איך נוכל להתאהב בחיים למרות העבר? העבר הוא עבור רבים בינינו אותו חלק של חיינו שבו התנסינו בעיקר בכאב ובקשיים. לא חיבקו אותנו, לא קיבלו אותנו, לא הקשיבו לנו, לא נתנו לנו הזדמנות, ובגלל זה אנחנו היום "כאלה". ורבים בינינו מבלים שנים בשיחות על העבר כדי לנסות להבין אותו, לפתור אותו ולסלוח לו, כי אז אולי אז לא נהיה יותר "כאלה".

איך להתאהב בחיים?

אבל לחפור בילדותנו ובנעורינו זה לא כל כך "עמוק" כפי שנדמה לנו. את העבר אי אפשר באמת להבין, לא צריך לפתור אותו ואין על מה לסלוח לו. כי אנחנו מי שאנחנו לא בגלל העבר, אלא בזכותו. ואז כל מה שצריך הוא לא להשתמש בזיכרונות עמומים כדי לחקור ולגלות אותו, אלא פשוט להודות לו.

כן, אפשר גם להתאהב בעבר שלנו. ובמקום לתלות עליו את האשמה לכל החסרונות שלנו, אנחנו יכולים לראות בו אחראי לכל הידע שהשגנו, לכל החכמה שרכשנו ולכל הכוחות שפיתחנו.

"בגלל העבר", או "בזכות העבר", אלה שתי תפיסות שונות. התפיסה של "בגלל העבר" רואה את העבר כפי שאנחנו זוכרים אותו היום. והיום אנחנו רואים כל דבר אחרת לגמרי מכפי שראינו אותו בגיל שבע או שמונה.

לכן אלה תמיד זיכרונות מפוקפקים ומעוותים, סובייקטיביים לגמרי, ובעלי ממד אחד בלבד של "מה עשו לי". ומי שמנסה להבין את עצמו היום דרך הבנת תמונות בלתי אמינות על "מה שהיה", דומה למי שמנסה להבין את כאבי הרגליים שלו היום על ידי הבנת הנעליים שהוא נעל בילדותו.

הסיפור שונה לגמרי עם תפיסה של "בזכות העבר". עם תפיסה כזאת אנחנו לא רואים בעבר את האשם בדברים השליליים שבנו, אלא את היוצר של הדברים הנפלאים שבנו. ובמקום לראות בו מעניש שרצה את רעתנו אנחנו רואים בו את מעצב הפנים שלנו, שבאמצעות רצף בלתי פוסק של שמחה ועצב לסירוגין הוא יצר את התהליך המדהים של גדילתנו.

כל יום הכין אותנו ליום הבא, כל משבר חיזק את כוחותינו לקראת ההתנסות הבאה. פגעו בנו, וזה אפשר לנו להיות רגישים יותר. התעלמו מאתנו, וזה אפשר לנו לחזק יותר את האינדיווידואליות שלנו. קיפחו אותנו, וזה דרבן אותנו להצליח יותר בחיים ולבנות זוגיות טובה.

כל שלב בגדילתנו היה הכנה לדרישות גבוהות יותר מעצמנו, עם יכולות גבוהות יותר להגשים אותן.

מהצעד הראשון שהצלחנו לעשות לבדנו למדנו לעשות בעצמנו עוד ועוד צעדים, כל אחד קשה ונועז יותר. עזבנו עוד ועוד הרגלים שהיו שייכים למי שהיינו פעם, ופינינו עוד ועוד מקום בחיינו להרגלים שדרושים למי שאנחנו היום. השארנו רחוק מאחורינו את הרצונות הילדותיים שהתאימו למי שהיינו אז, והחלפנו אותם בשאיפות לדברים שמעניינים את מי שאנחנו היום.

איזה חיים מדהימים עברנו! ואיזה חיים מדהימים עוד מצפים לנו! כי תהליך הגדילה לא הסתיים, ולא יסתיים לעולם, להתאהב בחיים מאפשר לנו לגדול ולהתפתח כל הזמן.

וכמו שזה היה תמיד, כך תמיד זה גם יהיה: אנחנו נגדל ונתחזק ונחכים לא בגלל הנסיבות שהחיים יזמנו לנו, אלא בזכותן.