בין מה שבעיניכם טוב או רע, ובין מה שבעיני בן זוגכם טוב או רע, יש מרחב ריק. זה מרחב האמצע. מרחב האמצע הוא המרחב המשותף, וזה המקום היחיד שבו אתם יכולים להיפגש באמת ולנהל יחסים של אחד למען השני. אבל רבים מאוד בינינו מעדיפים להישאר במרחבים נפרדים, ומשם לנהל יחסים של "כל אחד למען עצמו".

אז אחרי שכל אחד מכם התיש את עצמו במאמץ להעביר את השני לקצה שלו כדי שיחשוב כמוהו מה טוב ומה רע, האם לא הגיע הזמן להכיר בזה שהדבר הזה לא יקרה? לא הגיע הזמן להכיר בזה שהשני לעולם לא יגיע לקצה שלכם, ושאתם לעולם לא תגיעו לקצה שלו?

כמובן שאנחנו יודעים את זה טוב מאוד. אז למה בכל זאת אנחנו ממשיכים לנהל יחסים ממרחבים נפרדים של כל אחד למען עצמו? למה אנחנו לא עוברים ליחסים במרחב משותף של אחד למען השני?

התשובה היא שיחסים במרחבים נפרדים מביאה בדיוק את הרווח שאנחנו מחפשים: כל אחד למען עצמו במרחב הנפרד שלו עם הצרכים של עצמו, עם הרצונות של עצמו ועם הציפיות של עצמו. אלה בדיוק היחסים שאנחנו רוצים כי אנחנו לא מכירים דבר אחר. אנחנו מכירים רק יחסי מרחבים נפרדים שבהם פוגעים ובוכים ונפצעים, ואנחנו לא מכירים יחסים במרחב משותף שבו מתחשבים ומקשיבים ומסדירים.

הדבר המרכזי שמבדיל בין שני המודלים הזוגיים האלה הוא הסיפוק שבני הזוג מחפשים, והסיפוק שבני הזוג גם מוצאים.

בני זוג שבנו את השיתוף שלהם במרחב משותף מוצאים סיפוק באהבה שהם נותנים אחד לשני, באכפתיות ובדאגה שהם מציעים אחד לשני, ובתקשורת הקשובה והחיובית שהם מנהלים ביניהם. אם יש ביניהם מריבה הם מתביישים בה, והסיפוק שהם מוצאים אחרי כל מריבה הוא בקביעת כללים חדשים שימנעו מריבה דומה בעתיד.

התכנית שלי: טיפול זוגי מהיר "אחד למען השני" היא הדרך הקצרה והבטוחה לעזור לכם לעבור משני מרחבים נפרדים למרחב משותף אחד. אתם מוזמנים להתוודע אליה כאן.

הסיפוק שמוצאים בני זוג ביחסי מרחבים נפרדים שונה לגמרי. הם מוצאים סיפוק בפורקן לדחפים ולכעסים שלהם, ובמאמץ להיות יותר צודקים כדי לרפא את רגשי הנחיתות שלהם. ביחסי מרחבים נפרדים אפשר לצעוק ולהשתולל וההרגשה כל כך טובה, ואפשר לקלל ולשבור וההרגשה כל כך צודקת, אפשר לומר לשני את הדברים הכי פוגעים וההרגשה כל כך מספקת. ואפשר להאשים את השני שהכל בגללו ולקבל סיפוק מהרגשת קרבן: הוא מתעלל בי, הוא מנצל את טוב לבי, הוא לא חושב עלי. וזה מרגיש מה זה טוב.

בני זוג שמנהלים יחסי מרחבים נפרדים חיים בזירת אגרוף שבה פעם פוצעים ופעם נפצעים. הם לא מכירים דבר אחר. יש להם תקשורת נושכת כמו שהם מכירים, יש להם אקשן של מהלומות כמו שהם מכירים, ויש להם דרמות של כעס ודמעות כמו שהם מכירים. ואם לא תהיה מדי פעם התפרצות ביניהם, הם ירגישו שאין יחסים.

אז אם זה אופי היחסים גם ביניכם, אין טעם בכל מאמצי השלום הזמניים שלכם. הם לא יחזיקו מעמד. אתם חייבים קודם לשנות את מבנה היחסים משני מרחבים נפרדים למרחב משותף אחד. וזה יקרה רק כשתוכלו לומר אחד לשני: אנחנו רוצים דבר אחר.