שיחות פיוס רבות נכשלות מפני שכל אחד מהצדדים בא מוכן לכך שיסלחו לו, ושום צד לא בא מוכן לסלוח לשני.

אנחנו סלחניים מאוד כאשר אנחנו פוגעים במישהו. "זה הגיע לו", אנחנו אומרים. אנחנו סלחניים מאוד כשאנחנו דוחים מישהו. "אני לא חייב לו דבר", אנחנו מסבירים. אנחנו סלחניים מאוד כשאנחנו מגנים מישהו, מותחים עליו ביקורת, מעירים לו, מעמידים בפניו דרישות או מאשימים אותו באנוכיות. "אני רק אומר מה שאני חושב", אנחנו מצדיקים את עצמנו.

אבל אנחנו לגמרי לא סלחניים כאשר מישהו נוהג כלפינו באותה צורה: פוגע בנו, מגנה אותנו, מתנגד לנו, דוחה אותנו, שופט אותנו, מותח עלינו ביקורת, נוזף בנו, מעיר לנו, מאשים אותנו.

אכן קורה שמישהו שפגע בנו מבקש מאתנו סליחה, ואנחנו מתרצים: "בסדר, אני סולח לך". אבל האם זאת באמת סליחה?

הסליחה שאנחנו מכירים רחוקה מלהיות סליחה אמיתית. זוהי סליחה שחוזרת וקובעת שהחוטא אשם, ואילו אנחנו מלאי החסד מוכנים למחול לו על כך. האמת היא שבלבנו הוא ממשיך להיות אשם. "פגעת בי, אבל מכיוון שאני הטוב בין שנינו אני מסכים לוותר על הענשתך", אומר הסולח המדומה.

אמונה באשמתו של מישהו וסליחה לה הן הפכים שאינם יכולים להתקיים יחד. או זו או זו. סליחה כזאת אינה אלא פוזה כדי להוכיח כמה אנחנו נפלאים, ולאיש אין צורך בסליחה כזאת, לא לנסלח ולא לסולח.

סליחה מדומה

נניח ששניכם אמרתם דברים פוגעים זה לזה. לא יכולה להיות בלבך סליחה אמיתית כל עוד נדמה לך שהדברים שאתה אמרת מוצדקים בתוקף הנסיבות, בעוד שהדברים שהוא אמר הם רשעות שאין לה כפרה, ולכן הוא ראוי לעונש ואתה ראוי להבנה.

• סליחה אמיתית היא כאשר אין בלבך שום האשמה, כי אתה מבין שהוא פעל בדרך היחידה שהוא יודע לפעול.
• סליחה אמיתית היא כאשר אתה מבין שכל מעשה שמישהו אחר עושה הוא נכון בעיניו, גם אם בעיניך הוא פסול.
• סליחה אמיתית היא כאשר אתה מבין ששניכם טועים באותה מידה, גם אם ברגע מסוים האחד טועה יותר וברגע אחר טעותו של השני גדולה יותר.
• סליחה אמיתית היא כאשר אתה זוכר שמותר לכל אחד לשגות בלי לקבל על כך עונש.
• סליחה אמיתית היא כאשר אתה משוחרר מהמחשבה שמישהו חייב לך, או שמגיע לך, או שאתה מקופח ומושפל אם מישהו מתנגד לרצונך.
• סליחה אמיתית היא כאשר אתה לא רוצה לעורר בזולת רגשות אשמה, אלא אתה באמת ובתמים רוצה לתקן, לרפא ולשפר.
• לכן סליחה היא חופש. היא משחררת גם את המאשים וגם את הנאשם, והיא מביאה רווחה פנימית לשניהם. היכולת לסלוח ניתנה לך אפוא כדי להביא שלום לכל אדם שנמצא אתך, וקודם כל לעצמך.

סליחה לצללים שבך

סליחה אמיתית היא לא חסד שאתה עושה עם מישהו אחר, אלא חסד שאתה עושה עם עצמך. אתה סולח באמת רק כשאתה נוטש את המערך הנפשי של ציפיות ותביעות, כשאתה מביא את עצמך למערך נפשי של קבלה והשלמה גם כלפי דברים שאינם לרוחך, וכשאתה זוכר שהמציאות אינה בנויה על פי הציפיות שלך, ושאנשים לא נולדו כדי למלא את הצרכים שלך.

סליחה אמיתית תהיה ההתנסות הקבועה שלך בכל רגע שתזכור שלפעמים גם אתה טועה, שלפעמים גם אתה פוגע, ושלפעמים אינך טוב יותר מהאדם שאותו אתה שופט ומגנה.

סליחה היא כעס שעבר תהליך זיקוק. כל עוד כעסת נענית לחולשתך, וכשאתה סולח אתה נענה לעוצמה שבך. אתה זקוק לכל סליחה שאתה נותן כי היא מעצימה אותך, בדיוק כפי שההאשמות שלך כלפי אנשים אחרים מחלישות אותך.

כשאתה סולח באמת לאדם אחר אתה סולח לצללים שבך, לאותם חלקים שליליים שאינך רוצה להכיר בהם, ושאותם אתה משליך על אחרים. לפיכך, כל סליחה שאתה מעניק לאדם אחר, לעצמך אתה מעניק.

כך משרתת הסליחה את הסולח באותה מידה שבה היא מיטיבה עם הנסלח. וכך מהווה הסליחה כוח מרפא לשניהם.

אינך סולח לאדם אחר מכיוון שהוא ראוי לסליחה, אלא מכיוון שאתה ראוי לה, ומכיוון שהיא מגיעה לך. לכן כל סליחה שלך היא מתנה לעצמך.