לחיות בשמחה

איך להגיע ללב של בחורה? איך להגיע ללב של גבר? יש דבר אחד שיכול לשנות את מערכת היחסים עם כל אדם. ושלא צריך לשלם עבורו, אבל לערך שלו אין מחיר. מהו הדבר הזה?

כל מי שאומר לכם שהחיים מדהימים בוודאי רוצה למכור לכם משהו: אולי בושם, אולי סבון, אולי חופשה. כי מה מדהים כל כך בחיים האלה? אבל אני אומרת לכם שהחיים יכולים להיות מדהימים, ואם נדמה לכם שאני מנסה למכור לכם משהו, אתם צודקים. אני מנסה למכור לכם את המתנה היפה ביותר שאתם יכולים להעניק לעצמכם: חופש.

רוצים יחסים יותר טובים יותר? כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לרכוש גישה חיובית לחיים. זה כל הסוד. כי גישה חיובית לחיים יוצרתת יחסים חיוביים, וגישה שלילית יוצרת יחסים שליליים.

אהבה היא לא נתינה אין-סופית, היא לא ויתור אין-סופי והיא לא התמסרות אין-סופית. אהבה היא הקשבה, זה הכל. ורמה נמוכה של הקשבה אחד לשני היא גם ציון של רמת אהבה נמוכה.

הגישות שלנו קובעות את כל מהלכי חיינו, כי הן מושכות אלינו מהחיים את מה שמתאים להן. והחיים תמיד נענים לגישות שלנו. לכל דבר שאנחנו עושים יש השפעה כלשהי, שמחזירה אלינו מבחוץ השפעה דומה. שום דבר לא יחייך אלינו אם פנינו חמוצים, וכל אחד יחבב אותנו אם נאיר את פנינו אליו. הגורל שלנו מוכתב אם כן בעיקר על ידי הגישות שלנו.

הרבה מאוד כוח יש בענווה. כי כשאנחנו ענווים אנחנו לא שיפוטיים, ואנחנו גם לא חוששים מהשיפוט של האחרים. לכן המציאות סביבנו מאירה לנו פנים ואנחנו מאירים את פנינו אליה בחזרה.…

לזכור את הטוב ולא את הרע ולשחרר את התקופות השליליות המעיבות על הזכרון החיובי ממערכת היחסים. תתפלאו, אבל כשמערכת יחסים לא עובדת, לא רק ההווה והעתיד של בני הזוג בסכנה. העבר שלהם בסכנה גם הוא. כשבני זוג לכודים בראייה שלילית אחד על השני, יש להם נטייה לשכתב את הזיכרונות שלהם. הם זוכרים הרבה יותר את המצבים שבהם הם התנסו בפגיעה, והם זוכרים הרבה פחות את השעות של התרוממות רוח שהיו להם.

לזיכרון שלנו יש תפקיד חשוב מאוד, גם כדי להביא את חיינו לנתיב של שמחה, וגם כדי להשאיר את חיינו בנתיב של תסכול ודכדוך. למעשה יכול הזיכרון שלנו לפעול בעד האושר שלנו או נגדו. אם נשתמש בו בתבונה נדע איך לא לחזור על טעיות.

הכעסים שאנחנו סוחבים אתנו שוקלים לא פחות מאבנים כבדות. אנחנו לא יכולים להרגיש שמחה כשאנחנו כועסים, אנחנו לא יכולים לראות תקווה כשאנחנו כועסים, ואנחנו לא יכולים להרגיש אהבה כשאנחנו כועסים.

כשאנחנו מדברים על אימוץ הכרת תודה כדרך חיים, אנחנו מדברים על שמחה, כי אנחנו לא יכולים להיות אומללים כשאנחנו מלאי תודה, ולא יכול להיות בלבנו עצב כשאנחנו מכירים תודה, ולא יכולה להיות בלבנו מרירות כשלבנו מלא תודה.

החיים משעממים רק לאנשים משעממים, והם מרתקים ומרגשים לאנשים מעניינים. החיים עצובים ומדכאים רק לאנשים עצובים ומדוכאים, והם מלאי אפשרויות והזדמנויות לאנשים בעלי תשוקת חיים. לכו הלאה עם הקו הזה ותבינו למי יש חיים שמחים ולמי לא, למי יש הצלחה בחיים ולמי לא, למי יש אהבה בחיים ולמי לא. נדמה לנו שקודם אנחנו מקבלים מהחיים הצלחה, ואז אנחנו מצליחים. או קודם אנחנו מקבלים אהבה, ואז אנחנו נעשים אוהבים. או קודם אנחנו מקבלים מהחיים שמחה, ואז אנחנו שמחים.

מי שעסוק במה שרע לו ובמה שחסר לו לא יכול לחיות בשמחה. הכוונה איננה לשמחות קטנות וחולפות פה ושם. לשמחה כל הזמן. לחיות בשמחה כל הזמן יכול רק מי שמכיר תודה על מה שטוב לו ועל מה שיש לו. הכרת תודה ושמחה תמיד הולכות יחד. וגם ההפך נכון, כפיות תודה ודכדוך הם תמיד חברים טובים. כל שמחה וכל מצב רוח טוב מתחילים בהכרת תודה. זה השורש וזה המקור של כל הרגשה טובה. וכל מצב רוח רע מתחיל בכפיות תודה, שהוא השורש להרגשות הרעות.

אופטימיות או פסימיות? האם אפשר לבחור אם לראות את הצד המואר של החיים או את הצד הקודר שלהם? התשובה היא כן. עם כלים נכונים אפשר בהחלט להחליף מחשבות של אדם פסימי במחשבות של אדם אופטימי. אז למה להישאר במקום שבו מייללים, אם אפשר לעבור לצד שבו פותרים ומתקנים?

שלוש שאלות: למה אנחנו מרשים לעצמנו לנחש מה בן זוגנו חושב ומרגיש? ולמה אנחנו מצפים שהוא ינחש מה אנחנו מרגישים ולמה אנחנו מדוכדכים? בגלל אמפתיה כוזבת, שזורעת כל כך הרבה אי הבנות בין בני זוג. אבל אמפתיה אמיתית אפשרית לכל אחד שרוצה בה.

הרבה מאוד דברים עברנו בחיינו. הצלחנו ונכשלנו, תכננו תכניות והתאכזבנו, טעינו ותיקנו, סבלנו והתמודדנו. צעד אחר צעד, ניסיון אחרי ניסיון, התפתח בנו הנכס החשוב ביותר שיש לנו: יכולת לחשוב וכמובן שכל ישר. אז איך ייתכן שעם שכל כל כך מפואר אנחנו עושים כל כך הרבה שטויות? איך ייתכן שעם יכולת חשיבה כל כך גבוהה חיינו נראים כמו מסע אלונקות של טירונים בצבא?