כולנו מוצאים את עצמנו מדי פעם בשיח עם טיפוס מבלבל ש"מדבר הצדה", ובמקום לענות לפואנטה הוא סוחב אותנו להיבט שולי של הנושא. אז מה לעשות כדי לא לאבד את השפיות כי אין עם מי לדבר.

אתם אומרים לבן הזוג משהו והוא עונה לכם, וזה נשמע שיחה. אבל איכשהו, ברגע מסוים, אתם מוצאים את עצמכם רחוק מאוד מהנושא שעליו רציתם לדבר. מכירים את זה? אם זאת גם החוויה שלכם בתקשורת הזוגית עם בן זוגכם, כנראה שגם אתם חיים עם הטיפוס המבלבל, ש"מדבר הצדה" ולא מצליח לדבר לעניין. והתחושה היא כאילו אין עם מי לדבר.

הוא שומע אתכם והוא מבין את הנושא יפה מאוד, אבל בכל זאת אין עם מי לדבר, כי הוא מתקשה להתמקד בפואנטה שאליה אתם מתכוונים. תשומת הלב שלו לוקחת אותו להיבט שולי של הנושא, והוא הופך אותו לפואנטה העיקרית. אז לפני שאתם יוצאים מדעתכם, כדאי שתבינו שהוא לא עושה את זה כדי לשגע אתכם, וגם לא כדי להתחמק מהנושא. הוא עושה את זה בגלל קושי לזהות מה כאן עיקר ומה כאן טפל.

בכל נושא יש נקודה עיקרית, וסביבה פריפריה של כמה נקודות שוליות. ואנחנו רואים באופן אינטואיטיבי מה כאן העיקר ומה כאן הטפל, מה חשוב יותר ממה. לכן בשיחה עם אנשים אחרים אנחנו מרגישים שאנחנו מדברים על אותו הדבר. זה לא מה שקורה לנו בשיחה עם "המבלבל".

לטיפוס הזה יש קושי עם חשיבה שמתארגנת על פי סולם עדיפויות של מה יותר ממה. הוא רואה את כל חלקי הנושא פרוסים לפניו כמו מניפה, וכולם חשובים בעיניו באותה מידה.

אם למשל תעירו לו שהוא שכח לעמוד בהתחייבות שלו לתקן משהו בבית, הוא יכול לענות לכם שהלחץ שלכם לא נעים לו. ולפני שאתם מבינים מה קרה כאן אתם מוצאים את עצמכם שקועים עמוק במריבה על הלחצים שאתם מפעילים, ובינתיים הפואנטה של הנושא, הצורך לתקן משהו בבית, נשכחת לגמרי.

אכן הלחץ שלכם קשור אף הוא לנושא, אבל הוא בשום אופן לא הפואנטה של הנושא. הפואנטה היא שהוא לא עמד בהתחייבות שלו. אין כאן פואנטה אחרת. זה כאילו סיפרתם לו שהלכתם ברחוב ביום גשום והייתם עדים לתאונת דרכים בגלל החלקה, והוא ינזוף בכם שיצאתם מהבית בגשם.

הנה דוגמה לשיחה שהתנהלה אצלי במהלך טיפול זוגי בין אישה שמדברת לעניין ובין בעל שמנסה לסחוב אותה הצדה:

היא: אתה מסרב לתת לי את החולצות שלך כדי שאתן אותן לתופרת להצר את השרוולים.

הוא: אבל את קונה לי את החולצות.

היא: נכון, ובכל זאת אני רוצה להצר את השרוולים.

הוא: לפי האופנה היום אי אפשר למצוא בחנויות חולצות עם שרוולים צרים.

היא: בדיוק כך, לכן אני רוצה לקחת את החולצות שלך לתופרת.

הוא: אנחנו לא יכולים לשנות את האופנה.

היא (בהתפרצות): אתה מוכן סוף סוף להתייחס לנושא שאני מדברת עליו?

בכל שיח, בכל דיון ובכל בירור יש נקודה מרכזית, אבל הטיפוס ש"מדבר הצדה" לא תמיד ער לה. ואם אתם חיים עם טיפוס כזה תצטרכו לעמוד על המשמר בכל שיחה ולהיצמד לפואנטה, כדי שהוא לא יצליח להזיז גם אתכם מהנושא שלכם.

הוא חייב לסדר את נקודות הראות שלו על סולם עדיפויות, ואתם יכולים לעזור לו אם תזמינו אותו לדבר על העיקר: "אתה צודק שזאת האופנה, ואתה צודק שאני קניתי את החולצות. עכשיו בוא נדבר לרגע על האפשרות לתקן אותן. בסדר?"

תענוג גדול זה אולי לא יהיה, והסבלנות שלכם בוודאי תצטרך לעמוד במבחנים קשים שוב ושוב. אבל אם הגאווה שלו לא תפריע לו להכיר בשיבוש הזה בחשיבה שלו, הוא יוכל ללמד את עצמו להתמקד סוף סוף בנקודה העיקרית של כל נושא.

שיחת וידאו אישית בנושא אין עם מי לדבר