אף אחד לא אוהב לצאת מאזור הנוחות שלו כי מפחיד שם בחוץ. מפחיד לדבר בפני קהל, מפחיד לפגוש אדם זר, מפחיד לבקש העלאה בשכר. הבעיה היא שדווקא במרחב הזה שמחוץ לאזור הנוחות מתרחשים כל הניסים, ורק שם אנחנו יכולים ללמוד, לגלות, לגדול, ולפתח אופקים שלא הכרנו.

מהו אזור הנוחות? אזור הנוחות הוא פשוט אזור ההרגלים שלנו. זה האזור שבו אנחנו מגבילים את עצמנו רק למה שעשינו אתמול ושלשום, ולכן כל יום הוא בערך כמו אתמול ושלשום. זה אזור שבו אנחנו מונעים שינוי ונמנעים מהתנסות חדשה, ולכן אין בו גדילה והתפתחות. זה אזור שאין בו מקום להכיר את כל מה שיש בנו, ולתת ביטוי לכל מי שאנחנו יכולים להיות.

מה יש בכלל בתוך אזור הנוחות שלנו? יש שם "אני" עם כל הציוד האישי שלנו: הצרכים שלנו, הרצונות שלנו, הדעות שלנו, הטעמים שלנו, התכניות שלנו, הצדק שלנו, הדרך שלנו. וזה המקום הנוח ביותר בעולם כי כאן אנחנו תמיד יודעים מה נכון, מה טוב, מה חכם.

ומה יש מחוץ לאזור הנוחות שלנו? שם יש "אתה" עם כל מה שלא נכון, עם כל מה שלא חכם ועם כל מה שלא הגיוני. שם בחוץ אנחנו פוגשים את אלה שלא מבינים, שלא מסכימים, שלא יודעים. שם כל מפגש עם אדם אחר הוא פוטנציאל לביקורת כלפינו, להתנגדות ולדחייה. ושם אנחנו יכולים להיכשל, לטעות, לעשות שטויות, להיות מטרה ללעג ולזלזול.

אז מה הפלא שכל כך רבים בינינו מוכנים לוותר על כל מה שמחכה להם מחוץ לאזור הנוחות, ובלבד שלא יצטרכו להתמודד עם המחיר שהם יצטרכו לשלם? הבעיה היא שעצוב שם מאוד, כי רק מחוץ לאזור הנוחות נמצא מרחב הצמיחה וההצלחה שלנו, ורק מחוץ לאזור הנוחות אנחנו יכולים לעלות לתפקיד בכיר יותר בעבודה, לגשת לבחינה, לשנות את הרגלי התקשורת הזוגית שלנו, ולעמוד מול אתגרים שפותחים בפנינו אפשרויות חדשות.

בעולם המושלם אף אחד לא היה צריך לצאת מאזור הנוחות שלו כדי להצליח בעבודה, ביחסים ובקריירה, וכל משימה שהיינו רוצים להגשים היתה מתאימה בדיוק למידות האישיות שלנו. היה לנו כל הביטחון הדרוש כדי להתקדם בעבודתנו, כדי לקבוע את הטון הרצוי לנו ביחסים, וכדי לעלות על במה או להציע את היצירות שלנו למפיקים ולמו"לים.

אבל זאת לא המציאות, כי שוב ושוב אנחנו נתקלים במצבים שבהם אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לדרישות ולציפיות שאינן חלק ממערכת ההרגלים שלנו: להסתכן, לשנות, לחדש. כלומר, להתאים את עצמנו למצבים שמחוץ לאזור הנוחות שלנו. ובגלל שאנחנו לא יודעים לדלג מעל הגדר, אנחנו חוזרים ומחמיצים עוד ועוד הזדמנויות לשפר את עצמנו ואת חיינו ואת היחסים שלנו.

אז הנה סיכום ביניים: אתם חרדתיים? אתם דיכאוניים? אתם נמנעים? אתם ביישנים? אתם דאגנים? אתם אימפולסיביים? אתם מתפרצים בכעס? אתם לא עומדים על שלכם? אתם מכשילים את עצמכם עם הבלגן שלכם או עם פיזור הדעת שלכם או עם האיחורים שלכם? זהו, אתם פוחדים לצאת מאזור הנוחות שלכם. ובפעם הבאה שתאמרו "כזה אני" תזכרו שאתם בעצם אומרים "אני פוחד לצאת מאזור הנוחות שלי ולהיות שונה מזה שהייתי".

איך יוצאים מאזור הנוחות? שני דברים דרושים לזה:

דבר ראשון הוא סיבה מספיק חשובה שבגללה יהיה שווה לנו לקחת את הסיכון בכישלון או בבושות או בהפסד. כלומר, במאזן התועלת והמחיר צריכה התועלת להיות הרבה יותר גדולה מהמחיר שאנחנו צפויים לשלם עבורה. לכן תנאי לדילוג מעל הגדר של אזור הנוחות הוא פיתוח חשיבה חיובית, כדי להתרכז בסיכויים הרבה יותר מאשר בסיכונים.

דבר שני הוא בהירות לגבי הסיכונים הצפויים לנו, כי התכנסות באזור הנוחות גורמת לנו לראות בהגזמה גדולה את הסיכונים המפחידים שמחכים לנו שם בחוץ: מה יהיה אם נתנצל ולא תגיע התנצלות גם מצדו? מה יהיה אם נציע סקס והוא יסרב? מה יהיה אם נצא למסיבה ואף אחד לא יפנה אלינו? אז כדי שבכל זאת נעשה את הצעד הקשה החוצה, אנחנו צריכים לספק לעצמנו מידע הרבה יותר מציאותי לגבי הסיכונים האפשריים.

אז אין צורך להוסיף דבר אלא רק לחזור על העיקר: רוצים הצלחה? רוצים לשפר יחסים? רוצים חיים הרבה יותר שמחים? הרחיבו את הגבולות של אזור הנוחות, כדי לאפשר לעצמכם להתוודע לכל האפשרויות שמחכות לכם בחוץ.

שיחת וידיאו אישית על