האם אהבה בין שני אנשים היא אצבע הגורל? לא הייתם שמחים לגלות שיש לכם הכוח להחיות מחדש את האהבה שאולי קצת דעכה ביניכם? אז ראשית, ותרו על האמונה העממית שהאהבה קורית לנו. זה לא נכון.

מה כן נכון? אהבה לא קורית סתם כך, ואהבה לא קורית כי אנחנו רוצים אהבה. אהבה צריך ליצור, ורק אנחנו יכולים ליצור אותה. לכן האהבה שבינינו תלויה אך ורק בנו.

אבל יצירת אהבה צריכה להתחיל בתוכנו, כמו כל דבר אחר שאנחנו יוצרים. איך אנחנו מכינים ארוחה לבני משפחתנו? אנחנו לא מתיישבים במטבח ומחכים שהארוחה תתבשל מעצמה. אנחנו מכינים אותה. והתהליך מתחיל במחשבה על הארוחה: מה הם אוהבים, מה אנחנו יודעים להכין, מה מתאים לאירוע. ואז אנחנו מגייסים את הכוחות הדרושים, שיהפכו מחשבה על ארוחה לסעודה משפחתית.

גם אהבה מתחילה בכוונה, בדמיון, ואז בחיפוש המתג הפנימי שיניע את התהליך. אז אם נראה ביצירת אהבה תהליך שאנחנו יוצרים בעצמנו, זה לא יהיה יותר משחק מזל, אלא זה יהיה משחק של חוק הסיבה והתוצאה: מה שאנחנו עושים יוצר אהבה או הורס אהבה.

לכל מעשה שלנו יש תוצאה, ואם נבחר תמיד מראש בתוצאה שיוצרת אהבה, ממילא נבחר גם במעשים שיגשימו את בחירתנו. אנחנו לא יכולים לבחור ביצירת אהבה, ואז לריב עם בן זוגנו שלא שטף כלים. אם בחרנו ביצירת אהבה, ללא ספק שנסדיר את חלוקת האחריות בבית ברוח שיוצרת אהבה.

אין כאן בחירה גורפת ביצירת אהבה. יש כאן בחירה אחרי בחירה אחרי בחירה, מדי רגע מחדש, בכל מצב מחדש. שוב ושוב אנחנו צריכים למצוא את עצמנו בנקודת בחירה בין שתי האפשרויות האלה: ליצור אהבה או להרוס אהבה. ואנחנו נמצאים בנקודת הבחירה שלנו כשאנחנו מרגישים את החיכוך הפנימי בין שני הרצונות האלה. רק התנגשות בין שני הרצונות מאפשרת לנו לבחור ביצירת אהבה, ולעשות את הצעדים הנכונים לממש את זה.

ואז, אם צריך לשנות את סגנון ההערות שלנו, נשנה. אם צריך להקשיב למצוקה של השני, נקשיב. ואם צריך לבדוק את הצדק שלנו, נבדוק.

הפואנטה: כדי להפוך את האהבה ממשאלת לב למציאות צריך לנקוט בכמה צעדים, ולכל צעד תהיה תוצאה בהתאם. והצעד הראשון הוא לדעת איזה שינויים עלינו לחולל בעצמנו שיתניעו את התהליך: מה עשינו עד היום שגירש את האהבה מאתנו, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי שתהיה אהבה בחיינו.