מה קורה לכם כשאתם מרגישים הכרת תודה? אתם מרגישים שאתם אהובים, שאתם מוגנים ושרוצים את טובתכם. אתם לא יכולים להרגיש אהובים ומוגנים ושדואגים לטובתכם בלי שתרגישו הכרת תודה.

כשאנחנו מדברים על אימוץ הכרת תודה כדרך חיים, אנחנו מדברים על שמחה, כי אנחנו לא יכולים להיות אומללים כשאנחנו מלאי תודה, ולא יכול להיות בלבנו עצב כשאנחנו מכירים תודה, ולא יכולה להיות בלבנו מרירות כשלבנו מלא תודה.

כשאנחנו מרגישים תודה לא יכולים להיות רגשות שליליים בלבנו. כי מה יכול להיות שלילי בעינינו כשאנחנו מרגישים אהובים ומוגנים ובטוחים שדואגים לטובתנו? ולהפך, כשאין תודה בלבנו לא יכולות להיות מחשבות חיוביות בראשנו ולא רגשות חיוביים בלבנו, כי מה יכול להיראות לנו חיובי בעולם שבו אנחנו לא מרגישים אהובים ומוגנים ובטוחים שדואגים לטובתנו?

איך מאמצים הכרת תודה כדרך חיים?

הכרת תודה היא דרך חיים שאנחנו צריכים להתאמן בה, כמו שאנחנו צריכים להתאמן בכל דבר שאנחנו רוצים להפוך אותו לנכס שלנו: נהיגה, נגינה, הקלדה, ספורט, וכל דבר שבו אתם עוסקים.

אף אחד לא נולד בקיא במשהו. ילד לא יודע לעשות שום דבר. ואת כל הדברים שהוא יידע בעתיד הוא ירכוש דרך אימון. גם אתם לא יכולים להיות בקיאים במשהו בלי שהתאמנתם בו קודם. אז למה שזה יהיה שונה כשמדובר בדרך חיים של תודה ושמחה?

האימון בדרך חיים של תודה דורש התרכזות של כמה דקות כל יום בדברים שאתם יכולים לומר תודה עליהם. וזה אימון קטן עם תוצאות גדולות. התחילו בתודה על מי שאתם. פרטו מה יש בכם שראוי לתודה, ואז הודו לכל מי שעזר לכם להיות מי שאתם: לכל מי שלימד אתכם, לכל מי שהשפיע עליכם, לכך מי שאפשר לכם.

אחר כך אמרו תודה על מה שיש לכם, והודו לכל אלה שזה בזכותם: לממציאים ולמגדלים ולמהנדסים ולזבנים, ולמעצבים, ובעצם לכולם. אחר כך אמרו תודה על מה שאתם יכולים לתת לסביבתכם, והודו לכל מי שנותן לכם הזדמנת לתת מעצמכם.

והלאה, אמרו תודה על מה שאתם יודעים, ואז הודו למי שבזכותו אתם יודעים את זה: הורים, מורים, סופרים, תסריטאים, צלמים, הוגים, וכל אדם שלמדתם ממנו משהו.

דבר אחרון, הודו על כל רגע שבו אתם מביאים אל חייכם הרגשת תודה. וזה כל האימון שאתם צריכים לעשות כדי לרגיש תמיד אהובים ומוגנים ובטוחים שרוצים בטובתכם.