו סיכוי של יותר מחמישים אחוזים להתנסות בבגידה, בין אם בצד של הבוגד ובין אם בצד של הנבגד. ומי שמניח שהנאמנות ההדדית בזוגיות שלו מונחת בכיס, עלול להיות מופתע כשיום אחד האמת תטפח בפרצופו.

לא רק אנשים חסרי מצפון יכולים למצוא את עצמם מעורבים ביחסים מחוץ לנישואין, ואנשים בוגדים הם לא בהכרח "בוגדניים" מטבעם – אלה שתי עובדות שכדאי לזכור. אנשים בוגדים אינם פושעים או עבריינים או אנשים בלתי מוסריים. הם אפילו לא בהכרח רעים יותר מאלה ששומרים אמונים. גם אנשים רגילים לגמרי מוצאים את עצמם במשולש רומנטי, ורוב הבוגדים הם אנשים נורמטיביים ואחראים, שאוהבים את המשפחה שלהם בדיוק כמו אלה שלא בוגדים. לכן כולנו צריכים לעמוד על המשמר.

כמובן שהיינו מעדיפים להפוך למציאות את הפנטזיה של "אצלנו זה לא יקרה". אבל שאננות לא עוזרת להבחין בסימני אזהרה, ולא עוזרת למנוע בגידה אפשרית. אנחנו חיים במציאות שבה תמיד יש בחוץ מישהו תומך יותר, קשוב יותר, מעוניין יותר, מטופח יותר, מתייעץ יותר, חושק יותר. ואם אנחנו רוצים שהיחסים שלנו יהיו מחוסנים באמת מבגידה, כדאי שנפסיק לטמון את ראשנו בחול.

זאת לא המלצה לרוץ ולבדוק את ההתכתבויות של בן זוגנו במייל או בטלפון או בפייסבוק. זאת המלצה לשאול את עצמנו את השאלה החשובה ביותר: מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את היחסים כדי שאף אחד לא ירגיש צורך לפזול החוצה. אז מה לעשות כדי למנוע בגידה?

בטיפול זוגי לומדים בני הזוג לזהות אחד את הצרכים הבסיסיים של השני, כדי להבטיח שאלה יקבלו מענה שלם. וכך יהיו השניים הרבה פחות חשופים לפיתויים בחוץ. נכון, כל אחד מהם יצטרך לעשות לפעמים דברים שהוא לא רגיל, ואולי גם לא ממש אוהב. למשל, לספק את הצורך של השני במרחב אישי, בעוד שהוא עצמו רוצה זוגיות צמודה. אבל בתמורה הוא אמור לקבל מבן זוגו הרבה יותר דברים שחשובים לו. למשל, זמן משותף. וכך תמיד שני הצדדים מרוויחים.