אולי זה יפתיע אותך, אבל אתה חי בעבר. כל מה שאתה יודע בא מן העבר. כל מה שאתה חושב, כל מה שאתה מאמין, כל הטעמים שלך, כל הדעות שלך, כל העקרונות שלך, כל הרגלי ההתנהגות ודפוסי התגובה שאתה מפעיל, כולם מקורם בעבר.
נדמה לך שאתה נמצא בהווה, אבל בכל רגע אתה מתבונן באירועים המתרחשים סביבך מתוך נקודת ראות שפיתחת לפני זמן רב. וכשאתה מסתכל בעיני העבר, אינך יכול לראות את הנסיבות כפי שהן כאן ועכשיו. אתה רואה אותן כפי שהן נשקפות מתוך תפיסה ישנה שאתה מביא אתך מהעבר.
כל שיפוט שצץ בראשך מקורו בעבר ואינו רלוונטי לחייך היום. וכשאתה פועל על פי סימני דרך בלתי רלוונטיים, אתה כמו הד המתגלגל בין ההרים, וממשיך להתגלגל עוד ועוד, בעוד שהקול שהוליד אותו נדם ונאלם מזמן.
עברך הוא זמן שלקחת בו חלק פעם ושאינו קיים עוד. ואף על פי כן, רובנו לא יכולים להיפרד מהעבר. אנחנו תופסים את העולם על פי אמונות מן העבר, שופטים זה את זה על פי תבניות ערכיות מן העבר, וניסיון העבר מנחה את רוב החלטותינו ובחירותינו.
אנחנו נוהגים לומר: "למדתי בחיים לא לסמוך על אף אחד", "אצלנו בבית לא זרקו אוכל וכך אני נוהג גם היום", "למדתי מהניסיון שלי שלא כדאי להתאמץ יותר מדי". ואנחנו לא מבינים שאנחנו מגיבים לא על המציאות הסובבת אותנו, אלא על מה שהעבר לימד אותנו לחשוב עליה.
דעות, השקפות, אמונות, שיפוט והרגלים אינם נוצרים בהווה. הם מלווים אותנו שנים רבות, ובלכתם אתנו לכל מקום שאליו אנחנו הולכים, הם מנציחים את היצמדותנו לעבר.

להפסיק לחטט בעבר

רוב סיפורי החיים שאני שומעת מאנשים מלוּוים בהסבר כגון: "בעלי אדם סגור מאוד משום שאבא שלו נפטר בגיל צעיר", "הוא לא מבטא רגשות משום שהוא בא מבית קשה מאוד", "למדתי לוותר לבעלי משום שבילדותי ראיתי את אמא שלי מוותרת לאבא שלי". קשה לראות את יעילותו של חיפוש בנבכי העבר לסיבות התנהגותנו בהווה.
לעולם לא נוכל לזהות בבירור את הנסיבות בעבר שהולידו את קשיינו בהווה. אין מחלוקת על כך שכל מה שאנחנו היום הוא תוצאה של מה שהיינו בעבר. אבל כל ניסיון לחבר בין אירוע מסוים בעבר ובין התנהגותנו בהווה, אינו אלא ניחוש והימור. וכדרכם של ניחושים, לעתים הם קולעים ולעתים מחטיאים. וגם אם נזהה לבטח מהו האירוע האחראי לקשיים שלנו, קשה לראות איך יכולה ידיעה זו לסייע לנו בפיתוח חשיבה בריאה יותר מכאן והלאה.
לכן אין טעם ואין תכלית לחטט בירכתיים האפלוליים של עברנו. כשאתה מנסה להבין את עצמך או אדם אחר לאור מה שלמדת בעבר, אתה כמו אדם המבקש מהחושך שיאיר את הבנתו. כשהעבר ממשיך להתקיים בהווייתך, התכנים המפעילים אותך אינם רלוונטיים עוד. ואם אתה גם הולך עם העבר אל העתיד, אינך מתקן דבר.
כל מה שקרה כבר קרה, ושום דבר שקרה איננו ניתן לשינוי. מישגים רבים שעשית מרצפים את תסריט החיים שרשמת יום יום ושעה שעה, עד לנקודה זו בחייך. אבל אינך יכול לתקנם, כי את הנעשה אין להשיב. ערכו היחיד של העבר טמון בכך שהוא איננו עוד.
אבל השיעורים שהנחיל לך העבר הם בני הלוויה החשובים ביותר לבניית עצמיותך המוגשמת. לכן רק ניתוק החוטים הקושרים את תודעתך אליו, יכול לסלול את הדרך לפיתוח נקודות ראות המתעדכנות כל הזמן על פי הנסיבות.

הלאה אל העתיד

כשהמודעות שלך מפסיקה את הדהוד העבר בתוכך, היא שוברת את השרשרת האין-סופית של דפוסי חשיבה שהביאו אותך לנקודת זו בזמן ובמרחב. כך אתה מפסיק לגרור את העבר אחריך הלאה אל העתיד, וכך אתה מניח יסוד לעתיד חדש.
עד כה כבלו אותך אמונותיך והשקפותיך לאופי קבוע של התנהגות, כמו כלב הנכבל אל מלונתו. הלכת אל העתיד כשכל העבר הזה נסחב אתך כמו שרשרת ברזל כבדה, ולא אפשרת לשׂכלך להתחדש ולהתפתח. כשאתה משחרר את עצמך ממחשבות העבר, אתה חופשי ליצור את איכות החשיבה, שתסייע לך ליצור את החיים שאתה רוצה לחיות מכאן והלאה.
מודעות פתוחה תעזור לך לכתוש עד דק דעות ואמונות שצמחו אי שם מזמן, שאין בהן טעם ותועלת לעת הזו, ושאולי גם אז הן לא הביאו לנו אלא נזק והפסד. כל המערך המחשבתי שצמח "פעם" אין לו קשר עם המציאות האקטואלית, והוא יהיה המטרה הראשונה לשינוי שתבצע המודעות הפתוחה.
אנחנו משקיעים מאמצים אדירים לזכור את העבר, לנתח אותו ולהבין אותו, כי נדמה לנו שנטבע בלעדיו. אם כי האמת היא שאנחנו טובעים בגללו. אין צורך לנתח את העבר משום שאין לנו כלים לכך. אינך יכול להבין מה שהיה כשאתה מתבונן בו בעיני ההווה. כשאתה מנסה לחוות דבר שאינו קיים עוד באמצעים שהתפתחו מאוחר יותר, אתה דומה לטייס סילון המנסה להבין איך מרגיש עגלון. "אין טעם לחזור ליום אתמול מפני שאז הייתי אחרת בכלל", אמרה עליסה.
כשהמודעות שלך סגורה אין שום התחדשות בראשך, ואין לך ברירה אלא לשכפל כל הזמן את הדברים שבהם האמנת בעבר. השימוש החוזר שאתה עושה באמונות מן העבר הופך אותן לממשיות, ומנציח אותן. כך אתה מזמין את העבר לשלוט בכל שארית זמנך.
"עכשיו" הוא פסק זמן שבו אתה יכול לשים סכר לזרם העבר, ולפנות אל העתיד עם עיניים המתואמות לראות את הנסיבות החדשות שמתהוות בחייך מדי שעה. אינך מתכחש לעבר על כל השפעותיו המסועפות, אלא אתה מפסיק לתת לו כוח להכתיב את תפיסותיך.
תן לעבר את הכבוד הראוי לו משום שהוא הקרקע שממנה צמחת למה שהנך, ואז שחרר אותו, כדי שתוכל להמשיך לסלול את נתיב ההתפתחות הנכון לך מכאן והלאה.